שלום יקרה,

קראתי את המייל שלך כמה פעמים, ואני חושבת עלייך- צעירה כל כך, רק בת 14 וכבר צריכה לעבור כאלו אתגרים קשים. הוצאה מבית ספר זו חוויה קשה ופוגעת מאד, ושהייה בבית כמה חודשים- אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זה מסובך, מתסכל, מעורר תחושות קשות וסערות. אז קודם כל קבלי חיבוק, אני בטוחה שאם עברת את כל זה את בוודאי גיבורה גדולה.

אך יותר מכך ריגשה אותי השאלה שלך. אני פשוט עם דמעות… חושבת על בחורה שעברה כל כך הרבה דחיה, בלאגן, צער, וכשסוף סוף את מתקבלת לבית ספר את מצליחה בתוך כל זה לחשוב על איך את שומרת על עצמך כדי שלא תידרדרי מבחינה רוחנית.. איזו מדהימה את!!! מאיפה יש לך כאלו כוחות נפש ורוח? אני ממש מתפעמת ממך.

ולא רק זה, אלא שאת גם דואגת שלא לצער את אמא שלך, ואת לא רוצה לתסכל גם אותה עוד יותר. וואו, אני רוצה להגיד לך יקרה ואהובה, שאין לי ספק שאת נמצאת קרוב מאד לקדוש ברוך הוא. ושלמרות שככל הנראה עכשיו את בתוך בלאגן וקשה לראות הכל, ואת עדיין צעירה ומתמודדת, אבל אין לי ספק שהגדולה והעוצמות שלך עוד יפתיעו המון אנשים. אני רואה מתוך המכתב שלך את גדלות הנפש שלך, את יראת השמים שלך, ואת הלב הרחב והגדול שפועם שם מתחת לצלעות שלך.

ועכשיו אחרי שריגשת אותי, אנסה לענות על השאלה שלך.

את בעצם כותבת שהסמינר שהתקבלת אליו הוא הרבה פחות ממך מבחינה רוחנית. אז קודם כל יש לך התמודדות מאד קשה מול החברה- צורת לבוש, מקומות בילוי, פלאפון, ואפילו סמים. נראה לכאורה שהכל תקוע. ובשאלה השניה שלך את שואלת מה לעשות לגבי אמא שלך, והאם לשתף אותה במצב התקוע הזה.

אני חושבת שהשאלות קשורות זו בזו, ואסביר לך-

את צודקת, לצערי הרב והגדול, במערכת החינוך שלנו קשה מאד למצוא סמינר שבדיוק יתאים לך מבחינה רוחנית , בוודאי אחרי שכבר יצאת מסמינר אחד. את גם מספרת שישבת כמה חודשים בבית, כך שאני בטוחה שנעשו המון נסיונות להתאים לך משהו טוב. זו מערכת שעובדת כך, וככל הנראה אין לך שום שליטה על זה.

אבל יש דברים שיש לך שליטה עליהם. ושבהם את יכולה לבחור. את יכולה לבחור איך תתלבשי, איך תבלי, מה תעשי עם חברותייך, ועם מי תהיי בקשר. את יכולה לבחור איך לעזור לעצמך לשמור על הרמה הרוחנית שאת רוצה לשמור עליה.

אני מציעה לך לקחת דף ועט, ולעשות טבלה של 'דברים שאני לא בוחרת במצב הזה' (לדוגמא, מי נמצאת בכיתה שלך) לעומת דברים של 'דברים שאני יכולה לבחור' (עם מי אני אהיה בקשר). תשבי על הטבלה הזו הרבה זמן. כל כמה זמן את תגלי עוד משהו שאת יכולה להוסיף לכל אחד מהטורים. קחי את הזמן, אפילו אם זה לוקח יום שלם.

לתרגיל הזה קוראים- מיקוד שליטה פנימי. את בעצם מחזירה לעצמך את הכח לשלוט במצב שנראה בלתי אפשרי. פתאום את תראי שיש דברים שלמים שאת יכולה לשלוט בהם ולבחור.

התרגיל הזה אמנם מסדר את הדברים, אבל הוא לא מספיק. כי צריך המון כח לבחור בחירות נכונות. זה ממש לא פשוט וקל לבחור ללבוש בגדים יותר שמורים, כשחלק גדול מהבנות בכיתה לובשות סגנון אחר לגמרי ואפילו מכנסיים. וזה נכון שאת יכולה לבחור עם מי תהיי חברה, אך איך תצליחי לשמור על עצמך ולא לצאת איתן למקומות בילוי לא טובים, בזמן שאת רוצה להיות בחברה ולהיות חלק מהכיתה?

וזה התרגיל הבא שאת צריכה לעשות- להתחיל לחשוב על 'מה עוזר לי לבחור בחירות טובות'? וזו רשימה חדשה.

תכתבי את כל האנשים שאת מכירה שמחזקים אותך, עם איזה בנות נכון לך להתחבר, איזה דברים את יודעת ששומרים עלייך (לדוגמא, אם את יודעת שכשאת יוצאת מאוחר בלילה יש סיכוי גדול יותר שתעשי שטויות, אז תכתבי ברשימה הזו 'לא לצאת מהבית בלילה מאוחר'), איזה פרסים ומבצעים יכולים לעזור לך וכל מיני כאלו דברים. גם את הרשימה הזו תמלאי לאיטך, לא בבת אחת. את פתאום תראי שככל שיש הרבה נסיונות, כך גם יש הרבה דרכים לשמור על עצמך. קחי את הרשימה הזו, ותקראי אותה לעצמך. סמני לעצמך איזה דברים קשים יותר לביצוע, ואלו מהם קלים.

שום דבר ממה שתכתבי לא יהיה מאד חדש, אבל מה שאנחנו מנסות לעשות זה לעשות סדר בבלאגן, ולא לתת לתחושות התסכול והחוסר אונים לצבוע את המצב. כי האמת היא שבמציאות יש לך המון כח ודרכים לבחור בחירות טובות, וכשאת כותבת את הדברים את בעצם מחזירה את עצמך למרחבי בחירה וכח.

ותרגיל אחרון- בדף יפה וחלק תכתבי את החלומות שלך ואיך את רוצה לראות את עצמך בעוד כמה שנים. חלומות רוחניים, גשמיים, לימודיים, תעסוקתיים, משפחתיים. תקשטי את הדף הזה, שימי אותו על לוח ליבך, ותגידי לעצמך- לשם אני חותרת, ולשם אני אגיע בעזרת ה'. וה' שם אותי בבית ספר הזה, אז בטוח שזה הדרך שנכונה בשבילי.

ועכשיו לעצה שלי- הכי חשוב בתקופה הזו שיהיה לך לפחות מישהי מבוגרת אחת (יכול להיות גם מישהו- אבא/ אח/ סבא) משמעותית שתוכלי לספר לה את מה שאת עוברת. גם הדברים הטובים, וגם הדברים הקשים. את החוויות החדשות הנחמדות, וגם את ההתלבטויות, הפחדים, הקושי וההתמודדויות שלך. את סיפורי החברות, את החוויות היום יומיות, וכמובן גם את השאלות הקשות.

והנה, אני מקשרת את זה לאמא שלך. לא סיפרת לי מה הקשר שלך עם אמא שלך, אך אם את בדרך כלל פתוחה עם אמא שלך והיא מהווה מקור כח עבורך, אז הכי טוב שזו תהיה היא שתשתפי. בהכל, הכל הכל. אמא שלך תשמח מאד אם תשתפי אותה, ולמרות שלא תמיד קל לשמוע ולחוות את כל הדברים, זה עדיף עשרת מונים מפני זה שהיא לא תהיה חלק מהחיים שלך. אמא שלך תוכל לייעץ לך עצות טובות, ולחמם את ליבך כשיהיה לך קשה.

אם אמא שלך כרגע לא מהווה מקור כח, אז כדאי שתמצאי משהי אחרת שתהיה הדמות המבוגרת שאותה תשתפי- מדריכה, מורה, שכנה, דודה או מטפלת רגשית. זה חשוב מאד, כי מבוגרים נמצאים כבר אחרי שלב גיל ההתבגרות והנסיונות, ורואים את הדברים קצת יותר מלמעלה, ולכן היא תהיה לך עוגן ארוך טווח שתחזיק אותך קרוב לשאיפות שלך ותנחה לך את הדרך הנכונה.

וגם במצב כזה שבו את לא תשתפי את אמא שלך בהכל, אני עדיין חושבת שחשוב מאד שהיא תדע את הסיפור של בית הספר ואת ההתמודדות שלך. היא אמא שלך, וחלק מהתפקיד שלה זה לדעת מה את עוברת. תספרי לה שהבנות הרבה פחות ממך מבחינה רוחנית, תראי לה תמונות, ותתפלאי כמה זה יקל מעלייך שאת לא שומרת את הכל אצלך.

אני בטוחה, שכל הדברים האלו יקלו על הנסיונות שאיתם את מתמודדת. כל הכח נמצא בתוכך, ועם עבודה נכונה, שיתוף, ופסיעות קטנות- את תצליחי לעבור את השנים האלו בהצלחה ואפילו לצמוח מהאתגר הגדול שעומד בפנייך. ובעזרת ה' תגיעי להגשים את חלומותייך ושאיפותייך.

בהערכה גדולה, ובחיבוק של הצלחה

חנה א.