שלום לך יקרה,

קראתי את הפניה שלך ואני מצטערת על העיכוב בתגובה. הייתי בתקופה קצת עמוסה אבל מאז שקיבלתי אותה ועד ששיגרתי את התשובה הסיפור נכנס לי ללב. התפללתי וקיוויתי כל הזמן הזה שנהיה לך יותר קל ויותר משוחרר….

אני מעריכה מאד את עצם הפניה, היא מעידה על יכולת כל כך משמעותית בתוך הקשיים הספציפיים שלך, במקום להסתכל הנסיבות המאתגרות שהביאו אותך לחרדות והימנעות ועוד התנהגויות שלא עושות לך טוב. את בוחרת לקחת אחריות ולעזור לעצמך לקום לצאת מהמצב הזה. הבחירה הזו היא הכח הכי משמעותי בדרך חזרה להיות "את". כי חלק מה"להיות את" משמעותו לבחור בתוך מה שקורה ולא להיות רק קרבן של הנסיבות.

את מתארת תקופה לא פשוטה שאת עוברת, תקופה שבה ה"אני" הספונטני והמשוחרר שלך קצת מכוסה ואת מגלה בעצמך התנהגויות ותגובות שהן תוצאה די טבעית ומאד אנושית לאתגרים סביבך.

הלימודים שלך התובעניים, יש תחרות ולחץ החברתי, העול והאחריות שלך בבית מקשים עליך ללמוד יותר מחברותיך ללימודים ואם בעבר כדי להרגיש תחושת מסוגלות וביטחון לא היית צריכה להתאמץ יותר מדי, פתאום יש חוסר הלימה בין הדרישות של המצב ממך והציפיות שלך מעצמך לתחושת היכולת שלך לעמוד בדרישות ולענות על הציפיות. חוסר האיזון הזה יוצר תחושת לחץ גדולה יחד עם חוסר בטחון. כדי לעשות שיהיה לך יותר טוב במצב הזה נראה שכדאי:

1. לראות איך אפשר לאזן- שהדרישות יהיו יותר תואמות לתחושת היכולת שלך- בשביל זה יתכן שכדאי שתשאלי את עצמך האם המסלול הזה נכון עבורך? אולי יש מקום להתבונן על תחושת התחרות ושם לנסות לעשות שינוי, אולי אם תצליחי להרפות קצת ולא להיות ממוקדת בשאלה היכן את ביחס לחברותיך הציפיות שלך מעצמך ירדו ותהיה לך שחרור? (זוהי משימה קשה מאד, כותבת לך כאדם שתכונת התחרותיות דומיננטית אצלי מאד. לפעמים הדבר דורש ממש הליכה "נגד הטבע" אבל לפעמים עם נקודת מבט שיש בה יותר מובחנות ופחות תלות בסביבה אפשר כ"כ להשתחרר ולהרפות) האם יש דרך שבבית יאפשרו לך לפנות יותר זמן ללימודים? כל שינוי שיכול להקטין את הפער בין הציפיות ממך (שלך ושל הסביבה) לבין המשאבים שלך להתמודד יכולים להיטיב איתך.

2. לחזק את תחושת המסוגלות שלך. לא נעים להיות במצב בו מבנ"א עם בטחון ותחושת יכולת הפכת בעקבות הלימודים להאמין בעצמך פחות. הלימודים הם בתחום מסויים, וכנראה שבאמת קשה, בוודאי יותר מאמץ מהלימודים שלמדת עד היום. אבל התחום הספציפי שאת לומדת לא בהכרח מעידים על כל הכישורים היכולות שלך. אני מבינה שאם לוח הזמנים שלך צפוף אין לך הרבה מקום בלו"ז להיות עסוקה בעוד תחומי עניין שיש לך. אבל בשביל לעשות לעצמך טוב, דבר שבאופן עקיף ישפיע גם על ההתמודדות שלך עם הלימודים, כדאי לך לפנות זמנים קבועים לדברים שעושים לך טוב ומחזקים את תחושת המסוגלות. השקעה בחברות, טיפוח תחומי עניין ותחביבים, מעט אבל קבוע מספיק כדי להוציא אותך מהלופ של: "הלימודים כל כך קשים ואני לא מצליחה כמו פעם" תחושת היכולת מתערערת כאשר יש בחינה או מטלה שמעמידה את היכולת שלך במבחן את מוצפת בחרדה ההצפה הרגשית משפיעה על הציוניםשוב מתערערת תחושת היכולת.

חלוקת תשומת על שלך בתחומי עניין נוספים יכולה גם להעצים אותך ולעשות לך טוב ובעקיפין לגרום לכך שלא תהיי כל כך נואשת להרגיש שווה דווקא בתחום הלימודים ולא תיבהלי כל כך ממה שקורה לך שם, דבר שבסופו של דבר יכול להגדיל את סיכויי ההצלחה שלך בלימודים.

לגבי הקושי שנוצר סביב בעיות הבריאות של אבא שלך. את מתמודדת עם מציאות לא פשוטה ורוצה שמישהו יראה, יקבל, יכיל ויכיר בקשיים שאת עוברת. הרצון והצורך הזה מאד אנושיים ומובנים. מכיוון שבמשפחה שלך לא הייתה מסוגלות לתת לך מה שאת צריכה וכנראה שמאד היית זקוקה להכרה ולהכלה של הסביבה ואיכשהו יצא, בלי לתכנן יותר מדי שהגעת להכלה הזו בדרך פחות מוצלחת. דרך ה"ניפוח" של המציאות לממדים שיותר "מגייסים" את החברות שלך להתייחס לזה ברצינות. גם כאן נכנסת למצב קצת לא נח שבהתבוננות קצת מפוקחת ובוגרת, כאשר את בוחרת לעבור מהתיאור של מה ש"קרה לך" לנקודת מבט של בחירה ולקיחת אחריות. אולי כדאי לשאול את עצמך איך את יכולה למלא את הצורך הזה בהקשבה והכרה בקשיים שאת עוברת מצד דמות שלא תצטרך לשמוע סיפורים דרמטיים מדי כדי להעניק לך מה שאת צריכה? אולי לא חברה, אלא דמות בוגרת יותר? יש מישהו בסביבה שלך שאת יכולה לראות אותו כעוזר לך בזה? הפניה לעזרה והבקשה לשיתוף מישהו בקשיים היא מעשה של כח והדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כדי לספק לעצמך את הצורך הכל כך מובן הזה וכך לצאת מהמעגל הזה של ה"ניפוחים" ולהתחבר לעצמך יותר.

עושה רושם שאת מאד מודעת למה שקורה ויודעת להסביר לאיזה מעגל נכנסת, במצב של חרדת בריאות החרדה מציפה כל כך עד שקשה לאדם להבחין בין דמיון למציאות. במקרה שלך נראה שאת מבחינה טוב טוב, אבל בגלל צורך קצת נואש שמישהו מבחוץ יראה אותך ואת מה שאת עוברת השתמשת בדרך של הניפוח. אני מאמינה שאם תמצאי לעצמך מקום בעולם למלא את הצורך הזה לאט לאט תצאי מהמעגל של הניפוח ותחזרי לראות "את" שאת מכירה.

לא שאלת אבל אם יש לך חששות לגבי היציאה מהמעגל של הניפוח איך לא 'לצאת' מול החברות אדם שלא דובר אמת, אני מניחה שבנסיבות רפואיות לפעמים יש הסתרה ואוירה של נושא אפוף סוד ולא בטוח שמישהו יחזיק ראש ויבין שהיה ניפוח.

וגם, עצם העובדה שהיית זקוקה לניפוח כדי שיתייחסו אליך ברצינות מלמדת שהחברות הספציפיות ששיתפת, בשלב זה של חייהן אולי עסוקות קצת בעצמן ורק כשמשהו גדול ורציני נוגע בהן הם נדרכות ונותנות יחס, מהסיבה הזו אולי גם לא יהיו מוטרדות מדי בלבדוק את כל העובדות שסיפרת וכמה הן עומדות במבחן המציאות. אני כותבת את זה לא כדי להראות שהן אינן טובות חלילה, אלא כדי לספר שכך אנשים מתנהגים לפעמים, תחשבי על עצמך אם היית בצד השני של המתרס, האם היית יושת לבדוק במדויק האם כל העובדות שחברה סיפרה לך הן נכונות, מה ניפוח ומה אמת? סביר להניח שהיו לך עניינים שלך להעסיק בהם את הראש יותר.

וגם אם כן יש מישהו שהרגיש שניפחת קצת, את כבר במסלול של השלכה של המסכות וחיבור לעצמך, מי שחש בטשטוש כנראה יחוש גם בדרך שלך לאמת ויהיה סלחני כלפיך על מה שעברת בדרך…

מאחלת לך הרבה בהירות, משמעות, חיבור לעצמך ושמחה.

בריאות איתנה לאבא שלך.

אם יש לך שאלות או את זקוקה להכוונה נוספת את מוזמנת לחזור ולפנות.

בהצלחה בכל!

חנה