The Butterfly Button
כאב נפשי עז בלי סיבה מוגדרת

שאלה מקטגוריה:

אני פונה אליכם בעקבות משהו שמציק לי מאז שאני זוכרת את עצמי, משהו שגורם לי להרבה הרבה בושה.
תמיד הרגשתי שיש בי איזה חור שחור וכואב – איזשהו רגש נפשי בלתי נסבל – שמשהו עמוק מאוד חסר לי ברמות משגעות. אבל אין לי מושג מה זה החסר הזה.
רוב הזמן הצלחתי ואני מצליחה להתעלם מהחור, ללכת מסביב, לא להסתכל לשם, כאילו שזה לא קיים. אבל יש תקופות – בלי טריגר ברור לפני, בלי איזה דפוס או מתכונת או משהו – שפתאום החור הזה מתפרץ לחיים שלי ואני לא מצליחה להתעלם. זה בולע אותי. זה נשמע מאוד לא הגיוני, אפילו משוגע, שכאב כל כך חזק יכול לנבוע משום מקור, אבל זה המצב. בתקופות האלו קשה לי לתפקד, אני כל הזמן מתעסקת בחור הזה, מנסה לסתום אותו.
וכאן מקום הבושה. כי הדרך שמצאתי לסתום את החור בעבר, משהו שעשיתי עד גיל שהיה לכל הדעות מספיק בוגר להבין שזה דבר לא תקין, היה לשקר ולהמציא סיפורים כאילו אני עוברת דברים קשים. אף פעם לא סיפורים שיפגעו באנשים אחרים חלילה – אבל כן דברים שגרמו לאנשים שלהם סיפרתי את הבדיות האלו לחשוב שאני עוברת כל מיני דברים שב"ה לא עברתי בחיים. ולרגע או שתיים האמפטיה שלהם וה… לא יודעת מה, משהו בתגובה שלהם, היה סותם לי את החור.
זה היה לגמרי ממכר. כל פעם התחרטתי נורא אחר כך (ואפילו תוך כדי… חלק מאישיותי זעק עצור, תוך כדי שהחלק האחר דחף אותי להמשיך). גם גרמתי לעצמי סיבוכים רציניים כי הרי האנשים שלהם סיפרתי דאגו וכו'. אבל שום דבר לא עזר למנוע את המקרה הבא. כל פעם חזרתי בתשובה על המעשה והשקר והרגשתי נורא ומשוגעת ולא נורמלית והייתי בטוחה שזהו, סיימתי עם זה. וכל פעם זה חזר על עצמו שוב. ככה עד גיל 19 בערך, שאז היה הפעם האחרונה שסיפרתי סיפור כזה למישהו.
מאז החור עדיין בולע אותי לפעמים אבל ב"ה הצלחתי לא לסתום אותו באותה דרך (למרות שהמשיכה לזה חזקה מאוד מאוד). במקום זאת אני כותבת וקוראת באובססיביות סיפורים על ילדים במצבים קשים והמבוגרים שמכילים אותם ומצילים אותם.
אני מרגישה ממש לא נורמלית. למה אני רוצה את זה, למה זה עושה לי טוב לדמיין את עצמי בתור ילד חסר אונים במצב קשה שמישהו מרחם עליו? מה ההיגיון בזה? מה זה החור הזה? ואיך אני מתפטרת ממנו סוף סוף?
אם תוכלו לעזור לי זה יהיה חסד עצום.
תודה.

תשובה:

שלום לך,

ראשית ברצוני לציין בפנייך שקראתי את דברייך, והם נגעו לליבי מאד.

ממה שאת מתארת עולה כי את מתמודדת תקופה ארוכה עם חוויה עצמית לא פשוטה שמלווה בהרבה כאב, בושה, ומן הסתם גם הרבה הוצאת אנרגיות לשמירת הסוד הזה.

את מתארת מציאות מתמשכת בה לפרקים את חווה הרגשה של חור שחור כדברייך ,

מעין תחושה עצומה בנשמתך שאינה נותנת לך מנוח עד שתעצרי ותנקטי בפעולה כלשהי על מנת לתת לה מענה ובמידה מסוימת להשתיק אותה.

התחושה הזו שאת מתארת, נפוצה בחייהם של אנשים רבים. אנשים רבים חווים את התחושות הללו במהלך חייהם הבוגרים ולעיתים גם ילדים יכולים להתהלך עם תחושות דומות.

מהו אותו חור שחור, את שואלת?

מה היא ההרגשה הזאת שגורמת לך להיבהל כל כך מעצמך ולהרגיש שאת עוד רגע נשאבת לתוכה?!

סביר להניח שאת מתארת במילותייך, תחושות של קריאת נשמתך , שכמו שאנו מאמינים ויודעים היא הצד החזק והמפעיל בחיינו והיא המבדילה בינינו לשאר הברואים. חלק אלוקי ממעל.

וכשם שברור לכל בר דעת שלא ניתן לקיים את הגוף החומרי ללא סיפוק צרכיו הגשמיים, כגון אכילה, שתיה, שינה, כסות ועוד…

כך פחות ברור אומנם לא ניתן לא לתת לנשמה את מזונה .אולם במרוץ החיים האינסופי רבות הפעמים בהן המענה שאנו נותנים לחלק הנשמתי, הרגשי שאנחנו נותנים הוא לוקה בחסר רב.

לעיתים מדובר אף בפגיעות ברורות או נסתרות במהלך חיינו שהטביעו חותם בנפש שלנו ,ועד שלא נמצא וניתן עליהם את הדעת הנפש לא תדע מנוחה.

בעניינים מהסוג הזה, לא מחייב שאדם יעבור טראומות משמעותיות ,לפעמים גם דברים שוליים למישהו אחד מותירים רושם רגשי על נפשו של האחר.

אם כן, התחושות הללו יכולות להתיישב למשל  עם כאב רגשי מודחק או נגלה שלא נתנו עליו את הדעת, חוסר משמעות אמיתית למטרת החיים.

כל בני האדם משכימים בבוקר. אבל החשק והחיות  הזה שמותיר את בני האדם בעשייה, ובעשייה שמביאה אור וסיפוק זה כאשר יש לנגד עיניהם מטרה ששווה לחיות למענה.

יתכן שנשמתך מבקשת שתזקקי לעצמך את המשמעות בחייך, שתתבונני במה את דווקא, ורק את תורמת פה בעולמו של השם.

לעיתים החור השחור הזה הוא תוצאה של בדידות או צורך בקשר קרוב וקרבה מיטיבה.

שאלת למה סיגלת לעצמך את דפוס הפעולה של סיפורי כיסוי שלא היו?

אני יכולה לשער שפיתחת לעצמך מנגנון הגנה והתמודדות בדרך כזו,

דרך הסיפורים הצלחת לקבל משוב רגשי מהסביבה, קיבלת חמלה, תשומת לב וראיה שהנה את כאן ואת קיימת.

מצד שני, הדבר גרם לך לתחושות בושה נוראיות וכואבות מכיוון שהדברים לא קרו מעולם.

אפשר להבין את זה מאד!!

אבל דווקא זה מסמל שאינך משתגעת , ואת מבחינה שהאופן הזה הוא לא דרך ההתמודדות הנכונה.

ואת אפילו מוטרדת ומנסה לעשות הכל על מנת לא לחזור לדפוס הזה.

חשוב שתדעי שהתחושות הללו הן מנת חלקם של אנשים רבים, כל אחד מנסה להתמודד אחרת .

אבל כדאי שתדעי שאת לא לבד .ולפעמים יש דרכים יעילות ויישומיות להתמודדות טובה ובריאה שתתן לך מנוחה וכח .

במידה ואת לא מרגישה שאת מצליחה לעשות זאת לבד , כדאי לשקול לגשת לאיש מקצוע מבין.

וביחד איתך יברר מה מקור החור הזה דווקא באישיותך ,ממה הוא נובע, על איזה צרכים הוא עונה, או דורש . וכיצד להגיב אליו.

מאחלת לך שלווה והצלחה רבה.

דינה

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
אלה החיים שלי?
קודם כל תודה על האתר הנפלא ועל עבודת הקודש. התלבטתי אם לחלק את מה שאני רוצה לכתוב לכמה שאלות, אבל אז החלטתי שכל המכלול הזה זה המחשבות שלי כרגע, ואני אפילו לא יודעת מה אני מצפה לשמוע, כבר עזר לי עצם הלפרוק את זה בכתב, ברצף בלי כלכך קשר בין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן