שלום אישה יקרה,

מרגישה זכות לענות לך על שאלה כה מורכבת שמעידה על נפש כה עשירה. נפש שכמהה לאהוב ולהיאהב בחזרה. ולא חוסכת בכלום עבור זה. בואי נתחיל בלהירגע, לנשום עמוק, ולעשות קצת סדר בסבך הכאוטי (המבולגן) של הדברים. ראשית, אפשר לעשות תמיד, באופן כללי, חלוקה בין "רגשות" ל"מעשים", כי כבני אדם אנחנו מורכבים, בין היתר, מהעולם הפנימי של רגשות, תחושות וכד', ומעולם הבחירות של מה עושים עם הרגשות האלה בפועל . (כמובן שזה לא חלוקה יחידה ואין בה קדושה, רק כדי להבהיר נקודה). לא אני ולא אף אחד אחר, צריך או יכול לתת לך ציון האם זה בסדר/לא בסדר שנקשרת לחברתך ברמה כה עמוקה, גם לא את האופן שבו את מבטאת את האהבה והרגשות החזקים כלפיה. אבל כן יש מקום להגיד לעצמנו, אוקי , גם אם הרגשות, כלפי אדם מסוים לגיטימיים או מוצדקים או לפחות בלתי נמנעים, יכוליות שהאופן בו אני בוחרת להביע אותם הוא שגוי. וכאדם בוגר עלי לעשות את ההפרדה הזו ולהכניס למערכת השיקולים שלי גם רציונליות והבנה ולא רק בחירות על "אוטומט".

אני מרגישה בין השורות של מכתבך, שגם אם אינך אומרת זאת בפירוש, את מבינה בעומק ליבך שמדובר בקשר לא בריא, וכי למרות שהוא כביכול ממלא אותך בתחושות טובות ובאושר, עדיין הוא מרוקן ומעייף לפחות באותה מידה. אז בואי נחשוב ביחד- מהו קשר בריא? מתי קשר אמור להדליק נורה אדומה? מתי חברות תמימה ונעימה הופכת לקשר סבוך שמסב לי חרדות וקשיים הרבה מעבר לתרומתו? אקדים ואומר שבעיניי, חברות זה דבר נפלא, גם בתוך חיי נישואים אוהבים ופורחים חשוב ונכון שיהיו חברויות נשיות עמוקות, כל עוד זה בסדר, החברות גורמת לי תחושת נעימות של שיתוף וקרבה בלי קשר למערכת הזוגית שלי, הכל טוב, וזה אפילו מומלץ וחשוב. והנפש מרגישה מתי מאוזן ומתי לא, הנפש עירנית ומודעת, ויודעת לתאר היטב מה מצלצל לה לא נכון. רק לפעמים אנחנו פשוט חוששים ומפחדים לקרוא לילד בשמו, להביט לו בעיניים בלי מורא! מבין השורות אני מבינה שאת מרגישה שמשהו לא הוגן, לא ממלא ובריא כפי שקשר צריך להיות. נסי לקחת לך פסק זמן רגוע ושקט להתבונן פנימה וסמכי על הנפש שלך ! הקשיבי לתחושות הבטן שלך, נסי לנקות את רעשי הרק מסביב ופשוט להקשיב. עמוק בתוכנו נמצאות כל התשובות. מהו קשר לא נכון? נראה לי שהתשובה נמצאת בשאלתך! קשר שיש בו קנאות לא מתאימה, שיש בו מתח ועומס רגשי מעבר לרגיל, קשר שמשאיר אותי סחוטה, מתוחה, חרדה ודואגת. קשר שבו אני מתייסרת על מילים שאמרתי ועסוקה כל הזמן באשמה אם עשיתי נכון או לא ועוד, את כל אלה העברת בשאלתך די בבירור. אז מהו קשר נכון ? קשר נכון, וזה תקף לגבי כל סוגי הקשרים, גם של נישואים, גם של חברות, הוא קשר שבו שני האנשים שנמצאים בו יודעים להתקרב ולהתרחק, ואת שני התנועות לעשות בצורה מאוזנת. קשר בריא, הוא קשר שיש לנו המון מהמשותף, אבל לכל אחד נשאר זהות עצמית מובחנת, ויש תחושת "ספייס", כלומר גם שאני בלעדיו אני עדין אדם שלם וטוב לי, אני יכולה לשתף ואני יכולה גם לא, יש לי מרחב בחירה ואני מרגישה חופשיה. אני יכולה להתגעגע, לרצות להיפגש שוב, אבל זה לא ממקום תלותי ומוצף. קשר שבו, הגבולות ביני לבין השני מטשטשים, ואם אני לא נמצאת לידו אני נעשית עצבנית, בוכיה, חסרת מנוחה, וכל דבר אחר בעולם נראה לי זניח ומטופש, קשר כזה אמור להדליק נורות אדומות, משום שהוא קשר תלותי ולא בריא, וגם אם נדמה בהתחלה שהוא מטעין אותנו למעשה הוא יותר מרוקן ממטעין. אינני יכולה לתת לך הכרעה ברורה מה לעשות בעניין הקשר שלכן, אבל במידה ותגיעי למסקנה חד משעמית שמדובר בקשר לא בריא, כדאי לחשוב על מהלך של פרידה, גם ללא קשר לחיי הנישואים, גם אם היית רווקה לא היה נכון להיות מצוי בקשר שבסופו של דבר יותר מזיק מאשר מועיל. הפרידה היא כמובן כואבת, קשה, ישנה תקופה לא פשוטה של אבל, אובדן, געגוע למה שהיה. החסר הוא נורא גדול, נוצר ממש בור רגשי בחיים, תחושת ריקנות וכו'. זהו תהליך טבעי נורמלי של "התנקות" וחזרה לאיזון. אחרי שצולחים את התקופה הקשה, מגיעה תקופה של התאוששות, של גילוי עצמי מחדש, אנחנו לומדים כמה עוצמה קיימת בתוכנו, כמה חום ואור ואהבה יש לנו בפנים להעניק לעצמנו בלי להזדקק לאחרים, אנחנו לומדים להיות רגועים ושלמים גם כאשר אנחנו לבד, זהו תהליך מורכב אבל מרפא ומצמיח מאין כמותו, זה מסע של גילוי עצמי, של הכוחות שבי, של הנשמה שבי.

לפי שאלתך ניתן להבין שגם את לא חושבת שמדובר בחברות הדדית, ואת חוששת שגם כאשר תחזור את תסכימי לא מתוך חירות ובחירה חופשית אלא מתוך התלות השלילית בקשר הזה.

אך לסיים קשר בלבד, זהו צעד שטחי שלא באמת נותן מענה לצורך הנפשי שלי. לצורך כך, עליי לשבת עם עצמי, ביום רגוע, בפינה שקטנה, בזמן שאני חשה נינוחה, שבעה, פנויה רגשית, לא עייפה מדי וכו'. לנשום עמוק, אולי לשים לי מוזיקה נעימה שאהובה עליי, אולי לשכב ולעצום עיניים ואולי אפילו לשבת עם נייר ועט. העיקר לקדש זמן ומרחב לעניין ולחשוב בכנות עם עצמי, בלי לפחד או לברוח, מה החברות הזו מספקת לי? מה היא ממלאת בתוכי שדברים אחרים לא? מדוע אני כה זקוקה לה? התשובות יכולות להיות מגוונות ותלויות מצב, ייתכן שזה ממלא לך צורך בריגושים או בבריחה מסוימת משגרת החיים, אולי היא מייצגת עבורך משהו שאפשר להיתלות בו, אולי את מרגישה שבשביל להיות ראויה לאהבה את צריכה להתאמץ נורא ולוותר ולהקריב, ישנם המון הסברים אפשריים אבל מה שחשוב שההסבר יבוא מתוכך, בכנות ולא ממקום מכחיש או בלתי מודע. ישנן סיבות המצריכות ללכת לקבלת עזרה חיצונית משום שלעיתים לא מספיקה רק המודעות להן אלא גם לעבור תהליך משמעותי, למשל פעמים שתלות בקשר מעידה על דפוס קורבני באישיות שלנו (דפוס קורבני משמעו, שמסיבות כלשהן אני מביאה את עצמי שוב ושוב אל תוך קשרים פוגעניים כלפי, קשרים שסוחטים אותי רגשית ופיזית, דפוס זה נובע לעיתים מתפיסה עצמית שאינני ראויה לאהבה, לא מגיע לי להיות מאושרת וכד'), אינני אשת טיפול ולכן קטונתי מלתת כאן את המענה השלם. כל שביכולתי לסייע לך הוא להמליץ לך לעשות עם עצמך תהליך ראשוני של בירור עמוק וכנה, יהא הגילוי אשר יהא, ולאחר הבירור הראשוני להחליט עם עצמך האם את זקוקה לסיוע חיצוני כדי להתמודד או לא. בכל מקרה, תמיד כדאי בזמנים שבהם הראש שלנו עסוק יתר על המידה באדם או נושא מסוים להסיח את דעתנו ולעסוק בפעילויות שמשמחות אותנו וממלאות אותנו תשוקה וחדוות חיים _עם הקורונה זה טיפה יותר מאתגר אבל אפשר): לעסוק באפיה/בישול/ לצאת לריצה, ליצור, לצייר, לראות סרט טוב או לקרוא ספר שאני אוהבת, לצאת לטבע ולשמוע מוזיקה. כל דבר שמשמח, שממלא, שנותן לי תחושה שאני קיימת ומאושרת בזכות עצמי ובזכות הרגע הזה , ולא בגלל שום גורם חיצוני כזה או אחר. זכרי – את ראויה לקשרים טובים! קשרים כנים, הדדיים, בהם את יכולה פעמים לעזור ופעמים להיעזר, קשרים שבהם את פתוחה, משוחררת צוחקת, קשרים שממלאים הרבה יותר מאשר הם מרוקנים, העולם סביבך מלא באנשים נהדרים שיהיו שמחים להכירך ולהתקרב אלייך, רק פתחי את העיניים ואת הלב. בעדינות רבה אני מוסיפה- לא פירטת דבר על בעלך ועל תגובותיו ודעתו על הקשר הזה. אני רק מניחה בזהירות שהדבר מעורר אצלו תחושות פחות חיוביות, יכוליות שמרוב עיסוק בחברה ההיא, קצת שכחת את מה שיש לך כאן קרוב, בתוך הבית..ושמא… רצית לשכוח/ לברוח? אני רק מניחה זאת פה, אם תרגישי שאת רוצה להתמקד גם בזה, כתבי לי ואשמח מאד להמשיך לדון בעניין. כמובן שאם תרצי מישהי מקצועית שתלווה אותך- יותר מאשמח להמליץ לך ולעזור לך למצוא את הכתובת המתאימה.

אני חושבת שהחברה הזו בסוף עשתה לך טובה! ובכלל ממליצה לך בחיים להסתכל על כל אדם שנקרה בדרכנו, בין אם לזמן קצר ובין אם לזמן ארוך – כמורה. מורה שבא ללמד אותי שיעור מסוים, שרק הוא יכל ללמדני. החברה הזו נתנה לך מתנה, בכך שעצרה רגע את רכבת השדים שדהרה בטירוף שנקראת – החברות שלכם. כנראה מעצמך לא היית יוזמת מהלך כזה והיית ממשיכה את שרשרת התלות הלא בריאה הזו. ברגע שקיבלת כזה "ברקס" למרות שהוא ללא ספק מכאיב ולא נעים, יש לך הזדמנות לעצור לרגע לנשום עמוק ולבחון את הדברים מחדש, ברוגע ןבבגרות. קחי את המתנה בשתי ידיים. נצלי אותה להתבוננות פנימה ולהכיר את הצרכים של הנשמה שלך טוב יותר, את תפיסות העולם שלך טוב יותר וכו'.

מאחלת לך המון הצלחה, שתזכי לחוות אהבה טובה,בריאה נקיה ומצמיחה. כי כזו היא אהבה!

נועה