שלום וברכה שואל נכבד,

אפתח בהתנצלות על התארכות הזמן, מה שהלב חושק הזמן עושק.

לגופו של עניין – שאלה גדולה מאוד שאלת.

אבחנתך היא אכן נכונה ועמוקה, באיסור חמץ החמירה תורה ועשתה כמין גדר לעצמה – לא די שנאסר לאכול חמץ אלא גם הרחיקה התורה את האדם מן האפשרות לעמוד להיחשף לפיתוי של חמץ ואסרה בבל יראה ובבל ימצא בכל גבוליך (ולכן אומר תוספות שגם חז"ל החמירו והצריכו לבדוק ולבער למרות הביטול).

אמנם אנו קטנים מכדי להבין ולדעת את שורש מצוות התורה (על אף שלכל מצווה יש טעם גדול ועמוק, הקב"ה לא מצווה על פעולות הבל) אולם אם נתחקה אחרי דברי רבותינו אנו עשויים לקבל כיוונים באשר לטיב איסור חמץ בפסח בפרט, ולהקשר הרחב שהוא ארוג בו – יציאת מצרים, בכלל.

הגמרא בברכות אגב הילוכה מסגירה את הקשר (שלאחר מכן יפותח רבות בספרי מחשבה שונים) שבין חמץ לבין יצר הרע. אומרת הגמרא "ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם." ומפרש"י שאור שבעיסה – יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו. חמץ אם כן נמשל ליצר הרע המחמיץ את האדם ומסלק אותו מן היושר והפשטות הבסיסית של הוויתו ומכאן אנו יכולים להבין את מערך האיסורים וההרחקות מן החמץ\יצר הרע המחמיץ את העיסה\את האדם.

זווית נוספת שעלינו לשים אליה לב היא שאיסור זה שלוב בתוך מערך גדול יותר שעניינו הוא יציאת מצרים. החיוב לזכור את יציאת מצרים הוא תמידי והיא מהווה אבן פינה בכל מצוות התורה. הדיבר הראשון שפותח את עשרת הדיברות הוא אנוכי ה' אלוקיך אשר הוֹצֵאתִ֛יךָ מארץ מצרים, ואפילו בקידוש של שבת שעוסק בזכירת מעשה בראשית אנו מזכירים יציאת מצרים. ברור שיציאת מצרים היא יסוד הדת ועליה מושתת הכל, והשאלה הנשאלת היא – מה יש בה כל כך מופלג ביציאת מצרים שהופך אותה שונה לחלוטין מהותית מכל שאר הניסים? מה הופך אותה לתשתית והמסד של הדת היהודית כולה?

על שאלה זו עונה המהר"ל בגבורות (גבורות ה' פרק מ"ז) דיש שלוש אמונות יסוד שעליהם הדת עומדת "הרי ג' אמונות שנתבררו ביציאת מצרים, והן יסודי הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהן תפול הדת בכללה. האחת היא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים, והשנית שהכל ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו, וזהו אמונת מציאות ה', והשלישית שידבר השי"ת את האדם ויתן לו תורה, וזו אמונת תורה משמים.". מפרט שם המהר"ל שכנגד שלוש אמונות אלו נזכר בתורה ג' פעמים שעם ישראל האמין. עם ישראל האמין שהגיע אליהם משה ובישר להם כי הקב"ה שמע זעקתם ויאמן העם כי פקד ה' את עמו וכי ראה ענים – זוהי האמונה שהקב"ה משגיח בעולם; שעם ישראל זכה להתגלות שכינה שכמותה לא הייתה על הים אזי ויאמינו בה' ובמשה עבדו. בהתגלות הזו ראו שאין מלבד ה' שום הוויה וכוח בעולם – ברצונו הופך הקב"ה את היסודות של הטבע מקצה לקצה ואין שום חוק שמגביל אותו כי הוא הוויה פשוטה שאין לה גבול; ובפעם השלישית במתן תורה וגם בך יאמינו לעולם, אז נגלה עליהם כזקן המלמד תורה ולא כאיש מלחמה. כזקן הפונה לצאן מרעיתו ומורה דרך לשלמות האנושית שתושג רק אמצעות לימוד תורה והידבקות בו ית' וקיום של תרי"ג מצוות התורה המכוונות כנגד רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם (וימות החמה) והם המקיימות אותו ואת הוויתו, ומצמיחות אותו ומביאות אותו לשלמותו ולקיומו המלא.

שנזכה כולנו לקבל את התורה הקדושה ולידבק בנותן התורה,

מקווה שתשובתי סייעה לך, האם יש לך צורך בהבהרות נוספות?

אשמח לשמוע ממך.

אליהו

[email protected]