מאת:

התפרסם בתאריך:

03/02/2017

למה התחתנתי איתו?

שאלה מקטגוריה:

היי אשמח אם תייעצו לי קצת לגבי המצב..
אני בת 24 נשואה כבר שנתיים וחצי עם ילדה + אחד בדרך.
כשהתחתנו היינו נורא צעירים והכל קרה ככ מהר, בלי יותר מידי מחשבה. מההתחלה לא הייתי מאה אחוז בטוחה שאני רוצה אותו כבעלי גם חיצונית שלא הכי אהבתי וגם פנימית שלא מספיק הכרתי אך התאהבתי בו במידה מה והחלטנו שזה לחתונה והגיע הזמן. היה לנו סבבה ביחד לפני חתונה לא כמו שהייתי רגילה שקשר עם בחור נרקם ובילויים ושיחות אלא איתו זה היה אחרת, לא רגיל, פחות דיבורים.. היה לי קצת קשה עם זה אבל פסחתי על זה משום מה. מפה לשם מצאנו את עצמנו נשואים וגרים בעיר הולדתו, מיד נכנסתי להריון, הוא היה מחוץ לבית הרבה עם חברים מה שגרם לי להתרחק נפשית ממנו ואני לבד בבית עצובה ומתוסכלת שאין לנו חיבור כמו שאני רגילה שאמור להיות, כמו שאני יודעת שיכול להיות (השאלה אם איתו) ביחד עם ההורמונים והשינויים הכל בא בבת אחת שגרם לי להיות עצובה למה התחתנתי, למה איתו, ולמה עכשיו?! לאחר הלידה היה לנו משבר שניסנו בכוחות עצמנו להתגבר עליו ואיכשהו עבר.. ככה עברה לה השנה הראשונה של הנישואים, מבחינתי- לבד בלי איש שיחה פעיל ובבית רוב הזמן. בהמשך מצאנו איכשהו את הדרך לדבר על קשיים ולנסות לתקן דברים, אבל הפחד שלי שלא הייתי ממש שלימה עם הבחירה בו כבעל ניקרה בי והציקה לי. מבחינתו הייתי חמודה והכל והחיים שלו תותים פשוט אישה נוספה לו לחיים ועוד ילדה.. מה שתסכל אותו זה שלרוב הייתי בעצב כלשהו (שמבחינתי העיר מגורים רחוקה מהוריי אחיותיי וחברותיי, אין מקומות לצאת לבילוי שלפחות יעבירו את התסכול.. שום מקום.. ובנוסף לזה אין לי איש שיחה שזה אחד הדברים החשובים לי כמו שהבנתי). היה לו קשה איתי כיוון שהוא אדם שמח וטוב לב סהכ ואני כאילו הרסתי לו מהצד כל הזמן את המצב רוח. אז זה אני מבינה אבל לא טרח להבין למה הרי לפני חתונה הייתי אדם שמח מאושר וחי כל כך שלא הבנתי מה עבר עליי אולי השינוי הזה לא היה טוב לי אותו זמן בחיים?!? בהמשך מצא מקום עבודה נוסף שבו יש מלא בנות נוער וזה גרם לי להרגיש רע כל הזמן להיות מוטרדת בעיקר מהן ולא ממנו, הוא נחמד אליהם ורחב לב אבל השקיע זמן שם ופחות איתי, השיחות היו איתן ופחות איתי. בסופו של דבר הבנו יחד אחרי שיחה שההתנגות שלי גרמה לו להתרחק מהבית וההתנהגות החופשית מידיי שלו גרמה לי להתרחק ממנו. יש לציין שאני לא סגרתי אותו בבית בגלל הפחד שלי, השתדלתי לתת לו את המקום שלו את הבילוי עם החבר'ה שלו ואת הזמן שצריך בעבודה, אמר שמעריך את זה אבל כביכול לקח את כל היד וניצל את הטוב לב הזה.
הלכתי למישהי שעזרה לי לחזור לעצמי לאני שלי שהיה לי ככ חסר, תוך כדי אט אט התחלתי לחשוב על גירושים ואולי לא אפסיד שום דבר כיוון שלא הרווחתי כלום והיה לי הרבה יותר טוב שהייתי לבד ועצמאית עם חברה סביבי. היינו בייעוץ זוגי ובאמצע שוחחנו על גירושים והגענו למסקנה אולי זה עדיף לשנינו. נסעתי להוריי עד שנחליט יותר, היה לי טוב שם, בלי געגועים אליו, כבר תכננתי את חיי מה אעשה ואיך אתמודד בידיעה שזה לא מהלך פשוט… איכשהו החלטתי לחזור ולהתמודד ולא לוותר וגם ריחמתי על הבת שלי וסהכ אני אוהבת אותו אמנם לא מספיק.. חזרנו הכל היה טוב והשתדלנו, המשכתי ללכת לאותה אחת וראו עליי שינוי לטובה, למדתי להביע את מה שאני רוצה בצורה יותר טובה וכו' אבל זה רק לגביי, הוא לא הלך לשנות את החשיבה הקשה שלו אליי, הכל הולך לפיו, מן שתלטנות שמקטינה אותך אוטומטית. בעיקרון היה טוב יחד(לא כל הזמן שתלטן) ולמדנו לתת מקום אחד לשניה והחלטנו על עוד הריון, כשהתחילו השינויי הורמונים אצלי הוא המשיך להיות רוב הזמן מחוץ לבית בעבודה או עם חברים, לא הבנתי מה השתנה.. חשבתי אולי לא פשוט לו ככ השינויים אצלי אבל ככה פשוט להשאיר אותי עוד הריון לבד רוב הזמן בבית?!? פחדתי. פשוט רציתי שיהיה יותר איתי שישוחח איתי ולא שיחות שטחיות. דיברנו על כך ואמר שלא שם לב אפילו וזה לא מכוונה רעה, אוקיי, אבל זה ממשיך.. נמאס לי לומר לו כל הזמן מה לא מוצא חן בעיניי אין בי כוח וסבלנות לחכות שנתבגר שנינו (כי נראלי שרוב הבעיה זו בגרות.) אבל מצד שני אלו השיחות החשובות שחסרות לי ובערב שבבית.. הוא בפלאפון או לא מרוכז ככ.. וכבר ניסנו ( אולי לא מספיק) להשאיר פלאפונים כבויים… ואני כבר מאבדת עניין. זה נורמלי כל התהליך שעברתי? זה הגיוני שאני עוד מפקפקת בזוגיות שלנו? מה עושים על מנת לשוחח יותר למרות שטוען שאינו מדבר הרבה?! אני יודעת שמערכות יחסים לאו דווקא כאלו.

תשובה:

שלום וברכה אישה מאוד יקרה.

אני קוראת את מילותייך ומתמלאת הערכה גדולה. את נשמעת בעלת כוחות נפש גדולים. צעירה בגילך ולא מרפה , מנסה עוד.

לא קל לחיות בלי אהבה וזוגיות . הכי קל לברוח ולחשוב שבמקום אחר יהיה טוב יותר.

ואת, עם נכונות, בגרות ורצון לבנות מחדש. חוזרת הביתה . עושה עבודה עצמית. כנה ואמיתית.

ריגשת אותי!

את מתארת קשר בינכם, התחיל עם רגש התאהבות כל שהיא שהרגשת שהשלב הבא זה חתונה. אני שומעת שכבר אז היו לך אי אלו ספקות לגביו, אבל זרמת עם זה. הקשר שלכם עבר עליות ומורדות, הוא אוהב אותך. את מרגישה חסר בקשר.

אחרי הטיפול המצב היה טוב ' אבל כעת בהריון , את מרגישה בדידות. עצבות. ומן הסתם עולות כל הספקות שוב.. למה התחתנתי איתו? עד מתי?..

אני רוצה ברשותך, שנחזור קצת אחורה. ונבין קצת יותר על בחירת בן זוג וקשר נישואים.

כתבת שהקשר שנרקם איתו לא היה כמו שהיית רגילה שקשר עם בחור נרקם..

הכרת קודם לכן קשר עם בחור אחר שנרקם באופן שאת קוראת לו 'רגיל' ?

ארחיב קצת, בנישואים, גם גבר וגם אישה רוצים דבר אחד, להרגיש קרבה , להרגיש ביחד ואהבה. הדרך של כל אחד/ אחת מהם/ן להגיע לחוויה הזו היא שונה.

האישה שמהותה חיבור וחוויה כדי להרגיש אהבה היא מחפשת חוויה רגשית ולשהות בה. שיחה זו אחת מהחוויות הריגשיות שהאישה מגיעה דרכה לחיבור ואהבה.

גבר, לרוב. יבחר בדרכים מעשיות ופעולות חיצוניות כדי ליצור חיבור ואהבה.

(כמובן שתמיד יש גברים שפועלים בצורות נשיות ולהיפך..)

לכן כשאשה רוצה חיבור, היא מחפשת מי שיקשיב לשיחה שלה. לרוב היא לא מחפשת פתרונות לקשייה, גם זה. אבל מעבר לכך, היא זקוקה להקשבה, להכלה, הבנה. שיקבלו אותה עם מה שיש בה.

גבר שרוצה חיבור , יביע אהבה לאשתו לרוב ע"י מחווה חיצוני .

אני נזכרת שחברה סיפרה לי שבלידה הראשונה שלה היא ממש סבלה. בקושי הצליחה לנשום . בעלה, שראה אותה סובלת כל כך, רצה לעזור לה. הוא פתח חפיסת וופלים ואמר לה : קחי, זה יעזור לך.. ,.והיא מוסיפה ואומרת לי : מה שרציתי זה שיגיד לי כמה אני מסכנה וירגיש שקשה לי, הדבר האחרון שיכולתי אז לעשות זה לאכול וופלה..

היא חיפשה הזדהות והכלה כדי שתתמלא בכח, והוא רצה לתת לה את זה, אבל בדרך משלו, וופלה..

את מבינה יקרה, אישה רוצה חיבור ואהבה. ושיחה היא דרך להגיע אליה.

גבר גם רוצה אהבה, אבל לרוב , בעיקר בתחילת הנישואים, הוא לא מכיר את הדרך הזו וחשיבותה ולא מודע שזה צורך נפשי של אישה .

בעיניי, נישואים הם כמו מעבדה.

עד היום היית רגילה לסוג אחד של התקשרות ( בהנחה שגדלת בסביבה נפרדת) . להתקשר לבנות זה הדבר הטבעי ביותר עבורינו.

הרבה בגלל הדמיון הרב.

להתקשר עם גברים, זה סיפור חדש. צריך ללמוד חשיבה אחרת. התנהלות שונה. דרכים שונות להביע רגשות, תקשורת אחרת, ומניעים פיזיים/ רגשיים שונים במהותם מאיתנו הנשים. וזה מצריך הרבה עיבוד של חלקים בתוכינו.

זו הזדמנות נפלאה לצאת מכל מה שהכרנו עד היום. לעבד את זה בתוכינו ואז ליצור משהו חדש.

אם עד היום ידעת דרך התקשרות עם נשים שהיא טבעית לך, הרי שבמעבדת הנישואים את זוכה ללמוד דרך נוספת להתקשרות

את מרחיבה את יכולותיך ואת האני שלך.

גם את, וגם בעלך. עם הרבה סבלנות ואהבה יכולים ליצור התקשרות חדשה. בה כל אחד לומד מה חשוב לשני ולמה הוא זקוק.

את צודקת, זה לוקח זמן ואין לך סבלנות לחכות.

כשאת מציבה יעד ,שיהיה שיחות בינכם ותקשורת טובה, זה טוב מאוד כי את יודעת מה הכיוון. אבל יחד עם זה, אני מציעה לך לראות את זה כדרך מסקרנת שאף פעם לא נגמרת. כל פעם שאת חווה קושי נסי לחשוב איזה חלק בתוכך התרחב יותר.

אפשר לראות את זה כמו מכון כושר ליכולות שבתוכינו. כל מפגש עם קושי/ כאב זו הזדמנות לגמישות בתוכינו.

אם עד היום עשית משהו אחד , הרי שהקושי בינכם מוביל אותך לנסות לעשות דברים אחרים משהכרת. השתכללת ביכולות הפנימיים שלך.

אז איך עושים את זה?

יש הרבה מה להרחיב על תקשורת בין זוגית, הרי התקשורת בין בני זוג הוא הדבר החיצוני שנגלה לעין. כשיש בו חריקות זה אומר שיש דברים נסתרים ועמוקים לא פתורים שנמצאים עמוק בלב . קל יותר ללכת לסדנה בה נלמד איך לתקשר טוב ונכון זה עם זו. זה בהחלט יעזור .

לעניות דעתי, זה לא יתן פתרון מהשורש.

השורש הוא כל הרגשות , האמונות והחוויות שנמצאות עמוק בתוכינו. זה משפיע על הרגשות שלנו כלפי הבן זוג ובא לידי ביטוי בתקשורת שלנו.

בשביל זה, צריך להסכים לפגוש מקומות בתוכינו ולרצות לרפא אותם.

את התחלת תהליך ונשמע שהיטיב לך.

אני רוצה להציע לך, יקרה.

שתי אפשרויות.התבוננות פנימית קצרה וחלק מעשי.

לאורך כל המילים שלך, אם אני לא טועה, אני שומעת דפוס מסוים שחוזר. בו את רוצה קרבה , שיחה וחיבור . והוא מתרחק ממך . זה משאיר אותך עצובה ובודדה ומאוד כואבת.

השם הוביל אותך לתוך מערכת נישואים כזו, שתפגשי את הכאב הזה. למה נראה לך הוא שם אותך כאן? רצה להכאיב לך?

שמת לב כבר במפגשים הראשונים שהוא ממעט בשיחה והקשר לא רגיל ובכל אופן נכנסת לנישואים.

מה גרם לך לרצות להתחתן איתו למרות שהרגשת בקושי?

האם היתה לך מערכת יחסים כלשהי בעבר עם דמות משמעותית בה את חיפשת קירבה והדמות התרחקה?

תחושת הכאב , הבדידות והלבד שאת חשה כעת, מוכרת לך בתוך הלב עמוק? הרגשת בזה גם פעם?

תביני יקרה,

באנו כאן לעולם לברוא בתוכינו משהו חדש.

איך נדע מהו?

הבית בו גדלנו, סביבת חיינו מציפים בנו כאב. לא תמיד אנחנו מודעים אליו. אבל הוא רוצה שנכיר אותו לכן הוא יצוף הרבה בתוך החיים. ככל שנגדל יותר ונהיה מודעים לעצמינו נוכל לזהות את הכאב הזה בתוכינו.

לכל אחד יש כאב אחר. כזה שמדויק ביותר בשביל אותו האדם. הכאב הזה מספר לאדם מהו הדבר שיכול להיברא בתוכו.

בילדותינו אין בנו מספיק דעת כדי לתקן את מה שיש בתוך הכאב, לכן , השם באהבתו אותנו, מזמן לנו הלאה אנשים שיציפו לנו את אותו כאב.

לא כדי שיהיה לנו רע, להיפך. כדי שזה יהיה עבורינו הזדמנות נפלאה להקשיב לכאב ולרפא אותו.

פעמים רבות נתחתן עם בן זוג שיציף לנו את אותו כאב שנמצא עמוק בתוכינו. הנשמה שלנו בוחרת בזה כי היא יודעת ששם יש הזדמנות לריפוי ולברוא מחדש.

גם ההורים הכי מדהימים ורגישים שלא טועים בגידול הילדים, יציפו לילד כאב בעצם היותם הם. וזה טבעי ובסדר. כי הנשמה של הילד צריכה לברוא משהו חדש ודרך החסר שהילד חווה אצל הוריו הוא מגיע לריפוי של עצמו.

נקח לדוגמא, ילד שהוריו לא נתנו בו אמון שהוא יכול .כל ילדותו הוא נמצא במאבק בין הרצון להראות שהוא יכול לבין האמונה שכבר גם הוא מאמין על עצמו ,שהוא לא יכול ולא ראוי. שנים אלו יוצרות בתוכו כאב עמוק של חוסר אמון פנימי. זה כואב עד העומק כי הנשמה היא טוב מוחלט והנפש שלא מאמינה בזה יוצרת מרחק של האדם מנשמתו. כל עוד האדם לא ירפא את האמון בתוכו , בשאר מערכות היחסים הוא יפגוש בכאב הזה.

זה יכול להיות גם בנישואים. להתחתן עם בן זוג שבאיזה אופן לא יתן בו אמון וכך זה שוב יצוף.

וזו , יכולה להיות מתנה גדולה.

לא סתם האדם בוחר בבן זוג שיציף לו את אותו הכאב. כי הוא יודע בתת מודע שיהיה כאן שחזור של הכאב וזו ההזדמנות שלו לרפא ולברוא מחדש.

יקרה, חפשי את ההזדמנות הגדולה לריפוי שלך דוקא מתוך הנישואים איתו. זה לא חייב להיות עכשיו.

אבל דעי שמשם את יכולה לברוא מחדש ולזכות באהבה וקשר טוב ואמיתי.

בואי נרד קצת לפסים מעשיים, בסדר?

שיתפת שהוא לא רוצה הרבה לדבר ונמצא מחוץ לבית זמן ממושך.

כמה שזה כואב להיות לבד. במיוחד בהריון, אז צריך כמויות כפולות של קשר, אהבה והכלה. הבדידות הזו ממש קורעת.

יקרה, אפשר ללמד אותו להקשיב לך.

גם את יכולה ללמוד איך לדבר אליו.

לא יודעת אם הוא מופנם בכללי, אבל גם אם זה כך ומולך זה מקצין יותר, וגם אם בחוץ הוא מדבר ואיתך לא. בואי נחשוב יחד מה יוביל אתכם לשיחה של קירבה.

מאוד חשוב המקום ממנו את מגיעה לדבר איתו.

הרבה פעמים כשהתסכול גדל הפניה אל הבעל יכולה להיות ממקום מאשים. כמו: אתה לא מספיק מתענין בי.. כל הזמן בחוץ.. לכולם אתה דואג רק לי לא..

זה הכי טבעי שבעולם לדבר אליו כך, באמת יש כאן כאב והתעלמות. אבל לרוב זה יעורר התגוננות והתרסה חוזרת.

למי שרוצה לבנות, כמוך, עם כוחות. אפשר לנסות להגיע אליו ממקום אחר.

לדבר את מה שמרגיש באמת בלי האשמה.

נסי לדבר איתו עליך, על ההריון ומה שאת מרגישה. כמה קשה לך עם השינויים ההורמונליים. איך שאת זקוקה למי שישמע ויקשיב. כמה את זקוקה לו עכשיו. כן, דוקא עכשיו, את זקוקה לגבר, למשענת. הבדידות קשה לך ואת צריכה אותו איתך בערב.

דברי רק עליך ולמה שאת זקוקה. המנעי מלדבר עליו או מה הוא לא בסדר.

תמצאי את המילים שלך. תבואי אליו קצת חלשה, תרשי לעצמך. זה הדבר האהוב על גברים- שיש אישה שנשענת עליהם.

נסי לאפשר לעצמך, הוא ירצה להוכיח שהוא יכול להיות שם.

חפשי בו נקודות של חוזק שאת רואה בו . חשבי לעצמך איך דוקא החוזקות האלו שיש בו יכולים לעזור לך כעת. אחרי שמצאת אותם בתוכך,

תאמרי לו אותם ואיך שהוא יכול לעזור לך דווקא משם.

שיתפת שהיה לך פחד שהוא יצא לעבודה עם בנות נוער, ואע"פכ לא מנעת ממנו לצאת. זה מיוחד!

אני שומעת ממך שהטיפול שעברת מאוד היטיב איתך ועם הקשר בינכם. את עושה עבודה מעוררת השתאות.

מאמינה שיש עוד מקומות שתעברי בהם כשתמשיכי בטיפול.

כעת, הנפילה שאת מרגישה בהריון היא כל כך טבעית . הריון זה זמן שהאישה חלשה גם בגוף וגם בנפש .הרבה מההגנות ששומרות

עלינו מלהרגיש כאבים שאנחנו לא יכולים להכיל, , נעלמות בזמן הזה ואז הכאב שהיה מודחק או מוסתר לפעמים, צף ועולה בעוצמה.

עולה בך בדידות, עצבות וכאב.

תני לזה להיות בך. אולי אישך יוכל להיות שם איתך.

אולי תמצאי דמות אחרת שתוכל להקשיב ולתמוך.

וגם את, היי המחבקת של עצמך, יש בך כח ואהבה להיות בשבילך.

איתך ,

כשתרצי בשבילך אילה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן