דלג לתוכן
קודם כל אגיד תודה רבה על עבודת הקודש שאתם עושים ולמדתי הרבה מתשובות של אחרים.
השאלה שלי היא לא קצת מורכבת ואנסה למקד אותה כמה שיותר.
אתחיל בכך שיש לי זוגיות טובה ובריאה ועל פניו בעלי ואני זוג רגיל ואוהב.
אני בת 28 נשואה כ6 שנים ויש לנו 3 ילדים מקסימים.
מאד מפריע לי שרוב הזמן אני באמת אוהבת את בעלי ומעריכה אותו וידעת שגם הוא מאד אוהב אותי ודואג לי, אבל לפעמים יש סיטואציות שבהם אני מרגישה שממש חסרה לי אהבה אליו עד שאני יכולה להרגיש שאני לא אוהבת אותו בכלל. ומיד אחרי שאותה סיטואציה נגמרת, האהבה חוזרת והכל רגיל. ופה הבעיה נהיית קצת מורכבת כי זאת לא סיטואציה אחת שחוזרת על עצמה אלא כמה דברים שונים. אני אנסה להסביר..
מפריע לי הרבה דברים בבעלי עם כל ההערכה שלי אליו מאד מפריע לי שלעיתים הוא מקלל – זה יותר קללות עם מילים לא יפות מעצבים ולא משהו עם כוונה וזה בדכ סתם אקראי הוא על מישהו ברחוב אבל גם לעיתים ממש רחוקות הוא יכול להגיד את זה לי או על הילדים כשמשגעים אותו.. עכשיו אני מדגישה שלא מדובר בקללות עם כוונה אבל בכל זאת הוא יודע שזה מאד מפריע לי שהוא משתמש במילים האלו ודיברנו על זה המון פעמים והוא טוען גם שהוא עובד על זה, ועדיין כשהוא מתעצבן זה בסוף מגיע.
דבר נוסף שמפריע לי זה הרבה פעמים צורת החיים שלו או ההבדל בין איך איך שהוא מדבר/רואה/ את החיים שלו לבין איך שבאמת מתנהג למרות שלא תמיד זה נוגע אלי ישירות, ופה מגיעה הרוחניות שלו- זה שלא תמיד הולך לתפילה, זה שמבזבז הרבה זמן בפלאפון סתם על משחקים וחדשות, וזה שלא ככ מפריע לו לראות סרטים או סרטונים גם אם יש שם בנות לא צנועות וכן שלא מפריע לו בכלל לשמוע שירים של בנות וכו- בדברים כאלה נכנסת גם הקנאות וחוסר אמון שלפעמים יש לי ובאמת אלו הדברים שהכי מפריעים לי ברוחניות שלו, אבל גם הדברים שהזכרתי לפני.
ויש משהו נוסף שבעצם מתחבר לקודמים אבל זה מה שבאמת הביא אותי לכתוב.. זה שיש לו אח גדול ממנו גם הוא נשוי וכל פעם כשאנחנו נמצאים איתם בשבת אצל ההורים של בעלי אני ממש מרגישה קנאה בגיסתי, משיכה לבעלה (האח), ומן הסתם שבאותם רגעים מרגישה הרבה פחות אהבה לבעלי. בהתחלה זה היה בלתי נסבל כי כל פעם כשידעתי שנהיה אותם הייתי ממש בחרדה איך זה יעבור בשלום בלי שאסמיק כשאולי ידבר איתי (כי הרגש לפעמים לא מקשיב לשכל ולוקח הכל כמה צעדים קדימה…) לאחרונה ב"ה השתחרר הפחד הזה מלהיות לידו, או שיפנה אלי (ואני מדברת על שיח רגיל עם גיסים לא מעבר! בשולחן שבת וכו) אבל זה לא פתר את הבעיות כי עדיין כשאנחנו איתם אני מרגישה שהוא יותר שווה מבעלי וכל הזמן משווה בראש. וכשאני אומרת שווה זה לא (רק) מבחינה חיצונית. יש בו את מה שיש בבעלי אבל בנוסף הוא יותר רציני, בזמנים מסויימים שבעלי סתם יכול לקרוא עיתון או לצחוק, הוא לומד, הוא יותר יודע הלכות ובנוסף יש בו גם את ההומור והנתונים החיצוניים (לפעמים אני חושבת שהוא גם יותר חתיך מבעלי). . ביום יום אני כמעט לא חושבת על האח והזוגיות ביניניו מעולה אבל כשאנחנו נמצאים איתם זה פשוט מתנפץ לי ואז אני מבינה שיש כאן בעיה.. וכמובן שאני אומרת לעצמי המון דברים מבחינה שכלית. ניסיתי להדחיק, להבין, להסביר לעצמי כמה אני לא באמת יודעת הכל ואני לא מכירה את האח כמו שאני מכירה את בעלי וכן שהכל מכוון מלמעלה וכו אבל אני פשוט מתחרפנת! הרגש לא משתכנע וכל פעם אני דווקא מגלה עוד מעלות שיש באח ועושה את ההשוואה ופשוט מיואשת ש"קיבלתי משהו יותר דפוק" ומה שהכי קשה לי הוא שאני לא יכולה לשתף בזה אף אחד כי זה פשוט לא נשמע טוב! ואני באמת משתפת את בעלי כמעט בכל דבר בחיים, גם בדברים הכי אישיים והוא עוזר ומכיל אותי בדכ אבל בסיטואציות כאלה כמו אחרי שבת איתם שהוא רואה אותי עצובה והוא מנסה להבין למה, אני לא באמת יכולה להגיד לו "כי אני לא מספיק אוהבת אותך" או "כי אני אוהבת את אח שלך יותר ממך" אז אני בסוף סתם אומרת משהו ואיכשהוא זה עובר עד לפעם הבאה.
מצד אחד אני רק רוצה לעשות עבודה כדי לאהוב אותו הכי שאפשר ושתהיה לנו זוגיות מושלמת אבל מצד שני אני קצת מיואשת כי אני פשוט רוצה לפעמים שהוא יהיה בן אדם אחר.
אוסיף משהו קצר אני לא יודעת אם זה קשור אבל כל התהליך של הסגירה שלנו של השידוך אצלי בלב לא היה עד הסוף. לא היה את הפרפרים או את הריגוש וגם כל תקופת האירוסין לא הייתי ככ שמחה וגם לא עצובה. פשוט בסוג של הדחקה (והוא מודע לזה היטב). (והיה לי כן בחור אחד שנפגשתי איתו 4 פגישות והתחלתי קצת להרגיש פרפרים ולפעמים אני חושבת: למה לא יכל להיות לי את זה גם עם בעלי?) ולפעמים אני חושבת על זה ואולי זה משפיע על הזוגיות? או שאולי זה מראה משהו שיש בעיה ביסוד? ולפעמים אני חושבת אולי אני צריכה ייעוץ זוגי? ואולי בכלל פסיכולוגית? או שאולי אני יכולה להמשיך ולעשות עבודה עם עצמי כמו שעשיתי עד עכשיו? האם זה יעזור בסוף?
מקווה שהצלחתי להעביר הכל בצורה ברורה ומקווה שתוכלו לעזור לי ולכוון אותי כי לפעמים אני פשוט מיואשת!
תודה על הזמן!
תגובה אחת
תשובה יפה מאד ומעשירה!! משתפת אותך שגם אני מאד הערכתי את האח הגדול של בעלי, היה נראה לי יותר חכם, יותר רציני, יותר שמור, הרבה יותר יציב מבעלי ולומד המון… האמת שגם בשידוכים אמרו שהאח הגדול שלו הוא משהו משהו ובעלי… גם… .
וגם הרגשתי משיכה אליו ופנטזיות אם הייתי נשואה אליו ולדעתי אני הרבה יותר מתאימה אליו ולמה ה' לא שידך ביננו.. עד שהוא ואשתו עברו משבר, נהיו מודרניים ממש, ואחרי כשנתיים התגרשו, והוא נהיה חילוני ממש. ומאז אני כל הזמן זוכרת שאי אפשר לדעת כלום, וכמה שהערכתי את בעלי, אחרי זה הערכתי הרבה יותר, שאמנם בעלי לא לומד כל הזמן וכן מסתכל בפלאפון, אבל נשאר חרדי כמו שהוא, ולא פרק מעליו הכול.. עד היום אנחנו לא יודעים מה עבר עליהם, אבל אם עד עכשיו חשבתי שהוא יציב.. זה ממש לא. מה גם שכנראה אח של בעלי הלך כל הזמן לקיצוניות, גם לצד של הצדיקות, וגם לצד השני שפרק הכול..
בקיצור עצתי אלייך לדעת שאת לא יודעת הכול!! ואין לך מושג מה באמת הולך!!