The Butterfly Button
הלב שלי סגור

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה, אני בת 33 אימא לשניים גרושה מזה 5 שנים. הסיפור שלי הוא כזה, בעלי דאז היה האהבה הראשונה שלי, יצאנו מספר שנים והתחתנו, בהריון הראשון נקלעתי למשבר משפחתי מאוד גדול, ולאחר מכן באה טרגדיה אישית (אמי הלכה לעולמה) היו לי סיוטים ופחדים לא מוסברים, בכל פעם שהייתי מפחדת, או חולמת, הוא היה מעביר עליי ביקורת ומכנה אותי "כחולת נפש" היו עניינים מעבר לכך בעקבות מריבה משפחתית הוא עזב אותי, לקראת סוף ההריון החלטנו לנסות שוב.
ואז היתה תקופה טובה, והחלטנו להביא עוד ילד לעולם ב"ה.
לאחר שנה נפרדנו שוב והפעם זה היה סופי.
יש לציין שכל הזמן היה מעלים מימני כספים, ומתנהג כרודן בבית. היו לנו גירושים קשים בלשון המעטה!
הוא המשיך את החיים, בנה זוגיות מספר פעמים, והפעם הוא החליט שמצא את האישה של חייו. אוטוטו הוא מתחתן, ואני מוצאת את עצמי עם קשיים, תמיד עסוקה בחיים שלו.
לראשונה הכרתי מישהו (לא סגורה עליו, מה גם יודעת שהוא לא מתאים לי) אך אני מרגישה תקועה. לא מתקדמת, לא מצליחה למצוא זוגיות נורמלית.
ולמרות הכל מרגישה שכאילו הלב שלי סגור לאחר.
המצב לא פשוט לי, הייתי רוצה להיות משוחררת יותר ולהצליח להיות מאושרת…
כי עד עכשיו מרגישה תמיד אבודה, שלא הולך לי ובודדה…
האם זה הגיוני להרגיש ככה,? וקצת לאבד את התקווה לזוגיות?
תודה מראש.

תשובה:

שלום לך, אהובה.

קראתי את המילים שלך מספר פעמים. תיארת במשפטים בודדים מסכת שלמה של חיים לא פשוטים. את גיבורה ואמיצה. היכולת לגדל שני ילדים למרות המצב שנקלעת אליו הוא לא מובן מאליו. שולחת לך חיבוק חם ואוהב.

הצפת כאן 2 נקודות. שאלה אחת נוגעת לגרוש שלך, ושאלה שניה נוגעת לחיים האישיים שלך.

אני מתחילה דווקא מהמערכת מול הגרוש שלך, כדי שנוכל להתקדם עמוק יותר להצעה הנוכחית שלך. מהתיאורים שציינת- לא היה קל להתנהל עם בעל שכזה. משמיץ, פוגעני, מעלים כספים.

האם היית רוצה להנשא לו בשנית? לכאורה, התשובה תהיה שלילית, אבל אני לא בטוחה בכך, לפחות מבחינת ההרגשה.

פעמים רבות, נישואין

לרודן (אבל לא רק), מותירים בנו כבלים בלתי נראים לאדם אליו היינו נשואים. אני שונאת אותו, אבל מחוברת אליו. לא הגיוני, אבל הרגש לא עובד לפי הגיון.

אני לא יודעת אם עברת טיפול לאחר הגירושין, אבל נשמע שלא נפרדת ממנו, מהגרוש שלך. איני מתכוונת לפרידה במובן של מסיבה, אלא במובן של הפרדה. להתנתק רגשית מהאדם אליו היית נשואה. גם שנאה זה רגש…. עלינו ללמוד דבר ראשון להתנטרל ממנו.

טלי דף ועט- ותכתבי לו מכתב. תספרי לו במכתב כמה הוא היה מרושע כלפייך, כמה הוא לא הבין, התעלל, כמה הוא הרס לך את החיים. תני לעט להתגלגל מלי מחשבה, רק מה שעולה לך בראש. אם תכתבי שאת מתגעגעת אליו- זה גם בסגר. הרי כך את מרגישה, ואין 'לא בסדר' בהרגשה'. תרשי לעצמך לקרוע את המכתב, אם זה הדחף שעולה בך, ותכתבי שוב.

תשחררי את הרגשות כלפיו על פני הדף. במכתב החמישי תרגישי יותר טוב.

אישית- הייתי מציעה לך ללכת לטיפול רגשי. זה יצתן מענה מעמיק יותר, ויעזור לך בשחרור הרגשות הקשים כלפי בן הזוג. ההצעה הקודמת היא יותר כעזרה ראשונה, או למקרה שאת מתנגדת ממש לפנות לטיפול רגשי.

זה באופן כללי. הקושי הספציפי שלך כרגע הוא לראות אותו מקים בית, מתקדם בחיים, מצליח במקום ש'נכשלת' לכאורה. זה לא קל, כי במקום פנימי שלנו אנחנו כמו בתחרות. כמובן שלא נצהיר את זה בקול, אבל קיימת ההרגשה שאם הוא יצליח יותר- סימן שהוא הטוב בסיפור.

מבחינה מסוימת, אם את עדיין מחוברת אליו רגשית, זה קשה עוד יותר, מאחר והנישואין החדשים שלו עשויים להיחוות כבגידה, כשהפלה, כהוכחה למה שאת לא. הרי כל החיים הוא השפיל אותך…

גם כאן יש את המקום שלו ואת המקום שלך. מה את? מי את? האם את מה שהוא אמר? האם האישיות שלך תלויה בו או במילותיו?

הוא בנה זוגיות מספר פעמים, אולם אלו לא הבשילו לכדי נישואים. עכשיו זה קורה. מה זה אומר עליך? שאת לא טובה? שאת לא שווה? דבר ראשון נערוך את ההפרדה בינו ומה שהוא מסמל, לבינך.

הוא יכול לא להתרשם ממך, לחשוב שאת לא שווה וטיפשה. ועדיין- זו מנקודת מבטו. זו ההסתכלות שלו. ושלו בלבד.

עמדי מול המראה ואמרי לעצמך מי את, מה הכוחות והיכולות שיש לך, ולמרות ועל אף מערכת הגירושין שחווית, תספרי לעצמך בקול כמה את מיוחדת. כמה מעלות קיימות בך. את הבת של ה'. והוא נתן לך הרבה מעלות. אולי צריך לפעמים לגרד קצת שכבות, כי מישהו השפריץ בוץ, אבל היהלום קיים. ואיש לא יוכל לבטל אותו. הוא פשוט קיים.

הוא מתחתן, ואז? אולי הוא כריזמטי ומושך. אולי. מה זה אומר על היכולות שלו? על האישיות שלו? מה זה אומר לגבייך? כלום.

ומכאן אני מתקדמת במעבר חד לנושא השני.

ושוב מתחדדת בי ההרגשה שלא עברת טיפול רגשי לאחר הגירושין.

ההרגשות שלך הן טבעיות והגיוניות מאד למי שחווה מאורע קשה וטראומה, אולם לא הלך לטפל בהשלכות.

גירושין היא חוויה קשה, משפילה ומטלטלת. מן קריאת תיגר על האישיות שלך, על חוסר המוצלחות שלך, על הכישלון שבך. אבל זה רק לכאורה. תלוי בעיקר בהסתכלות שלנו.

היה אירוע, קשה, מטלטל. מה נשאר לנו מזה? האם רק למדנו להיאטם כי כל הזמן סופגים מכות, ואנחנו מפחדים לחוות השפלות ואכזבות נוספות?

אולי הפוך?

קרה מאורע כואב, מייסר. בא נלמד איך לצמוח ממנו. לגדול. להרחיב את הלב ולהתקדם. לא תמיד הדרך קלה, אבל התוצאה מדהימה. המאורעות אינן בשליטתנו, אבל הבחירה מה לעשות עם המציאות, ואיך לראות אותה- היא בידיים שלנו.

הגיוני לחוש חשש מפני חוויה זהה, אבל עלינו לצייר לעצמינו את החזון. איך אני רוצה לראות את עצמי בעוד חצי שנה? שנה? שנתיים? האם אני רוצה לפגוש טיפוס כבוי ובודד, מפחד מהצל של עצמו, מריר ומיואש? או שברצוני לפרוח, להתקדם לקראת נישואין, לשמוח במי שאני, ולראות את העולם מאיר?

לא תמיד אפשר לעשות את הדרך לבד. מטפלת רגשית, במקרה הזה, היא מדריכת הטיולים. לעולם יפה וטוב יותר.

מאחלת לך הרבה כוחות והצלחה בבחירה הכי נכונה וטובה בעבורך.

חודש טוב, ותמיד שמח.

תמי

‫[email protected]‬

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצרים יציבות רגשית גם באי ודאות?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה, ואני מרגישה שהיא התרחבה לכמה שאלות שמחוברות זו לזו. התחלתי מהשאלה איך אפשר להגיע למנוחת הנפש שלא תלויה בכך שהמציאות תסתדר בדיוק כמו שאני רוצה. שמתי לב שאצלי חוסר ודאות מאוד קשה. כשאני חושבת שאני יודעת מה הולך לקרות ואז מתברר משהו אחר, זה...
למה אני לא מרגיש מספיק שמח עם ארוסתי?
בשעה טובה ומוצלחת התארסתי לא מזמן והחתונה הולכת ומתקרבת. אבל מהאירוסין ועד עכשיו מנקרים בי ספיקות ללא הפסקה. למרות שיצאנו תקופה די ממושכת יחסית לבחור ישיבה, אני שואל את עצמי האם לא עשיתי פה טעות. מהרגע הראשון מה שזיהיתי בעיקר בארוסתי היה שיש לנו עולם ערכי משותף. מכאן ואילך אנחנו...
בעלי מפחד לראות אותי עצובה
אני נשואה ואם לשתי בנות, יש לי בעל נסיך עם מידות טובות מאוד תמיד תמיד דואג שיהיה לי טוב בכל סיטואציה יוותר על עצמו העיקר שאני אהיה שמחה יקנה לי מה שאני רוצה יביא לי מה שאני רוצה בגדול יעשה הכללל רק בשביל שאהיה שמחה ורגועה זה נשמע מקסים מאוד...
מי תרצה להתחתן איתי?
אני חרדי רווק בן 28 יצא לי להיפגש עם מספר בנות לא מועט והתחושה שלי שבנות מאוד שיפוטיות ומאוד מפליגות בחלומות והמשאלות שלהם מעבר לפורפורציה…. יש להם דרישות שהן בעצמן לא עומדות בהן [ הן רוחנית והן כללית] וזה ממש מעיק והאמונה שלי שאני אמצא שידוך מאוד נמוכה בגלל זה…...
חייבים לסלוח לכל אדם?
לפי ההלכה- חייבים לסלוח לכל אדם? גם לאונס? בוגד? רוצח? איפה הגבול אם בכלל יש והאם מרכיב הזמן שעבר מהפגיעה משמעותי. האם הקרבה של הבנ"א משמעותי? אשמח לפירוט כמה שאפשר בבקשה.
בעלי לוקח הלוואות מאחורי גבי. איך אפשר להמשיך כך?
אנחנו נשואים 25 שנים, הורים ל6 ילדים. בעלי מאז ומתמיד לא ידע להתנהל עם כסף, כשהוא היה אברך יחסית הסתדרנו כי לא היו לו יותר מדי סיבות לבזבז… כשהרב  פסק לו לצאת לעבודה, בעלי רץ לפתוח עסק והתחיל לסבך אותנו במאות אלפי שקלים- חובות. הלכנו לרב שלנו ליעוץ, בעלי סגר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן