שלום שואלת יקרה,

(התנצלותי על האיחור הממושך בתגובה.)

אני רואה בעיני תמונה יפה של משפחה שעשתה כברת דרך חשובה ואמיצה, וכחלק מן השינויים האלה היא כוללת את ההורים בתמונה. ענין של כיבוד הורים, ולכידות משפחתית, וקשר בין דורי ועוד ועוד רווחים חשובים של העניין הזה.

ואתם רוצים מאד שההורים ישתפו פעולה עם המהלכים שלכם, הכל מוכן וצריך רק לבוא ולקטוף את הנחת. אבל זה לא עובד. ההורים, או לפחות אבא, אינם מקיימים את חלקם ב'חוזה' הזה. זה מאכזב וכואב.

ההורים אינם שותפים לתהליכים שעברתם, ואבא לא ממש מקדם אתכם בשמחה, כפי שהיה מצופה, וכפי שאב אמור להרגיש כלפי ילדיו. זו תחושה קשה של דחיה – אנחנו רוצים לבוא, עושים מאמץ, מכינים את הילדים ומרפדים את בואנו ככל האפשר – וכל שאנחנו מקבלים הוא קוצר רוח ותחושה שאנו מיותרים. זה כואב. האם היחס מצד אמא שונה? אולי זה מה שמביא אתכם שוב, ואולי אתם רוצים שלפחות היא תקבל את שלה.

אתייחס לשתי השאלות שלך בנפרד:

האחת, מה המחויבות שלנו כלפי הילדים?

והשניה, איך לנהוג ביחס לאב, במקרה של פגיעה בנו ובילדים?

נתחיל בילדים. הם נפגעים, והם אינם אשמים. הם באו כי אתם באתם, אין להם כל ברירה. יום יבוא ותהיה להם דעה משלהם ואולי יסרבו להגיע. עד אז אולי הקשר עם הסבא והסבתא כבר יינזק לגמרי. כך שקשר בין דורי לא ממש יושג בדרך זו.

כלומר, קשר כפי שאתם מעוניינים בו – לא יהיה כרגע. אבא לא ישנה את סברו ולא יפסיק להתמרמר ולנזוף בילדים. כעת המחויבות הגדולה שלכם היא כלפי הילדים – הם אינם אשמים, והם נגררים לתוך מערכת שלא טובה להם אבל אין להם זכות וטו. הם תחת חסותכם ואנוסים לבוא לכל מקום שתחליטו. משום כך, רווחתם וטובתם צריכה לעמוד מעל כל שיקול שהוא.

אביכם אדם מבוגר ואחראי למעשיו. ילדיכם תלויים בכם. הם זקוקים למודלים בריאים של התנהגות, ולהורים היכולים לבוא לעזרתם ולהגן עליהם במידת הצורך. אם הם אינם אוהבים ללכת לבית הסבא והסבתא (וניתן לשאול אותם על כך), לא יהיה נכון לעשות זאת בעל כרחם. כמובן, לא מדובר על פיקוח נפש ומצב של אין ברירה, שאז ניתן לבקש מהילדים להפגין מסירות נפש מפעם לפעם למען כיבוד הורים (לא על בסיס קבוע). כאן כפי שעולה מן הדברים, לא זה הענין. וכשעליכם לבחור בין הוריכם לבין ילדיכם – ילדיכם קודמים. הם נמצאים בתקופת גדילה והתפתחות, ופגיעות הנשלחות לעברם מאנשים משמעותיים בחייהם עשויות להותיר השפעות ארוכות טווח. ואין להם יכולת תמרון שיש לכם כמבוגרים. אתם הולכים להוריכם מבחירה, אבל הילדים לא. הם אינם חשים כלפי הוריכם אותה מחויבות ואותו קשר נפשי שאתם חשים. הם גם אינם מכירים את סוג מערכת היחסים הזו, שאתם רגילים אליה מן הסתם מילדות, ולמדתם להתמודד אתה. לגביהם – אלה סבא וסבתא, לא הורים. והם במלכוד. בשלב זה של חייכם, טובת הילדים צריכה להיות במקום הראשון.

ואגב, מה אומרים בני הזוג שלכם? מהי העמדה שלהם כלפי הענין? זה חשוב, וכמובן פרמטר נוסף במערכת השיקולים. כששני ההורים שותפים להחלטה ולמהלך, ולא רק האחד 'סוחב' את השני כי 'עכשו תורו', הילדים יכולים להתאים את עצמם ביתר קלות.

•

כעת, לענין הנוסף: איך לנהוג כלפי אבא? זה נושא רגיש, וכולל הרבה אמוציות, ורגישויות, ועניינים הלכתיים ומשפחתיים מורכבים.

את מחברת בין שני הדברים, ההתחזקות שלכם והרצון להפגש בבית ההורים, אולם הדברים האלה לא קשורים בהכרח. האם יחסו של אבא השתנה בעקבות ההתחזקות? הוא כועס עליכם? חש שאתם מקשים עליו? מגבילים אותו עם כל מיני הקפדות ו'החמרות', לשיטתו?

אם זה הענין, צריך לבדוק אם אתם או בני זוגכם לא מעבירים תחושה של התנשאות, של 'אנחנו יודעים יותר טוב' ושל 'אתם טועים וחוטאים'. יש לכבד את ההורים על המקום שלהם, שהגיעו אליו לאור נתוני חייהם, ולזכור שאם כולכם עשיתם צעד קדימה, אין ספק שההורים העניקו לכם בסיס טוב ואיתן להתחיל ממנו. הם גם התאימו את הבית אליכם, באופן שתוכלו להתארח בו ללא חשש – זה ממש לא מובן מאליו. הכרת הטוב וכבוד למה שהם, הם המינימום שאתם יכולים להביע כלפיהם. זהו גם שדר שחשוב להעביר לילדים.

לא קל להורים להרגיש שילדיהם מזלזלים במה שקיבלו מהם, והם מצאו דרך טובה יותר. כשהילדים טורחים להדגיש כמה המקום שהם הגיעו אליו התאפשר בזכות מה שקיבלו בבית ההורים, הם מעבירים את השדר שגם ההורים שותפים למסע הזה, ושהם לא נשארו מאחור. זה לבד משחרר כעסים ומנקה את החלל שביניכם ממטענים.

אם לא זה הענין, ואתם מודעים לכך שאבא הוא טיפוס נרגן וקשה, בדקו – האם היחס השלילי מופגן במיוחד כלפיכם? או כלפי כל האחים במידה שווה? אם יש אח שמתקבל יותר בברכה, רצוי לבדוק מדוע. האם מספר הילדים 'אשם' בענין? האם האח הזה יודע לגשת ללבם?

האם היחס הזה מוכר לכם מילדותכם? אולי אתם רוצים לתקן איזשהו קשר קדום שלא היה טוב, ומקווים שהעובדה שהתחזקתם תשנה את התמונה – אתם תהיו יותר סובלנים, מכילים, לא תענו ותכבדו, ואבא ישתנה. אבל בפועל זה לא עובד. הוא לא נענה לשינוי מצדכם.

אם זוהי תמונת המצב, צריך לזכור שההתנהגות הזו אינה קשורה אליכם. אתם עושים את מקסימום המאמץ מצדכם, או את הקרוב לכך, והשאר בידיים שלו. בקשר, תמיד יש שני צדדים. זו מעשיה יפה לטעון שרק אם נשנה את יחסנו, השני ישתנה גם כן ויתהפך ב-180 מעלות. גם לשני יש מורכבות רגשית והיא לא בהכרח קשורה אליכם. אולי הוא זקוק לפרטיות רבה, ואולי בגילו הרעש והבלגן כבר מקשים עליו מאד. אולי הוא פשוט רגיל לזרוק את תסכוליו על אחרים.

יתכן שאתם מרגישים כי חובה עליכם לספוג את ההתנהגות הזו, כחלק מכיבוד הורים. אולם בהייררכיה של כבוד, אנחנו מחויבים קודם כל לעצמנו. התנהגות פוגענית תובעת מחירים, ואת המחירים תשלמו אתם, בני זוגכם וילדיכם. אינכם אמורים להרשות זאת.

מה אפשר לעשות, אם כן?

חשבו על אפשרויות חלופיות. אם להורים קשה לארח אתכם, לכו לביקורים קצרים. האקט הזה עצמו יעביר את השדר 'איננו מרשים לפגוע בנו או בילדינו'. אין חובה לסבול פגיעה. משום אדם. ייתכן שאתם כבר רגילים לצורת התקשורת הזו ופחות נפגעים ממנה, אבל גם במקרה כזה מדובר במודל לא בריא. לספוג ולשתוק. או להתפרץ ולענות. שתי האפשרויות משאירות אתכם עם חוויה קשה שלא מוסיפה נקודות לדימוי העצמי שלכם. לא משנה מי הפוגע – השדר צריך להיות: אינני מרשה לפגוע בי. כבר אינכם ילדים הנתונים לגחמות של אבא, אתם מבוגרים העומדים ברשות עצמכם, וזכותכם לבקש את היחס הראוי לכם.

ביקורים קצרים יאפשרו לכם לקיים את מצוות כיבוד הורים במינונים ששני הצדדים יכולים לעמוד בהם. גם אם מדובר בנסיעה ארוכה מחוץ לעיר, שווה לחשוב על אלטרנטיבות. נסיעה של יום אחד ארוך, שגבולותיה קצובים, או הזמנה של ההורים אליכם, לשבת או ליציאה משותפת, עשויים להיות תחליפים טובים לביקורי שבת המסורתיים. (ייתכן שבמשך הזמן, כשהשדר הנכון יעבור הלאה, תוכלו לנסות שוב את הדגם הישן, אבל זה ייקח זמן.) אפשר לשקול אפילו שהייה בדירת ארוח סמוכה, וביקור בבית ההורים רק למשך הסעודות (ניתן למצוא אמתלה מתאימה). כשהביקורים אינם ארוכים, ניתן לומר לילד 'לא נורא, ככה זה אצל סבא, הוא כבר מבוגר וקשה לו'. זאת לעומת ארוח מלא שהוא עינוי מתמשך עבור ילדים. בדרך זו תוכלו לשמר דמות טובה של סבא וסבתא, מבלי שתינזק מקשר קרוב מדי.

אם העניין הוא לכידות משפחתית, שקלו לארגן שבתות משפחתיות עם האחים ובני הדודים, או יציאות וטיולים משותפים. יתכן שבפורמט כזה שבו לא ההורים הם המארחים, ולא מדובר בביתם הם, הנוכחות שלהם תהיה נינוחה יותר. ויתכן שתצטרכו ליזום מפגשים גם בלעדיהם. זה תלוי במבנה המשפחתי שלכם, במידת הגמישות של האחים, בתקציב העומד לרשותכם, בגיל הילדים וכו' וכו'. כך שקשה לומר מה מתאים לכם ספציפית. תצטרכו לגלות יצירתיות, גמישות וסבלנות, עד שתמצאו את המתכון שיתאים לכם.

בכל אופן, קשר קרוב איננו אמור להיות מקור לסבל. יהיו סיבותיו אשר יהיו. אינכם עושים טובה להורים בכך שאתם מאפשרים להם התנהגות פוגענית. עשו מה שתוכלו כדי להיטיב את איכות הקשר. תצטרכו לצאת מהקופסא ולמצוא פתרונות. במקרה שלכם, היותכם כמה אחים המתמודדים עם אותה בעיה – פועלת לטובתכם. ובוודאי תעמוד לזכותכם העובדה שאתם מתאמצים כל כך לשמח את הוריכם. בע"ה תגיעו לנוסחה הטובה לכם, והקשר המשפחתי יהיה מה שהוא צריך להיות – מקור לחיזוק הדדי, לשאיבות כוחות, לחמימות ולקרבה.

אשמח להיות לעזר בהמשך ככל שתצטרכי.

כל טוב, והרבה שמחה ונחת,

אורית

[email protected]