שלום וברכה,

שאלה יפה מאוד, המעידה על מחשבה מעמיקה, חתירה בלתי מתפשרת לאמת, ורצון כנה לעשות באמת את רצון ה'. אשרי העם שאלו בניו ובנותיו.

ראשית אתייחס לבסיס השאלה.

הטענה שהעלית היא שמצד אחד נראה שחז"ל ניסו לעקוף את דרישות התורה בכל מיני קומבינות, ומצד שני לפעמים החמירו עלינו הרבה יותר מהתורה.

הגמרא (יבמות דף כא.) מתייחסת לרעיון הכללי של תקנות חז"ל וממשילה את זה לכרם שלא היתה לו גדר עד שבאו ועשו לו גדר. כלומר, התורה כשלעצמה בלי הגזירות של חז"ל הגדירה רק את האסור והמותר בגבולות המצומצמים שלהם, מה שאסור אסור, ומעבר לזה -מותר. וחז"ל ראו שקשה לשמור על הגבולות המדויקים ולכן הם הוסיפו הרחקות מהאיסור כדי שלא נבוא להיכשל באיסורים עצמם.

לדוגמה, בשבת אסור לבשל, אבל מצד שני מותר להשאיר סיר על האש, שהרי אינני מבשל בשבת אלא האוכל מתבשל מאליו. אבל באופן נורמלי כשמשאירים סיר על האש בודקים מידי פעם מה קורה עם הלהבה, ומגדילים ומקטינים לפי הצורך. באו חז"ל ואסרו להשאיר סיר לא מבושל לגמרי על האש, מצד שני הם לא אסרו זאת לגמרי אלא הסתפקו בכיסוי פח על הלהבה, כי זה מספיק בשביל לתת לעצמנו תזכורת שלא מתעסקים עם האש עכשיו.

דוגמה נוספת: אסור מהתורה להוציא חפצים מהבית לרחוב. קשה מאוד לזכור את זה לפני כל יציאה מהבית. באו חז"ל ואסרו להזיז חפצים בבית עצמו בלי מטרה מסוימת. באופן כזה נכנסת לתודעה העובדה שהיום צריך לשים לב לפני נטילת חפצים ממקומם למקום אחר.

במציאות חיינו ישנם דברים שהשתנו מאז, ולפעמים באמת ישנן גזירות חז"ל שכיום נראות לנו תלושות במקצת מהמציאות. אבל אין לנו סמכות לשנות את ההלכה, וזה חלק מרכזי בהצלחה שלנו לשמור עליה באלפיים שנות גלות: הידיעה שההלכה היא קדושה ולא נוגעים בה בלי סמכות תורנית עליונה.

עד כאן – בנוגע לבסיס השאלה.

מה שלפעמים נדמה כאילו מנסים לעשות קומבינות לעקוף את ההלכה, האמת היא שבכל הדוגמאות שהבאת האמת היא להיפך. גדולי הפוסקים דרשו לעשות זאת בשיא הרצינות.

מכירת חמץ לדוגמה, נעשית בכל דרכי הקנינים המועילות על פי ההלכה וכמדומני שיש לזה גם תוקף משפטי. מי שמוכר את חמצו כטקס דתי בעלמא ואינו עומד בתנאי המכירה כדת וכדין באמת לא עשה כלום והוא נכשל באיסור חמץ בפסח. מסיבה זו הגאון מוילנא הזהיר מאוד שלא להסתמך על מכירת חמץ.

בנוגע להיתר מכירה, הטענה שהעלית היא נכונה, ואכן גדולי הפוסקים שצידדו בהיתר התנו אותו בזה שבעל השדה לא יעבוד בה בעצמו. כיום לא נוהגים כך, ואינני מכיר את הסוגיה כראוי, אבל מה שברור שהטענה היא נכונה וגדולי הפוסקים נדרשו לה, ויש רבים שאכן אוסרים זאת מסיבה זו שהמכירה נראית פיקטיבית.

הסיבה שבכלל המציאו תקנות כאלה שלפעמים עלולות לגרום לחוכא ואיטלולא על ידי אנשים שלא יבינו את משמעותן, משום שלפעמים ישנם אילוצים המחייבים אותנו למצוא את הדרך לקיים את ההלכה באופן מינימלי כדי שלא נאלץ להיכשל בה לחלוטין. למשל, בנושא של מכירת חמץ, במציאות החיים העתיקה היה קשה מאוד להסתדר בלעדיה, אנשים היו עלולים לקרוס לחלוטין, אז הרבנים העדיפו את העקיפה שאיננה עולה בקנה אחד לגמרי עם ההלכה המקורית מאשר שאנשים יתמוטטו ויעברו על ההלכה לגמרי. זה מה שעמד גם בבסיס של היתר המכירה, וככל הידוע לי זה מה שעמד גם בבסיס התמיכה של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בהיתר זה למרות שבזמננו הוא נעשה באופן רחוק מלהשביע רצון. הוא טען שבלעדי ההיתר רוב החקלאים יכשלו לגמרי, ועדיף למעט באיסור ככל האפשר.

בהערכה רבה

יעקב

[email protected]>