דלג לתוכן
אני שלושה שבועות לפני חתונה. ציפתי להיכנס לחתונה מתוך עבודת השם מתוך עליה רוחנית ולא ירידה.
אלא שאני מרגיש חוסר חשק לתפקד אני קם מאוחר בקושי לומד ובעקבות זאת חושש מהעתיד- איך אקים בית של תורה. זה מאוד מתסכל.
ואני מאוד מפחד שלא אצליח ללמוד בכולל ושלא אנהל סדר יום. וגם שמעתי שהפרק זמן שבין האירוסין לחתונה הוא מאוד קריטי ומשפיע על המשך החיים.
חתן יקר
ראשית אני נרגש איתך לקראת היום הגדול הקרב ובא!!
קראתי את התיאור שלך והזדהיתי איתו. בראש ובראשונה הזדהיתי עם הקושי שאתה חש, והאכזבה שעולה בך כשהמצב אינו כפי מה שציפית.
אך מצד שני אני גם מזדהה עם עצם התנועה הנפשית שיש בך שגורמת לך להתנהג בצורה כזו של חוסר חשק לתפקד וכו'. ולכן אני ממש רוצה להרגיע אותך, ולומר לך: תנוח דעתך.
זה מאד מאד מובן ונורמלי.
אדם מן היישוב חי את החיים שלו בתוך מסגרת שמארגנת אותו. כך חיים אנושיים בנויים. לכל אחד יש את המסגרת החברתית והלימודית שנותנת לו סדר, וכן יש לו את הסדר הפנימי שמעניק לו את השאיפה הדרך והגבולות.
ישנם מצבים בחיים שהמסגרת מתבלבלת או לחלופין מתבטלת, ורבים מהאנשים מאבדים את המנוע הפנימי שלהם.
ניקח דוגמה מצויה מאד: בחור ישיבה בבין הזמנים. דבר מצוי מאד שדווקא בחורים מצויינים שבמשך ה'זמן' שוקדים על תלמודם ומתעלים בתפילה ומוסר, בהגיע בין הזמנים הם נסוגים אחור עד שנדמה שזהו בחור אחר. הורים רבים מתוסכלים כשהם רואים את הבן שלהם, מגיע הביתה ופשוט מאבד את כל המהלך. הסיבה היא כאמור, שכאשר אדם מוצא את עצמו ללא המסגרת הרגילה, הוא עלול לאבד לגמרי את תחושת היציבות ואז גם הדברים הכביכול פשוטים, רחוקים ממנו. ולאחרונה התפרסם מאנשי חינוך שפונים לאותם הורים ומבקשים מהם 'להוריד לחץ' משום שבאמת הבן היקר הוא בן עלייה, ואין הוא נמדד במצבים של פירוק מסגרת. ההיפך ממה שחושבים שהאדם נמדד דוקא בבין הזמנים, לא נכון, האדם נמדד במצבים נורמליים ולא במצבים מבולבלים. (אין זה סותר לכך שישנם קוים אדומים גם במצבים כאלה, ואולי כלפיהם התכוונו כשאמרו שאדם נמדד כשהוא יוצא מהמסגרת, ועוד נדבר בזה להלן).
למען האמת ישנם טיפוסים שדוקא פורחים במצבים כאלה, ודוקא השיגרה והמסגרת מדכאים אותם, אך כמדומה שהם מיעוט.
נאמר כעת כמה מילים על התקופה בין האירוסין לחתונה. כתבת "שמעתי שהפרק זמן שבין האירוסין לחתונה הוא מאוד קריטי ומשפיע על המשך החיים", ואני מקבל זאת בהסתייגות. הדברים נכונים בייחס לבניית האופן בו אדם מסתכל על חייו, ואכן התקופה הזו היא הזמן לגבש את ההשקפה על החיים. אך מצד ה'תפוקה' של ה"שטייגען", כמעט כל חתן יספר לך שתקופה זו לא התאפיינה בשקידה גדולה ובתפילות מסודרות…
גם המתח וההתרגשות שהולכים וגואים לקראת החתונה, נותנים את חלקם בקושי להתרכז, וכולנו יודעים את המשניות בברכות על כך שחתן פטור מקריאת שמע מפני טירדת המחשבה.
יש כאן נקודה יותר עמוקה בנפש. והוא המושג שמכונה אצל בעלי מחשבה "סתר המדרגה", דהיינו כאשר אדם עולה ממדרגה למדרגה, ישנו השלב בו הוא עזב את המדרגה הקודמת, ולכלל יציבות על המדרגה החדשה לא בא, וזהו זמן רגיש ומורכב ומועד לנפילות. כשאדם מסיים את תקופת הבחרות ועומד על מפתן היותו לבעל בעמיו, במידה מסוימת הוא "לא פה ולא שם", וזה גורם לחוסר יציבות בסדרי החיים והפעילות השגרתית.
ואסיים את החלק הזה בדבריי באמירה ברורה: שאין לך שום מקום לחשוש שהמצב שאתה חווה כעת ישליך על העתיד שלך. בוודאי גם בתחילת חיי הנישואין יש תקופה של חוסר יציבות, שנובעת מכך שצריך להסתגל לכל השינויים העצומים, ואוי ואבוי למי שחי כמו רובוט שעובר שינויים קיצוניים בקלילות… אך לכשתתבסס במצב החדש, אין ספק שתיכנס לשיגרה מבורכת של לימוד והתעלות, ברמה עמוקה ויסודית, ועתידך מובטח לך בע"ה.
[איני מכיר אותך, ויתכן שבאופן כללי אתה אדם שנוטה לחוסר סדר, וזה בסדר, ואם כן, אז יש לך אכן עבודת חיים כיצד לעצב לך סדר שמתאים לטבעך. ואתה בחברה טובה של אנשים נפלאים שמתמודדים עם נטייה לבלאגן, אך רובם מצליחים להתנהל בצורה מוצלחת בחיים].
מן העבר השני, כפי שכתבתי בקצרה לעיל, הגם שאנחנו מבינים שיש כאן מצב אובייקטיבי שכל חתן מתמודד איתו, סוף סוף יש צורך בהעמדת קוים אדומים, שישמרו שלא תלך לגמרי לאיבוד.
וכאן אוכל להמליץ לעשות לך קביעויות יומיות קלות, שלא יכבידו עליך יותר מדי, והכל בהתחשב במצב המיוחד שלך, אך תשתדל לעמוד באותן קביעויות. הן בלימוד, כגון החלטה שתלמד כל יום את הדף היומי, או שתעשה לך הספק של חזרות, או ללמוד בעיון הלכות חופה וקידושין ושבע ברכות, וכו' וכו', מה שלבך חפץ. וכך תקבע עוגן בתוך אי היציבות, שתתן לך חיות. אפשר גם לחשוב על קביעות שקשורה לתפילה, כגון להתפלל עד שעה מסוימת בבוקר, או במקום מסוים.
אספר לך משהו אישי. הרי אין לך יום מבלבל ומותח כמו יום החתונה. ובכן, אני ביום חתונתי, קבעתי לעצמי ללמוד חלק מהבוקר גמרא בעיון עם חברותא. בדווקא. כי ידעתי שבלי זה "אתמרח", והיה חשוב לי להגיע לחופה "מלא" במזון רוחני, דהיינו לימוד משמעותי. אז לא היה זה לימוד של שעות, אלא פרק זמן שאפשר לעמוד בו בקלות, ושכרו בצידו, בתחושה טובה של חיבור לתורה.
בטוחני שבע"ה תבנה בית נהדר, מלא וגדוש באהבה ורעות, יחד עם אהבת תורה ויראת שמים.
וכמובן אסיים:
מזל טוב!!
ישי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
