לכבוד הרב המשיב: נגעת בקצה המזלג בדברים העומדים ברומו של עולם. אך תחושתי היא שלא הבהרת את עצמך מספיק, האמונה נראית כאן כמשהו חלוש סובייקטיבי, ללא הכרח. השאלה הנשאלת היא א"כ מדוע אדם מחוייב להאמין?
על אף שהתשובה ברורה, לכאורה על כת"ר היה להדגיש היטב את הדברים. יש הכרחים הבאים מהבנת הענין ומשיקול הדעת וכל כלי ההגיון למעשה נובעים ויוצאים מתוך אותם הבנות ברורות ושיקול הדעת. כאשר אדם מתבונן בבריאה ההבנה הפשוטה היא שישנו בורא. ונמחיש זאת: אם אדם יראה ציור של כדור הארץ היעלה על דעתו שהוא נוצר לבד – ק"ו על הכדור בעצמו…
ניתן להמחיש זאת בדוגמאות אינספור. למעשה , אפשר לבדוק ולשקול זאת מה נראה יותר – עולם כל כך תבוני מסובך עם חכמה כל כך אינסופית, האם נוצר לבד או שלא נוצר לבד – ולהחליט מה מסתבר יותר. … התשובה ברורה…
הדוגמאות שהובאו בתשובה אכן מדגימות זאת, הידיעה שהשמש תזרח ועוד כהנה.
כתבתי בקצרה אך בטוחני שכת"ר יבין את כוונתי.
יש כאן בעיה כללית נוספת שאני מזהה כאן והיא מהי אמונת היהדות, במה בדיוק אנו מאמינים מהי בדיוק המטרה ולאן אדם צריך לשאוף, כאשר הדברים הללו ברורים מתוך הבנת השכל באה הרגשת הלב, אך זה נושא למאמר גדול.
בבקשה לא לפרסם.