שלום לך

הפניה שלך נוגעת ומרגשת, את מתארת בצורה מאד מחוברת, מודעת ופנימית את החוויה שלך.

את יודעת להסביר מה קשה לך.

מרגשת המודעות שלך הכנות שלך, הנגיעה שלך בחומרים עדינים כל כך ושבירים כל כך בצורה ישירה וכנה.

עם כל העצב שאת מעבירה, במקום העצוב הזה שבו אמך היתה בדכאון, את סובלת מדכאון ומגלה  שגם לילדייך תסמינים של דיכאון יש משהו מאד אופטימי בצורת הפנייה. את יודעת מה את צריכה! את יודעת לבקש! זה המון! את הולכת לטיפול, שולחת את ילדייך לטיפול וגם מאיתנו מבקשת אוזן קשבת. היכולת לדעת את הבעיה ולבקש עזרה זה יותר מחצי פתרון וזה גם כח עצום. אפשר להגיד שזה אפילו נוגד דכאון. זאת חיות. לדעת להסתכל פנימה למציאות, וגם לבקש עזרה.

אני רגע רוצה לצטט אותך. את כותבת " וזה עצוב ומתיש ומדאיג. אני כל כך לא רוצה שהילדים שלי יחוו מה שאני חוויתי, למרות – שאני חוויתי את זה בבדידות,

והם – יש להם הורים שמקשיבים ושולחים לטיפול, ועדיין.."

אני חוויתי את זה בבדידות והם – יש להם הורים שמקשיבים ושולחים לטיפול!

ואוו. ואוו. ועוד פעם ואוו. תהום של שמיים וארץ מפרידה בין ילדה שחיה בבדידות עם חוויות קשות שיש רק לילדה שאמא שלה בדכאון לבין ילדים שאבא ואמא שלהם יודעים להיות איתם ולהקשיב פנימה. לבדוק מה שלומם בתוך הלב, להבין שהדכאון של אמא יכול להשפיע עליהם. להקשיב למצוקות הקיימות והאפשריות ולשלוח אותם לטיפול. זה המון.  רק מי שחוותה את זה כמוך יכולה להתחיל להבין מה זה להיות ילדה לאמא בדכאון. לרחם על אמא, להרגיש אשמה שאמא עצובה, לפחד כל כך שאין משענת, להרגיש את העצב של אמא, לנסות לגרום לה לשמוח ולשכוח לרגע מה שאת מרגישה.

מהמקום המודע שלך והמעובד בטיפול את יכולה להיות אוזן קשבת לילדים שלך בצורה דקה ומשמעותית.

ההבדל בין ילדה ששמרה את החוויות הקשות האלה לעצמה לבין ילדים שמבוגר – הורה או מטפל מחזיק את החוויות האלה איתם יחד הוא תהומי. אכן לנטיות נפשיות יש מרכיב גנטי ועם זה, הן צריכות הפריה סביבתית. ככל שהסביבה יותר תומכת וקשובה להפרעות יש סיכוי קטן יותר להשתלט לפרוץ ולהשפיע על האדם.

את בטח יודעת ומכירה שיש הבדל בין דכאון לדכאון שיש תקופות קשות יותר ומורכבות יותר ותקופות טובות יותר. אין ספק שהיכולת שלך להיות עם הילדים שלך להבין אותם, ללוות את המצב הנפשי שלהם משפיעה לאין שיעור על ההתפתחות הנפשית שלהם בעתיד גם אם הורשת להם את הנטיה שלך לדכאון.

כתבת בנושא השאלה ירושה כבדה. ואכן הורשת לילדים שלך ירושה כבדה, ומורכבת אבל יחד איתה הורשת להם ירושה כבדה נדירה ויקרה מאד מאד. מודעות, קשב, הבנה, אכפתיות, פניה לעזרה, רצון לתיקון. זה המון. הלוואי כל אם בישראל תצליח להוריש לילדיה דוגמא אישית של מודעות, של ענווה והכרה בבעיה של קשב דק לנימי הנפש והכרה בצורך בטיפול. – זאת ירושה מיוחדת במינה!

תודה שפנית, רגשת אותי בשאלתך, וסליחה שהתמהמהתי עם התשובה.

בהצלחה בהתמודדות שלך, מאחלת לך המון נחת מעצמך ומילדייך,

שולי

[email protected]