The Butterfly Button
חוסר כוח חוסר ביטחון וחוסר איזון

שאלה מקטגוריה:

אני בת 28 נשואה ואמא. לאחרונה אני מרגישה במצב מאוד לא טוב – אין לי כוח לכלום, קשה לי להיות נחמדה ואני מרגישה רגישה ופגיעה יותר מתמיד. מבחינה פיזית אני מרגישה לא מאוזנת,. בעבודה אני מרגישה חסרת ביטחון ופגיעה. יש לי ילד קטן ואני עובדת במשרה מלאה. האם זה נורמלי? מה אפשר לעשות במצב כזה?

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

את מתארת מצב שמרגיש לך עגום ואולי אפילו מדכדך – אין לך כח לכלום, אל לא רגועה, קשה לך להיות נחמדה. את רגישה ופגיעה יותר.

מבחינה פיזית – את מרגישה לא מווסתת, חם לך ולא נעים לך.

בעבודה – את שוב פגיעה יותר ומרגישה חסרת ביטחון.

נסכם בשלוש מילים ״לא כייף לך״.

זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. מצב "לא כייף" מעיד על חוסר הרמוניה פנימית, על מתחים וקונפליקטים שלא מוצאים איזון. יש קול בתוכך שמבקש סדר. מבקש לחזור למצב מאוזן והרמוני. וזה בסדר! סימן לכך שהמערכת שלך עובדת ויודעת לקרוא אותך לסדר כשצריך.

קיבלת קריאה. קול בתוכך שקורא לך למצוא מחדש את האיזון.

כדי להבין איך להגיע לאיזון-להרמוניה בואי נבין קודם מהי הרמוניה בהקשר שלך – של אישה שהיא גם אמא לילד מתוק, גם רעיה, וגם עובדת מסורה.

התנועה של האישה היא עגולה-מחזורית, בשונה מגבר שהתנועה שלו היא לינארית-קווית. התנועה העגולה הזו מתאפיינת במקצבים שונים ודינמיים. פעם אנחנו בתנועה של הסתגרות ופעם בתנועה שהיא יותר מוחצנת.

כל מהותנו כנשים טמונה בתנועה הדינמית והעדינה בין עולמות פנימיים וחיצוניים. אנחנו נעות בין שני מרחבים: המרחב הביתי האינטימי שבו אנו מטפחות, מגדלות ומטפלות, לבין המרחב החיצוני שבו אנו פורשות כנפיים, יוצרות, מגשימות ומשפיעות.

זהו ריקוד מורכב של איזון והקשבה. הוא דורש רגישות פנימית עמוקה – להבין מתי עלינו להתכנס פנימה ומתי לצאת החוצה. כשאנו מאבדות את ההרמוניה הזו, נוצרת תחושה של חוסר נוחות, של "לא טוב", של התנגשות פנימית.

המפתח הוא ההקשבה. הקשבה למקצב הפנימי, לצרכים האמיתיים, לגבולות ולרצונות העמוקים ביותר. זהו ריקוד עדין של מודעות עצמית ואותנטיות.

הריקוד הזה בין פנים לחוץ הוא לא רק פיזי, אלא גם נפשי ורגשי. הוא דורש גמישות, חמלה עצמית ויכולת להתאים את עצמך למה שנכון לך ברגע הזה, גם אם זה אומר להאט, לעצור, או לשנות כיוון.

נראה שמשהו בתוכך אינו מרגיש בנוח עם המציאות הנוכחית. התחושות שלך – חוסר נעימות, חוסר סיפוק, תחושה של "לא בסדר" – מעידות על הפרה של ההרמוניה הפנימית שלך.

אולי הנפש שלך קראה לך להתכנס קצת ולא היית קשובה מספיק?

אולי משהו בך קרה לך קצת להרפות ולחזור פנימה ולא שמעת את זה?

אולי האינטנסיביות בחוץ לא מתאימה עכשיו למצב הנפשי שלך?

אולי הריקוד שלך צריך להיות עכשיו פחות סוער?

אני לא יודעת את התשובה. את תדעי אותה טוב ממני. אני רק יכולה להציע לך לבדוק מחדש את הריקוד שלך. להציע לך לייצר התאמות. קצת להרפות. קצת להתכנס פנימה על כוס קפה ועוגיה טובה. הבית המטאפורי שלך קורא לך – תסרבי לו?

תרפי. תתפנקי קצת. תתכרבלי. תני יותר מקום לחוויות מרגיעות. לחוויות עם מקצב נעים יותר. תשקיעי בספר טוב. שיחה טובה עם הבעל. יציאה כייפית עם חברה. תשקיעי בבית הפנימי שלך ותרפי קצת בחוץ. תחזירי לעצמך את ההרמוניה – את השלווה.

כשתרגישי מחוזקת יותר, תוכלי לחשוב לארגן מחדש את הריקוד שלך. ליצור תנועה חדשה ומותאמת לסיטואציה שתשלב באופן הנכון בין הפנים לחוץ.

משהו קטן לסיום כדי לאפשר לך למדוד את מצב הדכדוך שלך – כל עוד המצב רוח האפרורי הזה לא מונע ממך לבצע פעולות הכרחיות כמו גידול הילד או לדאוג לעצמך לאוכל, אז מדובר במצב שהוא בסדר.

בכל מקרה, תמיד כדאי לך לעטוף את עצמך בסביבה תומכת ואם יש משהו שנראה לך יכול לעזור לך – למה למנוע את זה מעצמך?

מאחלת לך שתצלחי לרקוד את הריקוד הנכון, בקצב הנכון. את יכולה ומגיע לך להיות שמחה.

בהצלחה,

דבורה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
אלה החיים שלי?
קודם כל תודה על האתר הנפלא ועל עבודת הקודש. התלבטתי אם לחלק את מה שאני רוצה לכתוב לכמה שאלות, אבל אז החלטתי שכל המכלול הזה זה המחשבות שלי כרגע, ואני אפילו לא יודעת מה אני מצפה לשמוע, כבר עזר לי עצם הלפרוק את זה בכתב, ברצף בלי כלכך קשר בין...
טיפול עצמי על ידי כתיבה זה אפשרי?
אני בת 22.  החיים שלי נראים די רגילים וטובים. אני עובדת, מתפקדת וברוך ה' מצליחה. אבל מבפנים זה סיפור אחר לגמרי. יש לי מחסום ממש רציני בכל מה שקשור לאנשים, במיוחד בקשרים קרובים. אני פשוט לא מצליחה לסמוך על אף אחד. אני חושבת שזה קשור לזה שכשהייתי ביסודי היה לי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן