שלום לך יקרה,

עם סיום קריאת השאלה, התעוררה בי פנטזיה שבה ראיתי כל אדם חי בשאלה הזו, שואף לפיתרון חידת החיים. כמה עושר ואושר היה נוסף בעולם!

הנושא שאת מעלה הוא מהות החיים ממש. אשרייך על שאת נוגעת בו, מתוך עיניים פקוחות ולב מרגיש. אתן גם אני מגע קל, בתקווה שהוא יעניק לך עוד דחיפה קטנה בחיפוש המיוחד שלך.

את צודקת כל כך שתחושת החיות שלנו נובעת מהתחדשות. בורא עולם יצר את מעגלי החיים שלנו כך שיש שינויים והשמש שוקעת ועולה, הירח מלא וחסר, פרחים צומחים ונובלים, גאות ושפל בגלי הים, מצבי רוח משתנים.

כשרופאים בודקים סימנים חיוניים של בני אדם, הם מודדים בעזרת מכשיר ניטור. על הצג רואים קו עולה ויורד, יורד עוד קצת, ועולה. זהו סימן חיים. כשהקו ישר – הגיעה עת הבשורה המרה.

כשהחיים בהתחדשות, בעליה וירידה – זהו סימן חיים. מצב סטטי מבשר מוות פנימי.

רוב בני אדם חשים שזמן השפל הוא רע, קשה, ועדיף היה בלעדיו. אך כאן טמונה הנקודה: נכון שהירידה היא לא המצב הנעים והרצוי באופן מודע, ואין אנו מחפשים אותה. אך אדם עמוק שכמוך יכול לתפוס שבכל רגע יש פוטנציאל מיוחד רק לו. נסי להיזכר בתקופות של מצוקה, אפילו קטנה, בחייך. נסי לאתר ותמצאי אנרגיה מיוחדת שלא היתה בזמן של שפע: כח של חיפוש, או של השלמה, או ענווה או כל לימוד אחר שלומדים רק בבית הספר של החיים.

עד כאן אלו היו דיבורים אמיתיים, עמוקים, ונכונים לכלל האנושות.

שאלת בקשר ליהדות. מה שאת מתארת כחווית יהדות הם המצוות, השמירה, הידיעה שאנחנו פועלים נכון. אך האמת היא, שכל החוקים, המצוות והסייגים הם אמצעי למטרה, ולא המטרה בעצמה. בלעדיהם לא ניתן להגיע לתכלית, אך בל נטעה לחשוב שהם התכלית בעצמה.

הרמחל בספר היסוד "דרך ה'" ממפה את העולם, מראשית רצונו של הבורא ועד לפעולות שלנו כאן בעולם.

אני ממליצה לך בכל לב לפתוח את שערי הבינה שאת כבר בפתחם, לחפש דרך ללמוד את הספר האלוקי הזה.

אם תפני אלי במייל אוכל לתת לך כמה רעיונות.

הנשמה שהיא המהות שלך מתמלאת רק מסיפוק נצחי. אם הפעולה שאת עושה מכוון לנצחיות – הטעם המתוק ימלא אותך, ישאר ולא יפוג.

ברור לכל שארוחה טובה מזינה את הגוף, אולי קצת את הנפש, אבל בוודאי לא את הנשמה, ולא נותרת לנצח. אם אכלת ארוחת בוקר יום אחד, הרי שבבוקר הבא תהיי רעבה שוב.

אך המעניין הוא, שאפילו בהשגים רוחניים-  אם אדם מקיים מצווה ללא ידיעה שהוא פועל לשלמות הנצחית שלו ושל העולם, מה הוא השיג? המצווה התקיימה, הוא יכול לסמן V והמצפון שלו ישקוט. אבל הסיפוק הפנימי עדיין לא הושג.

והנה הנקודה הפנימית ביותר: אם תעסקי בפעילות חומרית, אבל עם כוונה נצחית, אזי הנפש תתמלא. למשל, אם את אוכלת, מתאפרת ומתחזקת את גופך כדי שיהיה כלי חזק ונעים לנשמה, כדי שתוכלי לקיים את המצוות בנפש שמחה – הרי שהפעולות הללו הפכו לנצחיות, ואת תתענגי בהם גם בחושי הגוף והנפש, וההנאה תהיה אמיתית, מרגשת, ותמידית.

המפתח אם כן הוא להבין שכל העולם נברא להנאתנו הנצחית.

כל פעולה שאת עושה היא נצחית,

וכל רגע מחדש הוא הזדמנות פז שלא תחזור!

בידך הזדמנות לנצל אותו לשזור חוטי נצח מתוך הקיום הנוכחי.

הגאות והשפל, רגעי ההתעלות והקושי – בכולם טמון פוטנציאל שתוכלי לכוון לצמיחה והארת הנשמה.

השניה הזו כשאת קוראת את המילים הללו – לא תחזור לעולם. תני לעצמך לחוות את ההתרגשות וההתלהבות של הרגע הזה, שאין שני לו.

אפשרי לאנרגיה הזו לעורר אותך לרגע חדש, לרגע שמוביל אותך להנאה הנצחית –

כי את בוחרת לכוון אותו לשם.

מאחלת לך הנאה והתרגשות בבירור המשמעותי והקיומי שלך, שמאיר את העולם.

אשמח להמשך קשר אם וכאשר תרצי,

ומעודדת אותך בכל פסיעה,

שפרה

[email protected]