The Butterfly Button
חוסן משפחתי בזמן משבר

שאלה מקטגוריה:

שלום
אמי נמצאת בדיכאון קשה
כבר שנתיים שלמות אשר מתוכן היו עליות ומורדות.
הרופאים נתנו לה את כל סוגי הכדורים האפשריים כמו כן היא עברה טיפולים בבית חולים ואף טיפולים אלטרנטיבים.
אפשר לומר שאין כמעט סוג טיפול שלא ניסינו על מנת לעזור לה.
והמצב פשוט לא משתנה אלא ניהיה יותר ויותר גרוע.
אני מסתכלת מהצד על המשפחה וכואב לי הלב!!
עליה כמובן אמי היקרה לראות אותה במצב כזה קשה כאשר היא רוב היום בוכה. ואבא שלי שכבר לא יודע מה לעשות לאחר שניסה הכל ואני מפחדת שגם הוא ישבר בסוף.
אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות!!
אין דבר שלא ניסינו החל מתרופות וממשיך בטיפולים מכל הסוגים וכלה בברכות ותפילות של רבנים וכמובן שלנו..
זה מרגיש כמו צרה שנפלה על משפחתי וממאנת לעזוב.
בבקשה האם ישנה דרך לעזור?
מדובר בהצלת משפחה שלמה!!!
מיואשת אך מנסה להרים את הראש כל יום מחדש בשביל להיות חזקה למשפחה.

תשובה:

שבוע טוב,

אני מתנצל על האיחור במתן התשובה. צוק העיתים ושאריות העומס מהחגים משפיעים על כולנו, ואני מקווה שתסלחי לי.

אכן את מתארת תמונה קודרת ולכאורה מייאשת. עשיתם והשתדלתם ומזור אין. באמת לא קל לקרוא את הדברים, אך עם זאת, זה מדהים ומחזק שזה כך. אני מכיר משפחות רבות שאינן עושות כמעט דבר במצבים דומים. הן מרימות ידיים ודי נעלמות כאשר משפחתם עוברת טלטלה כה קשה. כנראה שמשפחתכם עשויה מחומר איכותי יותר, עמיד יותר למצוקות העיתים, ותבורכו על שאתם משתדלים להשתמש באותו חומר. זה אף פעם לא מובן מאליו.

אך צריך גם לדעת כיצד להשתמש בחומר הזה שנקרא לו כאן “חוסן משפחתי”. צריך לדעת מה המינון ובאיזו תדירות משתמשים בו. שימוש לא נכון עשוי לבזבז אנרגיות ולהותיר את המערכת המשפחתית כולה מותשת, מבוישת וחסרת אונים. האם זו מחובתכם להשתמש בו תמיד? האם מחובתכם להמשיך לתור אחרי תרופה גם לאחר שניסיתם הכל? אני ממש לא בטוח. האם אין מקום לחשוב שהדיכאון של אמכם גובר ככל שהיא רואה שאתם מנסים ומנסים ולא עולה בידכם? לפעמים צריך לדעת להרפות. לא לוותר. להרפות. ללכת אל צדי הבמה ולשאוף אוויר טרי. לא להתבונן בבמה בשעת ההרפיה, כי ככה זו לא הרפיה. פשוט לנסות להשתחרר מהעול הזה שנקרא “לטפל”. הטיפול איננו כולל בהכרח רק טיפול מעשי בבחינת “קום ועשה”. הוא כולל גם טיפול ע”י אי-עשייה, בבחינת שב ואל תעשה עדיף. החוסן המשפחתי שלכם יקבל משנה תוקף כאשר תתכנסו כל האחים ותאמרו לעצמכם שלא הכל בידכם, וכי ניסיתם וניסתם ולעת עתה אין תוצאות, אז בואו נירגע, ננסה להרפות, ונקווה שההתחזקות שלנו שתבוא ממהלך שכזה, תשפיע על אימא ועל הלך הרוח בבית ובמשפחה כולה.  

התנהגות שכזאת לא תתקבל בעיניהם של ההורים כהודאה שלכם בכישלון. הם לא יחושו שוויתרתם עליהם ועל הניסיונות למצוא מזור. אך זאת התנאי שתהיו כל הזמן ברקע. במסביב. אל תעלמו לגמרי. תפנו את מרצכם לחלקים אחרים: לניקיון ולסדר, לקניות ובישולים, לספר להורים מה כן טוב ומה היו “החוכמות” האחרונות של הנכדים שלהם. תאווררו קצת את המצב שנוצר שכל המשפחה מרוכזת אך ורק במחלה. זה לא טוב לכם וזה בוודאי לא טוב לאמכם. בגישת “המשפחה כמערכת” אותה קידם סלבדור מינושין לפני כארבעים שנה תמיד היה הרצון להסיט את מרכז הכובד מהפציינט המזוהה, לאמור בענייננו, אם תחזקו למשל את אביכם, תאווררו אותו ותסייעו בעדו להחליף את עיסוקו האינטנסיבי במחלתה של אשתו בעיסוקים אחרים, אזי ייטב לפציינט המזוהה (האם) בעצמו כי גלגלי השיניים האחרים במשפחה יהיו כביכול ‘משומנים’ יותר ושלווים יותר.

מקווה שסייעתי

אשמח להמשיך לעמוד בקשר דרך המייל

נתי

nati@mosesnet.net

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אפשר "להתבשם" כדת היום בצורה מיטבית ויעילה?
עוד רגע קט מגיע חג פורים עליז ושמח ואני קצת נבוך הכיצד אוכל לקיים את מצוות היום בצורה מיטבית אך עם מינימום תופעות לוואי ומבלי כל הבחילות וההקאות כמו גם ללא ביטול ברכה”מ ק”ש של ערבית ותפילה בציבור. אציין כי היו שנים בהם אכן הצלחתי לעבור את היום יחסית בשלום...
שאלות בעניין מוות
שלום רב, אני בחור חרדי, למדתי בישיבה ומשתדל ללמוד כל הניתן. לפני כחודש איבדתי את אימא שלי והחלו לעלות המון שאלות. הייתי שמח לשאול ולקבל תשובות מבוססות. 1. האם כבר במעמד הר סיני כאשר היינו שם עם הנשמות התאומות שלנו, היינו גם עם ההורים? ידענו מי יהיו ההורים שלנו? 2....
כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
דיכאון וכל מה שבא עם זה…
איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו . המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן