שואלת יקרה, שלום וברכה!

קודם כל, אני קורא את השאלה ומבין את הכאב, הוא אמיתי,

יוצא מהלב וגם נוגע בלב.

זה גם מיוחד, שאת מחפשת את התשובה, שתאפשר לך להרגיש

ולהתחבר ולהתפלל תפילות אישיות להשי"ת. אשרייך!

אנחנו לא יודעים הכל. הראייה שלנו מוגבלת, וגם הידיעה שלנו, וההבנה שלנו,

הן מאד מוגבלות. אז נתחיל עם כמה דברים שאותם אנחנו יודעים בבירור:

הקב"ה ברא את העולם, כל העולם, על כל יצוריו ונבראיו, הכל- כדי להעניק טוב לנבראים.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה- והנה טוב מאד". כל מה שקורה כאן, הוא כדי להיטיב לנו. מרוב אהבתו ורחמיו

האינסופיים, אלה שאינם כלים לעולם. וכיוון שבכל יום ויום הוא מחדש את הבריאה מחדש, הוא בעצם בכל יום חושב מחדש-

להיטיב לנו.

אנחנו יודעים, כמו שכתבת, שהכל הכל לטובה. וכשאני כותב לטובה, אני מתכוון, שגם אם קשה, וגם אם כואב,

זה באמת באמת הכי טוב שיש ושאפשר. איך זה יכול להיות שכואב- אבל זה טוב? אני לא יודע

ולא מתיימר לדעת דברים שהם נסתרים מבני אדם. אני יכול רק לדבר באופן כללי ממש על דבר אחד-

אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהעולם הזה, הפיזי, שלנו- הוא רק תחנה אחת במסע שלנו. המסע שלנו

כנשמות מתחיל הרבה קודם ויסתיים הרבה אחר כך. ואנחנו מאמינים, שגם אם כואב לנו,

זה "צובר" נקודות במקום האחר, הנסתר, האינסופי.

אנחנו יודעים, שאיננו יודעים כלל. שאיננו מבינים באמת כמה ארוך המסע, ומה נכון או טוב לנו באופן מוחלט.

רק הוא יודע. ונכון, זה לא תמיד עוזר, לכתוב את זה. כי הרי בלב כואב. נכון. אבל לפעמים זה קצת עוזר, להזכיר לעצמנו

את האמונה.

אנחנו יודעים, שכשכואב לנו- הקב"ה משתתף איתנו בצער, ומזיל דמעות. "בכל מקום שגלו ישראל- שכינה עמהם".

שהוא שם תמיד, קרוב לכל קוראיו, מאזין לכל תפילה.

ואחרי שאנחנו מאמינים ומתחזקים בכל זה, אפשר לדבר קצת על תפילה.

האם מובטח לנו שכל תפילה תיענה בדיוק כפי שאנחנו רוצים? לא. וזה לא כתוב באף מקום.

האם מובטח לנו שהקב"ה שומע לתפילותנו ומושיע בעת צרה? בוודאי ובוודאי- כי על פי עומק דעתו ועיניו

המשוטטות בכל של הקב"ה, לא תמיד הישועה הטובה לנו היא איך שאנחנו רוצים. והרבה פעמים הישועה

שנכונה לנו היא דווקא אחרת ממה שאנחנו רוצים. הראייה שלנו מוגבלת. יש דברים שאנחנו חושבים שהם טובים,

והקב"ה יודע שהם פחות…

אבל- כל תפילה נשמעת. כל תפילה נענית.

ויש דבר אחד שחשוב מאד לומר. אפשר בהחלט להתפלל להשם, שירחם עלינו לפי הדרגה שלנו.

כלומר, במילים פשוטות, שיסדר לנו את זה שגם הטוב האמיתי, והנצחי, יהיה טוב גם במושגים שלנו-

טוב נעים, וכיף, ללא ייסורים. אפשר לבקש ממנו את זה. להתפלל, שגם אם על פי מעשינו ראוי לנו קצת לחכות-

שהישועה בכל זאת תגיע מהר.

אבל, שוב- להחליט עבור השי"ת שהטוב עבורנו הוא דווקא בצורה כזו או אחרת, אי אפשר.

כי רק הוא יודע באמת. ולפעמים, לבוא בגישה כזו, דווקא גורם עיכוב נוסף..

ולכן ראוי מאד להזכיר לעצמנו, לצד התפילה והבקשה, גם את האמונה, שגם אם משהו מתעכב, זה לטובתנו.

שאנחנו לא תמיד יודעים מה טוב לנו. ואחרי שאנחנו מזכירים את זה לעצמנו, אפשר ורצוי להתפלל, על כל דבר.

ואם נתמיד ונבקש, הרבה מאוד פעמים גם נראה שזה מסתדר.

הקב"ה הוא "מצמיח קרן ישועה". חשבת פעם על הניסוח הזה? הישועה היא דבר שצומח. כמו שתיל.

לאט לאט. כמו הגאולה העתידה: "קמעא קמעא". עוד קצת ועוד קצת. כל תפילה מגדלת את הישועה.

מטפחת אותה. מוציאה אותה עוד קצת לאוויר העולם. עד הגאולה השלמה והנצחית.

אבל התפילה, חוץ מזה שהיא כלי לבקש דברים, היא עוד משהו שהוא הרבה יותר חשוב:

היא בונה קשר. קשר עם הקב"ה. כי בינתיים, עד שמגיעה הישועה, צריך כח להמתין.

כח לקוות, ולבטוח, ולהרגיש, שלמרות הכל- הקב"ה אוהב אותנו, והא איתנו כל הזמן.

ולכן חשובה כל כך התפילה, בכל יום, במילים פשוטות, ולאו דווקא בשמונה עשרה, תפילה

כמו שיחה פשוטה, במילים שלנו. יש לה כח עצום. החפץ חיים כותב שאם היינו מתפללים כל יום

במילים שלנו לבטח היינו ניצולים מכל הצרות.

את מרגישה שיש לך שאלות אל הקב"ה? אדרבא, ספרי את זה לו בעצמו!

את מחפשת ביטחון, ואהבה, והרגשה שהוא שם ודואג לך? מצויין, זה בדיוק הזמן לומר לו את זה..

וזה בדוק ומנוסה, שאם מנסים את זה בעקביות, משהו פתאום משתנה.

גם דברים מתחילם להסתדר, וגם כשלא- אפשר עדיין להמשיך להרגיש עטופים ומוגנים

ולקבל כח לחכות.

אני מקווה שקצת עזרתי לך. ואם יש נקודות שלא ברורות, אשמח להמשיך ולסייע.

בהצלחה!

נתן