שלום לך יקרה.

מתנצלת עמוקות על זמן ההמתנה הרב, עומס של חגים מבורכים..

אבל את כל הזמן הולכת איתי..

נשמתי עמוקות כשקראתי אותך. האמת הפנימית שבך קורנת למרחוק.

התפעמתי מהדבקות, מהכנות, מהמנוע הפנימי הגדול שבך, לחפש, למצוא , להתחבר.

יש בך נשמה זוהרת, הולכת אחרי האור .

כשקראתי אותך, עלה בי הציור של אברהם אבינו, החיפוש שלו אחרי הראשון לכל העולם הגדול,

יש בך דבקות להגיע וללכת אחרי הקול האלוקי, את חווה אותו ורוצה להשתייך אליו. מחוברת לאמת.

ממש ריגשת אותי.

אני שומעת ממך שעברת מסלול עמוק ואמיתי כדי להתקרב אל האלוקים. ועדיין עוברת בתוכו.

את יודעת, מקודם עברנו את אלול. חודש אלול מוכר לנו כחודש התשובה. אלול בארמית, זה חיפוש. ולא בכדי. בשביל לשוב בתשובה צריך לעשות את הצעד הראשון- לצאת לחיפוש. ואת החיפוש את עושה.. מאמינה ומיחלת עבורך שתמצאי רק טוב.

אני מבינה מבין המילים שלך שאת בחורה פנימית עם יכולת חיבור גבוהה.

אני שומעת ממך שלהתחבר לפנימיות התורה – זה הדבר האהוב עליך ושם את ‘שטה’.

לגבי קיום מצוות מעשיות , – אם אינך מרגישה חיבור עמוק אל המצווה או הרגשה של נקיות הלב- שהמצווה נעשית לגמרי לשם שמים,

אז זה פסול בעיניך ומעורר בושה ועצב..

תרשי לי לנחש שנקודות החוזק שבך  קשורות לפנימיות ועומק ופחות לצד המעשי והטכני..

מן הסתם יש לזה ביטוי גם בעולם הרוחני הקשור לשמירת מצוות מעשיות והרובד הפנימי יותר.

אני שומעת אותך נקרעת בין הרצון לעשות דברים באמת ובכוונה. לבין המציאות , שבה את לא מרגישה את האמת שאליה את רוצה להגיע.

בואי ננסה לעבור כמה שלבים יחד כדי להבין בעז”ה איפה זה פוגש אותך.

אני רוצה לאמר כמה מילים על משמעות המצוות.

הרמחל אומר שהאדם נברא עם תרי”ג חסרונות ובשביל להשלים אותם הוא קיבל תרי”ג מצוות. לכל מצווה יש כח רוחני מיוחד לתקן חסר מסוים. וגם לתקן את אחד מתריג אברים שבגוף האדם.

כשהאדם מקים את המצווה , הוא משלים את החיסרון והחסר הופך לקשר שלו עם האלוקים. לכן קוראים כך למצווה, מלשון-צוותא.

המצווה מצוותת / מחברת אותנו עם האלוקים.

לכל מצווה יש את הרובד הפנימי והנסתר שלה,

אין לנו השגה בהכל, אבל להרבה מהם יש טעם שאנו יכולים להבין, ויש אף משמעויות עמוקות שביכולתינו להשיג.

הרמחל בחלק ד בספרו דרך השם, מסביר לעומק משמעויות של מצוות רבות, את יכולה להסתכל במידה וזה מדבר אליך.

מאוד נעים לקיים מצווה כשמבינים את המשמעות שלה, זה מחבר אותנו לעשיה.

אבל חשוב להבין לפני הכל- שההבנה שלנו היא לא תנאי לקיום המצווה,

נקודת המוצא היא שאנחנו עושים את הרצון של האלוקים בלי קשר להבנה.

מעבר לזה, יש פה ‘מבדק’ אהבה. כשאהובי מבקש ממני דבר מה, אעשה זאת בשבילו גם כשאני לא מבינה את רצונו.

הטעם הנסתר של המצווה נותן ערך נוסף לעשיה שלנו- האהבה שיש לנו כלפיו גם כשאיננו מבינים.

בעצם המושג ‘מצווה’ , יש ויתור מראש על הבנה מוחלטת . אני מוותרת על ההבנה שלי את האלוקים בגלל שאינני יכולה לרדת לסוף דעתו ועמקותו.

אמר מי שאמר- אלוקים שאני מבין אותו ואת רצונו, איני רוצה בו ואיני רוצה לעובדו. כיוון שאני מבין רק מושגי אנוש, ואם אבין אותו סימן שהוא אדם כמוני..

בואי נתקדם הלאה,

כמו בכל דבר בחיינו, המצוות יכולות ללמד אותנו על עצמינו הרבה דברים.

פעם עשיתי ניסוי בקבוצה של בנות . שאלתי אותן ‘ מיהו לדעתכן אדם אידיאלי.. דרגו את התכונות שמאפיינות אותו. .. היו תשובות מגוונות וכל אחת שמה בראש הפירמידה מידה שונה. הן אמרו: אמיתי, איש שמח, בעל תקוה, ישר, רגיש.. ועוד כיד הדמיון..

אח”כ ניסינו להבין מדוע כל אחת בחרה דוקא בתכונה מסוימת שלדעתה מאפיינת את האדם האידיאלי..

וראינו שכל אחת לקחה תכונה שהיא חזקה בה או מאוד מעריצה ואותה היא שמה בראש הפירמידה.

מה שאני לקחתי משם זה, שאנחנו קובעים מה הדבר הכי ראוי ונאצל מתוך העולם הפנימי שלנו. מתוך התכונות שטבועות בנו.

אם אני אוהבת אמת, בעייני- אדם אידיאלי הוא איש אמת. ואם את במהותך בעלת חסד, בעיניך אדם אידיאלי הוא בעל חסד.

וזה בסדר גמור שכל אחד רואה את העולם מהמשקפיים שלו.

אבל התורה רוצה לעשות מאיתנו אנשים רחבים יותר.

למה אני מתכוונת?

אם לדוגמא, אני חזקה במידת האמת ולא במידת החסד, כאשר אני אפגוש מקרה שאני צריכה לעשות חסד עם השני, ואני מרגישה שזה קשה עבורי, באינסטינקט הראשוני אני לא יטרח לעשות זאת. כי זה לא מנקודות החוזק שבי.. אני אעדיף להשאיר את מעשה החסד לאדם שזה בא לו בקלות..

במצב כזה, אני נשארת כבולה בתוך הגבולות של האני הטבעיים.

לכל אחד יש נקודות שהוא חזק בהם ונקודות שהוא חלש בהם.

לרוב נעדיף להתמקד בעשיה שהיא נעימה לנו ומביאה לידי ביטוי את המקומות החזקים שבנו.

אבל אז אנחנו עושים את הדבר מתוך השטחים הנוחים והנעימים לנו,

ניקח אדם שמידת החסד חלשה אצלו ובאה לידו הזדמנות לעשיית חסד , היה לו קשה עם זה ולבסוף הוא בחר ועשה למרות הקושי.

מה קרה לו בפנים?

האני שלו התרחב. אם עד היום הוא עשה רק מה שנח לו וטבעי. העשייה מחוץ לטבע האישי שלו הרחיבה את האני שלו.

זה מה שעושים לנו המצוות.

הרי מלכתחילה לכל אדם יש תכונות מולדות טובות,

ובאופן טבעי הוא נוטה להשתמש בהם לעצמו ולזולת. אבל כל זה עדין מתוך המקום שנעים  ומוכר לו.

היהדות שואפת לעשות את האני של האדם רחב יותר ומכיל יותר מעבר לנקודת המוצא הטבעית והנוחה.

מערכת המצוות מרחיבה את ה’אני’ של כל אדם.

הרי היא מחיבת אותנו בדברים שלא נוחים לנו לגמרי.. או כאלו שהיינו מעדיפים להשאיר אותם בצד..

אבל כשנעשה מצווה שלא נוחה לנו, ונתחבר אליה.

נוכל להרגיש אח”כ תחושה של הרחבה פנימית וסיפוק מיוחד במינו.

.ששמור לעשיה מיוחדת שמרחיבה את הגבולות שבתוכנו.

אני אומרת לך את כל זה , כדי שנקבל רקע מקדים למה שאת משתפת.

את מאוד מחוברת לפנימיות והיופי שביהדות. אולי כי שם החלקים החזקים שבך.

עומק, התבוננות, מחשבה, אמונה, השתוקקות.

כל אלו נמצאים בתוכך. ומול עשיה מעשית את מוצאת קושי. חסר לך החיבור העמוק והעשיה מתוך נקיות.

אולי דוקא הקושי יכול ללמד אותך משהו על עצמך?

הרי מצוות מעשיות הם גבולות,

איך את מול גבולות?

איך את מול עשיה שהיא איננה מחוברת לגמרי?

מה התנאי עבורך לעשיית דברים?

איך המצוות שאת פחות מחוברת אליהם יכולות להרחיב את האני שלך?

מאוד חשוב לי להוסיף , אחרי שהרחבנו על משמעות של מצוות וההשפעה שלהם עלינו.

בתהליך של תשובה יש כל מיני דרכים,

יש אנשים שיקיימו תחילה מצוות ואחר כך יחפשו משמעות ,

יש כאלו שיש להם אמונה בסיסית פשוטה ורק מקבלים עליהם שמירה מצוות.

ויש כאלו בעלי עומק מיוחד- כמו שניחנת את. שעוברים ברור פנימי ומתחברים אל היופי ועומק היהדות.

וצריך הרבה האזנה אל הקצב הפנימי שלנו מתי נכון לקיים מצווה בפועל.

הרי מצווה זה עשיה מעשית שאצל אנשים בעלי עומק היא תגיע בצורה טבעית אחרי שהם עברו מסע של חיבור פנימי אל הרעיון.

ניקח לדוגמא אומן , היצירה שלו היא ביטוי לתהליך פנימי , לחשיבה ורצון שלו.

אחרי שזה התבשל במוחו – באופן טבעי הוא נותן לזה ביטוי בעשיה.

כל ביטוי בעולם המעשה , קדם לזה פוטנציאל.

זה היה בכח , התבשל לאיטו ויצא אל הפועל בצורת עשיה.

גם המצווה, אחרי שעוברים תהליך של תשובה ושיבה פנימה, ממילא נולד רצון להכיל את זה על עולם המעשה- וזה על ידי מצוות.

פעמים רבות אנשים שלא הורגלו במצוות מקבלים על עצמם עשית מצוות לפני שהיו בשלים לכך.

זו הזדמנות היום , במבט לאחור לבדוק את עצמך מדוע ‘נשבר הכלי’..

האם היית בשלה לכך?

חשוב מאוד להיות בהאזנה לקצב של התשובה ומה נכון לעשות.

ליווי של אדם תורני ומבין לנפש האדם מאוד מאוד קריטית בתהליך שכזה..

(אני שומעת שאת מקושרת לאנשים, אבל אם בכל אופן תרצי להכיר אדם כזה, אשמח להפנות אותך..)

צריך להבין שתשובה זה תהליך פסיכולוגי מאוד עמוק.

יש כאן מעבר משמעותי ופרידה מהרבה אמונות , אהובים , אהבות ,

יש חיפוש עמוק של זהות ומשמעות.

זה תהליך מקודש וכל כך יקר.

כל כך אהוב.

ואת יקרה, עושה אותו עם כל כך הרבה אומץ וכנות.

ואם הכלי נשבר, אפשר לאסוף את השברים,

ולשאול ברוך- למה זה נשבר?

מה רוצה שם לדבר?

מה אני יכולה ללמוד מהשבירה הזו?

אני שומעת ממך הרבה דיוק ואמת.

ואת שואלת מה לעשות לגבי המצוות שאת עושה אותן בגלל מניעים חיצוניים.אולי להעיף אותם ..

בואי נבין,

נכון שלמצוות יש משמעות עמוקה עבורינו. והם יכולות להחוות על ידינו כגילוי אלוקי.

אולם בנוסף, המצוות הם מתוקות.

כן, פשוט מתוקות.

מעבר לכוונות העמוקות שלהן.

אלוקים רוצה שיהיה לנו טוב, שנמצה_(מ’ בפתח) את עצמינו ונהיה אנשים מאושרים, שמחים, עם בטחון ושלווה.

אלוקים הסתכל בתורה וברא עולם בהתאם לתורה. וברא אדם בהתאם לתורה.

אם יש מצווה למול את הילד ביום השמיני , הרי שהמערכת הגופנית של הילד כשירה בדיוק ביום השמיני למילה.

הוא נתן לנו מצוות צניעות, והמערכת האנושית נבראה בצורה כזו שהיא משתוקקת לחוויה של צניעות.

כל מצווה שניתנה לנו, הגוף והנפש שלנו נבראו מלכתחילה משתוקקים ורוצים למצווה הזו ונהנים ממנה.

לרוב אנחנו לא מרגישים את זה בחיינו בגלל הריחוק שיש לנו מהמהות הפנימית שלנו.

אם נלך הרבה אחורה,

האבות שלנו לפני קבלת התורה קיימו את כל התורה. מי גילה להם?

כמו תינוק שנולד, כשנחבר אותו לאימו מיד הוא יפתח את הפה וימצוץ. אף אחד לא לימד אותו, טבוע בו רפלקס המציצה.

אותו דבר בפן הרוחני- טבוע באדם רפלקס לקירבה רוחנית, לעשית מצוות,

אבל הקליפות הרבות שעוטפות אותנו עמעמו את הרצון הראשוני.

זה בסדר גמור לרצות לשים מטפחת כי יפה בעינייך הצניעות.

וזה בסדר גמור לשמור נגיעה כי זה מקנה לך זוגיות טובה יותר.

למה לא?

התורה נותנת לאדם הכוונה איך לחיות חיים טובים ומתוקנים יותר.

שמירת נגיעה מאפשרת לאדם לתעל את כל האנרגיה שלו לזוגיות , במקום להתפזר.

המצוות ברובד המעשי שלהן, יכולות להיות עם טעם מתוק מאוד ושווה,

כך כל מצוות התורה מכוונות אותנו כל הזמן פנימה , אל עצמינו.

ומי שמרגיש את היופי והמתיקות, זה פרס על הדרך.

גם כשאין לנו השגה עמוקה על מהות המצווה ,

היא יכולה להיות מאוד נעימה וכיפית בשבילינו.

שיתפת שאת מרגישה עצב ובושה כשאת עושה דברים לא לשם שמים..

זוהי הזדמנות עבורך לבדוק האם יש לך איזו תבנית דמיונית מסוימת שעומדת מול עיניך, שכך את רוצה להיות.

אולי מקימת מצוות מתוך דבקות בלי שום מניעים חיצוניים..

זה נשמע אולי מושלם..

אבל אנחנו בני אדם. ואם היית נבראת כזו – שעושה הכל לשם שמים ואף פעם לא מתוך מחשבה חיצונית או בשביל שתרוויחי מזה משהו..

אז לא היית אנושית, זה מתאים למלאך.

את , אני וכולנו, באנו לעולם בשביל לברוא בתוכנו עולמות חדשים,

כאלו שלא היו בנו לפני כן.

לכל אחד מאיתנו יש מסע מדויק שהוא עובר כדי שיברא בתוכו את אותם הדברים שמיוחדים רק לו.

ובדרך הזו אנו פוגשים את עצמינו עושים מעשים לא באמת בשביל האלוקים,

פוגשים את עצמינו בכל מיני מקומות מביישים,

זה הכי אנושי,

זה הכי יפה.

זה הכי מקודש

כי זה אמיתי,

כי אנחנו מתקנים.

אי אפשר לתקן דבר שהוא שלם.

ואם היינו נוצרים שלמים ונקיים בלי חסר לא היה לנו מה לברוא.

תחבקי את המקומות האלו בתוכך, את הרצון למצוא חן..

את הרצון שהשם יציל אותך.. זה בסדר גמור, זה טבעי ואנושי..

דרך המקומות האלו אנחנו גדלים. אנחנו נהיים אנשים מתוקנים יותר ומבוררים יותר.

זה מסע.

לא ביום אחד עושים הכל לשם שמים. לאט לאט.

תקבלי את זה. תאהבי אותך על האנושיות שבך.

תסתכלי על האומץ, הכנות, והיושר שלך.

הם ראויים להערצה.

את עושה עבודה נפלאה בקצב נכון לך.

וכל פעם מקלפת עוד קצת..

זה המסע מיוחד רק לך, בו את מגלה את עצמך, את אלוקייך.

במסע הזה את בוראת, בוראת עולמות חדשים.

של עשיה וקירבה אל האלוקים.

מתוך רצון לדיוק ואמת, את פוגשת את החלקים בתוכך שלא ברורים, שעוד לא מתוקנים.

והמסע הזה יוציא אותך בהירה וברורה ומאירה לאחרים.

..

כתבת שאת עדין מבררת מי זה אלי.. מי זה אני..

עלה לי רעיון לתרגיל קטן שאני אישית אוהבת. אם מתאים לך תקחי..

קחי כמה דקות של שקט,

תנשמי עמוק ותרפי..

שאלי את עצמך- מי אני?

תני לכל מה שעונה בך לעלות..

אחרי שנגמרו התשובות

שאלי שוב- ומי אני?

ושוב תני לתשובות לעלות

אח”כ שאלי שוב- ומי אני?

כך עד שתרגישי שמיצאת.

שווה לעשות את זה אחת לכמה ערבים.

עולים שם דברים מענינים..

נקודה נוספת שהעלת היא נושא הצניעות, באתר יש מספר תשובות טובות שמסבירות את הרעיון שמאחורי. תנסי לראות מה מהן מדבר אליך.

יודעת,

ההשתוקקות הזו שאת מתארת בכל כך הרבה כנות . מזכירה לי את המילים של השיר

‘ אם היו בני אדם מרגישים מתיקות וערבות שבתורה,

היו משתגעים ומתלהטים אחריה..’

כמו אדם גדול שהולך ברחוב ושומע מנגינה מוכרת. הוא נשבה בקסמיה והולך אחרי הצלילים..

אח”כ הוא מזהה את שיר הילדות שאמא היתה שרה לו.. ונפשו כמהה ועולה בו געגוע..

הנשמה שלנו מתגעגעת, הקול העמוק הזה-ככה אני רוצה.

זה הצליל הכי ענוג של נשמה שמתגעגעת , יודעת מה טוב לה ומה חסר לה

למה היא משתוקקת. ואת זה היא רוצה..

יש בך נשמה עמוקה וצלילים ענוגים של דבקות ורצון אל קרבת השם

מאחלת לך , בהתפעמות עמוקה ממך.

שהדרך תהיה מלאת הבנות, התחדשות, בריאה חדשה  ועשייה מבורכת.

אני כאן אם תרצי.

אילה

ayala767@gmail.com