שואלת יקרה,

המכתב שכתבת הוליד בי המון עצב, תחושת בדידות וכמעט ייאוש, כל כך הרבה צער…

אחד המשפטים שכתבת ממש טלטל אותי: "הוא הכניס אותי להריון". זה ביטוי קשה שמעביר בצורה חזקה את תחושת הלבד שאת נמצאת בה. תחושת ניכור מהאדם שהיה אמור להיות הכי קרוב אליך, את לא מרגישה שהוא רואה אותך ואת הצרכים שלך, את לא מרגישה אהובה או ראויה, המעשה הכי אינטימי שאמור לבטא את שיא האהבה בין בני זוג הוא מעשה כמעט דורסני בחוויה שלך, שכמעט ולא היה לך בו חלק. וואי, זה קשה. שולחת לך חיבוק מכאן… ורגע אחד של קצת פחות בדידות….

אני חושבת שבין המילים את מתארת משהו אולי קשה אפילו יותר- תחושת בדידות מתמשכת עוד יותר, את כותבת שגם בבית לא הרגשת רצויה או אהובה, היית צריכה לברוח משם… ואני שואלת את עצמי אולי מעולם לא הרגשת תחושה שאת אהובה או רצויה למישהו… ואני רוצה לשלוח לך מכאן עוד יותר חיבוק…

לכל אחד מגיע להיות רצוי ואהוב, קודם כל פשוט כי הוא קיים,- כי את קיימת, ויש לך זכות קיום, ומקום, ואלוקים שברא אותך כי את חשובה. ושנית, אני בטוחה שיש הרבה על מה לאהוב אותך. קחי אפילו את רצון החיים החזק שלך, את האחיזה בתקווה, ברצון שיהיה טוב יותר, בפניה החוצה לעזרה, ובעיקר- באהבה הגדולה לבת שלך. לא מובנת מאליה בכלל האהבה הזו, פעמים רבות ממש מי שלא קיבל אהבה גם לא יודע לתת, והנה את- מלאת אהבה.

את מעלה שאלות קשות, האם עליך להמשיך לחיות עם בעל שאת לא מרגישה שאוהב אותך? האם יש לך תקנה? והאמת, לצערי, שאינני יודעת את התשובות לשאלות האלו, אבל הייתי רוצה לשאול אותך גם שאלות, ולומר לך כמה דברים שאולי יעזרו לך למצוא כמה תשובות, וגם, האמת, שיגרמו לך לשאול את עצמך עוד שאלות. כי כל עוד את שואלת את מחפשת מוצא, את לא מתייאשת. וכשמחפשים מאד, גם אפשר למצוא.

מערכת יחסים זוגית היא מערכת מורכבת מאד. לא קל להכניס אדם נוסף ללב ולנפש שלי, האהבה היא חמקמקה מאד, נראה לנו שאנו רודפים אחריה והיא בורחת מאתנו אבל לעיתים אנו מפחדים ממנה ובמו ידינו מבריחים אותה. אהבה פירושה מחויבות, אהבה היא גם סיכון. סיכון לשבירת לב, להפרה באמון, לנטישה… אי אפשר לאהוב מישהו בלי לסכן את הלב שלנו, ולפעמים הלב שלנו כבר נשבר כלכך הרבה פעמים שהוא מפחד לאהוב ועוד יותר מזה- מפחד לתת למישהו לאהוב אותו, כי אולי הוא שוב יתאכזב, ודי, כבר נגמר לו הכוח להתאכזב. לפעמים אנחנו כבר כלכך פצועים מהרצון הזה לאהוב ולהיות נאהבים שבכלל בלי להיות מודעים לכך, אנחנו כבר לא מאפשרים את זה.

אני בטוחה ומאמינה לך מאד שאת הכי בעולם רוצה להרגיש נאהבת, אבל רוצה לשאול אותך ככה, כשאת חושבת על אהבה, אילו עוד רגשות מתחברים לך איתה? אני מניחה שתשוקה, ופנטזיה וחלום, אבל יש לי תחושה שגם צער, ואכזבה וכאב… ואולי אפילו פחד וייאוש… פשוט כי עד היום זה מה שקיבלת כל פעם שחלמת על אהבה. וקשה כבר להפריד בין הפחד לאהבה, והייאוש מזדחל…. ואולי, רק אולי הפחד הזה והייאוש כבר חזקים לרגעים, יותר מהרצון לאהבה, אולי, בלי להבין אפילו איך, הם גורמים לה להיהרס.

ואז? איך כן אפשר להתגבר על זה? בתהליך עמוק ופנימי לומדים להבין את מערכת הרגשות שמפעילה אותנו, לומדים איך לרכוש ביטחון, איך לאפשר, איך לאהוב את עצמנו יותר- קודם כל, ולתת לעצמנו מקום, אחר כך גם הפחד יורד והלב נפתח גם לאחרים. גם לאהוב וגם להיאהב.

לא כתבת הרבה על בעלך, אבל אולי השאלה הזו נכונה גם אליו. אינני יודעת באיזה בית הוא גדל והאם הוא קיבל בו אהבה וקבלה בסיסיים, אבל אולי גם לו יש קושי עם הנושא הזה, אולי זו לא סתם אדישות.

עוד שאלות הייתי רוצה לשאול בקשר אליו, מה הוא עושה? האם הוא עובד? לומד באופן רציני? האם הוא אדם שיודע להשקיע בתחומים אחרים בחייו? האם יש לו חברים? איך מערכות היחסים שלו עם המשפחה שלו? איך היית יכולה לתאר עוד את האישיות שלו ואת התקשורת שלו? האם היו ביניכם גם רגעים יפים, כלשהם?

למה כל זה? כדי להתחיל ולהבין האם יש משהו בקשר הספציפי ביניכם שלא עובד? האם יש משהו בו שלא יכול להיות במערכת יחסים? גם עליך לא כתבת עוד- מה את עושה, מה כן עושה לך טוב בחיי היומיום מלבד הילדה שלך… האם יש לך חברות או מישהו/ם להחליף איתו מילה ורגש, ומה יכול להיות תמיכה עבורך אפילו בינתיים, וגם – כדי להתחיל ולהבין את מבנה האישיות שלך, איך את מתחברת עם אנשים… איך את יוצרת קשרים, ולנסות לראות איך-אולי- אפשר לשקם את הקשר ביניכם או שאולי, עדיף לשניכם להיפרד.

אני כאן אם תבחרי לענות לי על השאלות האלו, כדי לרדת לעוד רובד ולהבין טוב יותר מה נתקע ביניכם ומה-אולי- יכול לעזור, אבל האמת שלהבין את המורכבות הדקה הזו בכתיבה, זה לא קל, ואולי אפילו לא אפשרי. רוצה להציע לך מכל הלב לפנות לאיש/ת מקצוע ולשתף בתחושות הקשות שלך, ואני מניחה שגם הוא/היא ישאלו חלק מהשאלות שאני שאלתי, וגם עוד רבות אחרות, אבל בהיכרות שהיא בלתי אמצעית אפשר להבין המון ואז גם לשנות המון. למצוא דרכים להתמודד עם העצב, עם הכאב שאת מתמודדת איתו כבר יותר מידי זמן וביחד עם זה להכניס גם את בעלך לתוך התהליך הזה.

גם אם בעלך לא ירצה או לא יסכים לפנות לייעוץ זוגי, לכי קודם כל בשבילך. בשביל להבין את עצמך, בשביל להחזיר לעצמך את הכוח, בשלב הבא גם תגיע ההחלטה, לכאן או לכאן.

בינתיים, אם תרצי תוכלי לכתוב לי עוד, אני כאן. אשמח גם להפנות אותך לאיש/ת מקצוע אם תבחרי בכך, ורוצה לבקש ממך, לפני הכל, לעשות משהו לעצמך שיעשה לך טוב. אפילו פינוק קטן. שיזכיר לך תקווה ושמחה, ושיש סיכוי.

תמשיכי לחלום, וגם תעבדי קשה להגשים, חלומות יכולים להתגשם, אני יודעת :)

יחד איתך.

שיפי

[email protected]