The Butterfly Button
נאבקת על כל מצווה

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה.
אני לומדת בכיתה י"ב, בת 17.
מקווה שזה אכן המקום הנכון..

אני מרגישה תמיד במאבק פנימי, מלחמה גדולה. יש בי בתוך רצון ענק ועצום לקיים את המצוות, ללכת בדרך התורה ולהקים בעז"ה בית של תורה וחסד. ברור לי שאני רוצה שבעלי ילמד תורה וכן ילדי. אך מצד שני, על כל מצווה קטנה וגדולה אני נאבקת. כל בוקר קשה מחדש להתפלל, לשים חצאית, לברך. אני רוצה לשמוח. ואני מוצאת את עצמי רק כל היום נלחמת.
אני מרגישה ניגוד ענק בתוכי. ולא יודעת מה לעשות. התורה היא חיים והיא השמחה, איך ייתכן שכ"כ הרבה כוחות לוקח לי כל דבר ואני רק עצובה??
כל הזמן נאבקת לא לדבר לא יפה, לשון הרע ואפילו לא ליפול ליאוש ולרחוב. ומבתוך אני רוצה רק קדושה ורק טוב.
ורוצה לשמוח באמת. לחיות את התורה. ובקלות, אין לי כוח להילחם יותר.
אשמח למענה ועזרה.

תשובה:

ה

שלום שואלת יקרה,

אוהבת את הכנות שלך!!!

את מעיזה לומר בקול ברור וצלול ,אם כי גם מתוסכל, את מה שהרבה בנות גילך ואחרים חושבים.

לוחמת את מלחמת הגשם והרוח. מלחמה שאנחנו מקדשים כעם וכיחידים כ"כ הרבה שנים. והמלחמה הזו לובשת צורה ופושטת אותה

וחוזר חלילה.

והמאבק קשה מאד. לוקח מאתנו הרבה כוחות ולעיתים גם את שמחת החיים.

כי אכן, קיום המצוות זה דבר שלפעמים נראה סותר את החופשששששששששששש שכולנו כל כך רוצים, את הדרור המחשבתי ואת הספונטניות המעשית.

מאמינה שהרבה מאתנו חווים את מה שאת מתארת בזמנים מסוימים בחיים. בטח בתקופת הבחרות שהאופציות השונות פרוסות לפנינו וגם הבחירה האם לצעוד בדרך שחונכתי או דווקא עכשיו כשיש לי אפשרות לבחירה מתוך עצמאות

אני אבחר אחרת.

 

בחורה יקרה,

שמחה בשבילך שאת שמה דגש על השמחה בחיים, יש לך שאיפות מצוינות.

אם הצורך שלך בשמחה הוא זה שיניע אותך להחלטות את במקום טוב.

תמיד תהיה הבחינה שלך ממקום של מה גורם לי שמחה. רק שימי לב שאת מזהה שמחה אמתית מספקת ולא שמחה רגעית שמביאה בכנפיה ריקנות, כי גם שמחה כזו ישנה.

 

כן אני חושבת שקיום מצוות מתוך עצבות זה לא נכון!!

מרגישה שמשהו בתפיסה שלך את התורה ומצוותיה מתקשר אצלך באוטומט בקושי ובעצב.

מתוך מה שכתבת , לא אוכל לדעת מדוע זה כך.

אני כן יודעת לומר לך שהקושי הרציף מעיד שמשהו נוסף מתערבב בעבודת השם שלך. ושוב, לא שתחושותייך אינן מוכרות, ההפך. לכולנו תקופות עם מאבקים, כל אחד ואחת חווים ימי זוהר ושפל בעבודת השם וזה בסדר גמור.

משהו ברצף מכוון אותי לערבוב.

מצטטת לך משל של המגיד מדובנא, אולי הוא ייתן לך כיוון לסבה שכ"כ מקשה עלייך.

משל של המגיד מדובנא, על הפסוק: "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל".  "משל לאחד שבא למלון מן הדרך, והסבל שלקח את המזוודה לחדרו ביקש תשלום מופרז. שאל האחד את הסבל: מדוע אתה מבקש סכום כל כך גדול? אמר לו הסבל : היות והתייגעתי מאוד לסחוב את המזוודה עד החדר". אמר לו האיש : אם התייגעת סימן  שלא סחבת את המזוודה שלי, כי המזוודה שלי מכילה  רק יהלומים יקרים ואבנים יקרות אתה כנראה סחבת מזוודה המכילה אבני חצץ וזה אכן כבד."

הנמשל, לפי דברי המגיד,  אם האדם מרגיש יגיעה בעבודת הבורא, סימן שאינו עובד את הבורא, אלא מתערבבים לו שם אנשים או דברים אחרים.

בחורה טובה,

זו רק עוד צורת הסתכלות למה שעובר עלייך ואני חוזרת ומדגישה את עניין הרצף.

תקופות של מאבק זה חלק מחיינו. מאבק תמידי מכביד ומתיש.

מציעה לך לברר עם עצמך מה המקור לקושי, בשמחה מוכנה לקחת חלק בברור דרך המייל האישי שלי.

מאחלת לך

ללכת עם הלב שלך, ורק להיות בשמחה

חוי

[email protected]

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להנחיל לילדים אהבת מצוות כשאני מרגישה קרירות רוחנית?
אני אשה בוגרת, נשואה, ילדים, עבודה. בשנים האחרונות יש לי קושי גדול מאד בתפילה, התנגדות לכל הקפדה בהלכה, רצון להכיר יותר אפשרויות, להשתחרר, אני יודעת שאפשר לקרוא לזה בפשטות יצר הרע, אך אני מרגישה שזה גדול עלי. אני מתגברת יום יום. לפעמים ברמה של ברכות השחר בלבד. קושי גם בנושאי...
אם טוב השם לכל- איך זה מסתדר עם הרע שיש בעולם?
חייב להקדים את הידוע כי תורה מלשון הוראה. אין בתנך סיפורי מעשיות. בכל דבר יש לימוד. קטונתי. אינני יודע מה מלמד אותנו כל מעשה אבל זה העיקרון. בספרים הקדושים זה נקרא לבושים. שהלימוד התלבש בסיפור ונכתב בצורה שכזאת. למרות זאת לצורך העניין כן אשתמש בלשון סיפורי התנ"ך כפי שהם נראים...
ניסיון קשה! איך אעמוד בו?
נולדו לי תאומות לפני חצי שנה ב"ה אחת הבנות בריאה יחסית. אומנם נולדה פגה אבל היא תהיה בסדר והשניה נולדה עם צרכים מיוחדים ומאד פגועה אני יודע שצריך להודות על הכל אבל ממש קשה לי קשה לי לקבל את זה קשה לי שהקב"ה עשה לי את זה זה כואב לי...
האם גאולה מתאימה לדור שלנו?
לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת...
נהייתה לי קרירות בעבודת השם איך משנים את זה?
אני נשואה אמא ל2 קטנטנים ברוך השם. לאחרונה חשבתי להתייעץ על העניין הבא: אני ובעלי מגיעים ממשפחות דיי פתוחות והתחזקנו יחד. אנחנו מנהלים אורך חיים חרדי בעלי אברך. מאז ומתמיד היה לי קור בעבודת השם. אהבתי לשמוע את שירי אלול בתיכון להתחזק אבל זה לא משהו שנשאר. רציתי קרבת אלוקים...
אם חזרתי בתשובה חלקית זה גם עוזר?
אני בת 26 ולאחרונה נמצאת בתהליך התחזקות. לפני כחצי שנה אבא שלי זכרו לברכה נפטר באופן פתאומי. אני באה הוא יחסית חילוני- אבי הגיע מרוסיה ובארץ חזר בתשובה, ואז הכיר את אמי והתחתנו. אבא שלי לבש שחור לבן וציציות, התפלל, שמר כשרות ושבת וכו׳ אך עם השנים התיר לעצמו דברים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן