שלום לך בחורה יקרה, מתוקה ומודעת מאוד

ראשית, שאפו גדול לך על הנכונות והאומץ להתבונן ולהעמיק במקומות מאתגרים, על המודעות ועל הרצון להיטיב את חייך. את בוודאי מכירה את האמרה ש"הבא להיטהר מסייעים לו" – מאחלת לך שמהר תרגישי את הסיעתא דשמיא להגיע אל המנוחה והנחלה באתגר איתו את מתמודדת.

ולשאלתך המתוקה:

את משתפת שאת בחורה רהוטה עם ביטחון עצמי וידועה כבעלת כושר רטורי מעולה ולמרות כל זה בשיחה מעמיקה או בוויכוחים פתאום יש תחושה רגשית ואף פיזית של מוצפות שבדר"כ באה לידי ביטוי בבכי.

דבר ראשון, אני ממש מצליחה להבין ולדמיין את התסכול והקושי שאת חווה: מצד אחד את כ"כ רגילה להיות דומיננטית, משפיעה ובעלת ביטחון עצמי ויכולת ורבאלית מעולה – ומצד שני ב"רגעי האמת" היכולות האלה "נוטשות אותך", לא באות לידי ביטוי ואת מרגישה חסרת אונים ומוצפת עד כדי בכי – וזה מצב שהוא לא נעים בעיקר כי (לפחות נכון לעכשיו), זה מרגיש לך מצב בלי שליטה – את לא מצליחה להשתלט על הבכי ו"לבלוע" אותו – ולהיות בחוסר שליטה – זו סיטואציה שאפח'ד לא אוהב להיות בה והיא מאתגרת. חשוב דבר ראשון, תביני את עצמך שהסיטואציה אכן מאתגרת וזה ניסיון שהקב"ה שלח לך. חשוב שלא תכני את עצמך בכינויים לא מקדמים של "בחורה רגשנית" או מחשבה שאת חלילה "מניפולטיבית" כי אני לא חושבת שזה נכון. יש פה ניסיון שהוא בעצם עטיפת כיסוי למתנה יקרה שרבש"ע שולח לך. מקום להתבונן בו ולצמוח ממנו.

ציינת באופן כללי את טיב השיחות בהן את מרגישה מוצפת "בשיחות מורכבות, בקונפליקטים ובמערכות יחסים עמוקות וחשובות". תראי, מערכות היחסים הקרובות או השיחות העמוקות הן בדר"כ מקומות בהם אנו יכולים להיפגש באמת הפנימית שלנו שלא תמיד באה לידי ביטוי בקשרים היומיומיים– ולכן, דווקא במקומות האלה, ודווקא בשיחות האלה יש לנו הזדמנות להיוודע ולהיחשף למה שמנהל אותנו, מה שמציף אותנו ולעשות על זה עבודה רגשית. אני רוצה להציע לך לעשות התבוננות ו"צלילה פנימה" ולנסות לאתר עם עצמך מה באמת יש שם שמציף. אני אכתוב לך כמה כיוונים -אבל יכול להיות שאת תגיעי לתשובות שונות – וכל תשובה היא נכונה ולגיטימית: אתן לך דוגמא לתהליך של התבוננות עצמית – ומציעה "שתנסי את זה בבית".

קחי מקרה מסוים שאירע: נניח השיחה עם אח שלך – ותנסי להיזכר:

על מה היתה השיחה? מה בשיחה הרגיש לי כמו איום? באיזה שלב בשיחה נהייתי מוצפת? (תשובה לדוגמא אפשרית שתעלה: האם השיחה הציפה חשש לחוסר אהבה אם לא תלכי בדרך מסויימת או לא תתנהגי כמו שהמשפחה היתה מצפה ממך שתתנהגי? ) נניח והתשובה היא כן: איזה פחד עולה פה? מה הרגשתי?

המטרה אליה אני חותרת – זה שהייתי רוצה שתנסי לאתר את "השורש" עליו ההתפרצות יושבת אני אתן לך כמה דוגמאות אופציונאליות: האם מדובר בפחד מלהיות לא מקובלת או לא אהובה? האם מדובר בפחד מביקורת? האם מדובר אולי בחשש להיות טועה ולא צודקת? או שלא יקבלו את דעתי?

כדאי והלוואי שתעשי את ההתבוננות הזו ממקום רגוע ולא שיפוטי ונבהל– לכולנו יש מקומות נסתרים וחלשים, כולנו פוחדים וחוששים וכולנו לומדים להיות מודעים למקומות הפגיעים שלנו, לחבק אותם, לאוורר אותם – וזאת הדרך הכי טובה לטפל בהם. לכל מי שאת מכירה יש "נקודות תורפה" שכאלה – ממש לא רק לך!

קחי לדוגמא חדר סגור שיש בו ריח לא נעים. אם נשאיר את החדר סגור על מסגר ובריח – הריח לא יעלם, אבל אם נפתח את הדלת לרווחה, ננסה לאתר את מקור הריח ונטפל בו – הריח יעלם והחדר יחזור להיות מאוורר וריחני: כך גם עם רגשות שליליים: אנחנו מנסים לאתר אותם ולהיות מודעים אליהם לטפל בהם ככל הניתן – ומשם הדרך לישועה ולהקלה – קצרה בעז"ה.

ברוב הפעמים מה שעולה בכאלה התבוננויות זה רגשות כואבים כמו "לא אהובה, אני כישלון" וכד'

רוצה להציע לך תרגיל מודעות עצמי לתרגול עם רגשות מציפים שגורמים לך לאי נעימות, אותו את יכולה לעשות עם עצמך: התרגיל נקרא "תרגיל ששת השלבים" – שווה לתרגל אותו – ותראי שיש לך הקלה בעז"ה:

תרגיל ששת השלבים | טיפול ברגשות כמו כעס, תסכול, ירידת אנרגיה, פגיעות ועוד.

קחי לך כמה דקות עם עצמך ונסי להתמקד:

1. מה אני מרגישה פיזית עכשיו בגוף: תחושת הצרה, כיווץ, לחץ, מועקה, תחושה לא נוחה בבטן – כדאי לאתר איך ואיפה פיזית בגוף אנו מרגישים את הסיטואציה

2. מה גרם לתחושה הזו? (במקרה של השיחה עם אח שלך – נסי לזקק מה שם הקפיץ את התחושה בשיחה, איפה זה התחיל להרגיש לך לא בנח)

3. מה הרגש העמוק שיש לי מכך? יש כמה רגשות בסיס שבדר"כ התשובה היא אחד מהם: חוסר אונים | לא שווה | לא רואים אותי | לא אהובה | תחושת כישלון

4. להרגיש את הרגש הזה – לנשום כמה נשימות עמוקות ולנשוף לאט. להרפות ולהרגיש בגוף את הרגש העמוק שאותו זיהינו. ולתת לו לגיטימציה – תסבירי לעצמך שאת צודקת בתחושה – כי אפחד לא אוהב להרגיש מותקף, מאויים או שמבקרים אותו. אחרי כמה נשימות והתבוננות בדר"כ מרגישים תחושת הקלה קלה, כמו אחרי בכי

5. פנקי עצמך בפינוק פיזי על התרגיל מודעות שעשית – כי זה לגמרי לא מובן מאליו: פינוק משחרר כמו שוקולד / קפה משהו אחר אבל לא צפייה בסרט או בריחה לקריאה: משהו שייתן לך טעם של עוד לתרגילים נוספים

6. חשוב לעשות את התרגיל בלי סטופר – בהתחלה זה יכול לקחת 10 דק – ובהמשך אפילו דקה או קצת יותר – עד שמגיעים להקלה ולרגיעה מסויימת

אני מציעה לך לעשות את התרגיל כשאת חווה את התיסכולים הללו בשיחות: מצד אחד זה מגביר מודעות ומדייק את הנקודה עליה כדאי לך לעבוד ומצד שני זה גם תרגיל שמשחרר רגשות קשים גם את הנוכחיים וגם דברים מהתת מודע – כי גם דברים דומים "מתנקים" ע"י התרגיל.

לאחר שתתבונני ותדייקי את עצמך מקווה שתוכלי לדעת מה מציף אותך ואז בעז"ה לעבוד על זה – נסי גם להתבונן – אם לדוגמא גילית שמה שמציף את הבכי זה הפחד מביקורת? התבונני נא- אולי יש כאן שיקוף לביקורת עצמית שיש לך כלפייך? או חוסר אהבה עצמית? ואז הדרך הטובה ביותר היא לתת לעצמך!! בכל יום 3 מחמאות על דברים טובים, או לעשות 3 דברים שמבטאים אהבה עצמית (כמו לדוגמא לתת לעצמך הפוגה קטנה באמצע היום שאת רוצה ולא מפרגנת, או איזה פינוק קטן שרצית ואז את מגבירה את האהבה העצמית – ותקבלי במיידי יותר אהבה ופחות ביקורת מבחוץ. כי מה שאנו מוציאים לעולם זה מה שאנו מקבלים בחזרה. ואם את תאהבי את עצמך או לא תבקרי את עצמך – תקבלי מבחוץ אהבה והערכה "במידה שאדם מודד מודדים לו".

עוד נקודה מאוד חשובה: את מתארת ניסיונות להתמודד עם הבכי, ללכת לבכות במקום אחר, לבלוע את הדמעות: אני רוצה להציע לך "להיות את" כי את מקסימה ככה. על כל החלקים שרבש"ע יצר אותך. מותר לבכות ולהתרגש, זה אנושי ומקסים להביע רגשות. את בעצמך אומרת שזה לא קורה לך כל הזמן – רק בסיטואציות מסויימות – וזה בסדר. את מרגישה שאת לא אוהבת שהצד השני מתרחק ומתנצל – ואני חושבת שאם לא תיבהלי מהבכי ותתני לו להיות – הבכי יירגע הרבה יותר מהר וגם הצד השני לא ייבהל ויעלם. את יכולה אולי להגיד בשיחה: אני ממש מרגישה שהנושא הזה מציף אותי וגורם לי לבכות. (ככה תגידי לצד הנוסף בשיחה) אל תיבהלו מהבכי, חשוב לי להמשיך בשיחה ולהבין לעומק מה המסקנות – אני בסדר וזה עוד מעט יעבור. ככה גם את לא לחוצה להסתיר את הבכי.

גם אחרי ששיתפת ושיקפת לבן השיח עם מה את מתמודדת וחווה – הוא לא לחוץ להחליף את נושא השיחה או להקליל – להפך, אולי ישמחו אפילו לתמוך בך ולהקל עליך השיחה תימשך ככל ותרצי. חשוב לזכור שבכי הוא לא חולשה. זו פרשנות מוטעית – רק מי שמאוד מאוד חזק יודע להיות חלש. מי שתמיד חייב להראות שהוא חזק – זה לא בהכרח מי שבאמת חזק. בכי זה ביטוי לרגשות – במובן מסויים כמו צחוק: כמו שבסדר לצחוק כך גם לגמרי לגמרי בסדר ואפילו חובה – לבכות. להיות באינטגריטי וביושרה עם עצמינו ולהביא את עצמינו באמת – מגביר את השלום הפנימי וגורם למערכות ביחסים שלנו להיות טובות ואיכותיות יותר: כי אז אנחנו ומי שבקשר איתנו יכול להביא את עצמו באמת – ושם נוצר החיבור האמיתי

לפני הסיום אני רוצה להתייחס לחשש שההצפה הרגשית תקרה עם בעלך או במקום העבודה: לאור כל מה שאמרנו מעלה – אני מניחה שאת מבינה את הכיוון: דווקא בגלל שזה לא קורה לך באופן יומיומי אלא רק מידי פעם, ודווקא בגלל שאת ידועה כבעלת ביטחון עצמי ונשמע שאת אהובה ומוערכת ("תמיד נבחרת להסביר עניינים") – דווקא בגלל זה אם יהיה בכי -ואם תצליחי בעז"ה לא להיבהל ממנו – הוא יתקבל בהערכה ובטח לא בזלזול או בהלה. בגלל שמעריכים אותך גם הצד השני ינסה להבין ולהיות רגיש מה גרם לבכי ואיך ניתן לבוא לקראתך.

ובפרט בזוגיות: כמו שאמרנו, כשאת תצליחי להביא את עצמך במלואך על שלל כשרונותיך ועל אתגריך וניסיונותיך – הזוגיות שלך תהיה במקום נקי ואמיתי יותר ללא פילטרים וללא מסכות – והמודעות הזו, והיכולת להביא את עצמך לקשר גם במקומות ה(אולי) פחות נעימים והמאתגרים היא מתנה לכל קשר באשר הוא ולזוגיות בפרט.

והכי חשוב, הדבר הראשון והאחרון ולפני ואחרי הכל – תפילה: שאי תפילה לאבא שבשמים, יוצרך ובוראך ובורא כל הניסיונות וההזדמנויות: ספרי לו על האתגר, ספרי לו על הפחדים והחששות ובקשי ממנו עזרה מהירה, נגלית ומתוקה שתאיר לך ותכוון אותך לעבר הרוגע, השלווה והביטחון בעז"ה.

מאחלת לך עוד שנים רבות של בריאות, עשייה ברוכה, מודעות עצמית וקבלה אישית מיטבית על כל חלקייך המיוחדים.

רותי