שלום לך, יקרה.

מקלידה את המילה "שלום" וחושבת על שלום, על שלמות, על שלום בבית שמגיע מאהבה בין איש לאשתו, ועל אהבה שהיא בגימטרייה "אחד".

את כותבת כל כך מדויק על הפחד להרוס – כי טוב לך עם בעלך, ומאידך – על הכאב והגעגוע למישהו אחר שהיה ונקשר ונקשר נחתך. וזה כואב כל כך ומנסר בפנים.

המרגש במכתב שלך הייתה העובדה המופלאה – שיכולת האהבה שבך היא גדולה. אהבת את אותו אדם, ואת אוהבת את בעלך. לא כל אחת יודעת ויכולה לאהוב ולהיקשר, זהו סימן לבריאות הנפש שבך.

אולי יש משהו לגורל שלכם? מי יודע? אני בטח לא אדע להבין בגורלות שמימיים ומופלאים ונשגבים.

כן יודעת על מה שמתרחש כאן: את אשת איש,

וגם הוא, גבר נשוי, וחל עליו איסור חמור לחמוד אותך.

וכאן מגיעה אמרת חז"ל המפורסמת שנראית כל כך מתאימה "רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".

היכולת שלנו להכיר את הרצונות שלנו, את הכמיהות והתשוקות היא יכולת מופלאה. היכולת שלנו להותיר את הרצונות הללו בגדר של רגש ללא מעשה, היא גבורה עצומה, אליה אנחנו נדרשים.

את יודעת, בגן למדנו על בני אדם שגדולים ממלאכים כי לבני אדם יש יצר הרע ולמלאכים אין. ואת – נדרשת עכשיו ללמידה הזו, להבנה שיש לך נסיון. הוא קשה – קשה – קשה, והיכולת שלך לשמור על עצמך בתוכו, תבטיח לך בזה ובבא.

תבטיח לך בעולם הזה את הבית שאת מקימה, את החמימות והביטחון והיציבות, את האהבה והקשר עם האיש שלך, ועם הילדים שימלאו את הבית.

ובבא, כמובן מאליו.

אני חושבת על החבל הדק שאנחנו נדרשים להלך בו – מצד אחד לאהוב, ומצד שני – בגבול. ללמוד לא לממש הכל.

לאהוב, ובמקום הנכון להגביר את האהבה ולתת לה את הביטוי.

אהבה שהיא חסרת גבול, אינה אהבה. על גלוי עריות נאמר "חסד הוא" – חסד ואהבה שפרצו את גבולותיהם.

וזה לא קל! כי כשעולה כעס יכולות לצוץ מחשבות כמו "אבל הוא בטח לא היה מתנהג ככה" וכשעולה אכזבה יכול לצוץ משפט "הוא היה מתנהג אחרת" וזו בדיוק העבודה הנדרשת, לקחת את המשפטים הללו, להקשיב להם ולהבין – שנכונה לך ולבעלך עבודה משותפת, את איתו והוא איתך, ושום אחר בילתכם.

כל כך מופלא שיש לך את בעלך ואת אוהבת אותו. וזה בדיוק מה שאת אמורה לעשות – לשמור עליו, עלייך, עליכם, על הבית הזה שאתם מקימים לשמו ולכבודו.

שיהיה שלום ושלמות!

תמר ע.

[email protected]