The Butterfly Button
הייתי רוצה להיוולד מחדש במשפחה חרדית

שאלה מקטגוריה:

אני בעל תשובה מעל 20 שנה. נשוי מעל 9 שנים.
בעל תשובה בגיל צעיר מאוד.
והיום שאני כבר בוגר מאוד אני מרגיש בגלל קירבתי בחיי היום יום לחברים חרדים מבית מבטן, ספרדים, ליטאים וחסידים. שאני קצת שונה. אומנם יש לי את המשפחה הגרעינית שלי שאני שמח בה. ואומנם גם בקשר קצת עם המשפחה המורחבת.
אני מקנא קנאה אדירה בחברים החרדים שלי. שכמה שאני ינסה להיות חרדי מבית ומבטן ולעשות את כל הדברים שהם עושים. המשפחה זה לא אותו דבר. אין לי את העשרות חתונות בשנה ושבתות החתן והאופרוף וכו'. אין לי את הנסיעה לאדמור או לראש ישיבה. אין לי את הגיסות, והגיסים החרדים, אין לנו את השופינג עם אחיות או גיסות חרדיות לאישתי שהולכות לבחור שמלות לאירועים יחד וכו'.
קצת מרגיש שהייתי רוצהה להיוולד מחדש במשפחה חרדית….

תשובה:

שלום וברכה,

קראתי את המכתב שלך ולמרות שאתה בעצם לא מציג שאלה בכל זאת הרגשתי היטב את אשר היית רוצה לשמוע, הדברים שאתה מתאר נוגעים אצלי בנקודה עמוקה מאוד. ולכן קראתי את כל דבריך לא רק כהבנה תיאורטית, אלא מתוך הזדהות ממשית וזאת משום שגם אני בעל תשובה, וגם אני ואשתי חווינו לאורך השנים תחושות דומות מאוד לאלו שאתה מתאר.

קודם כל חשוב לדעת הקנאה שאתה מתאר איננה קנאה שטחית ואיננה קנאה פסולה  אלא געגוע לשורש אותו הקב"ה טבע בנו והוא השורש למשפחה רחבה  לטבעיות החברתית. וכן לקשרים שנולדים מאליהם וכוונתי לאחים, גיסים וגיסות שבדרך כלל חולקים עולם חיים משותף. הכאב שלך הוא בהחלט כאב אמיתי, והוא אינו מעיד על חוסר שמחה במה שיש  אלא על מודעות למה שאין.

בצעירותי היה לי קשה מאוד להכיר שתחושת החוסר הזו היא בעצם מציאות שניתן לחיות עימה ואעפ"כ אפשר להיות שייך מאוד ומחובר מאוד וזאת למרות שלא נולדתי לאותו סיפור חיים אליו אני מנסה להשתייך. התחושה של "אני שונה" לפעמים מקשה עלינו להתחבר למרות שההכרה בכך איננה חולשה רוחנית, אלא בגרות ועם זאת צריך להכיר את המציאות הזו ולדעת לחיות ביחד עימה

עם השנים למדנו שהמציאות הזו, הפחות נעימה לכאורה, פיתחה בנו כוחות שלא בהכרח מתפתחים אצל מי שגדל בתוך מערכת משפחתית קיימת. הצורך לבנות לבד יצר יכולות של יוזמה, ארגון, עצמאות ופתיחת בית לאורחים מתוך הבנה של הצורך שלהם דווקא תחושת ה“לבד” גרמה לכך שתמיד היה בנו כוח ורצון לארח, ליצור חיבורים, ולבנות מציאות לא רק להשתלב בה.

ואחר מספר גדול יותר של שנים (וזה עובר מאוד מאוד מהר) ישנה כבר ברוך השם משפחה גרעינית רחבה יותר וכל תחושות החוסר שחווינו בעבר (שאתה חווה כיום בהווה) פשוט מתמלאות ובמבט לאחור, ישנם  רגעים לא מעטים אני ממש אומר לעצמי " הקב"ה נתן לי את הכוח לבנות את כל זה בעצמי" התחושה הזו מעניקה סיפוק עמוק, שאינו תלוי בהשוואה לאחרים.

מעבר לכך, ישנה כאן נקודה עמוקה עוד יותר. אתה לא רק מי שלא נולד למשפחה חרדית, אלא מי שבחר. בחרת לוותר על טבעיות חברתית וללכת אל עולם של תורה מתוך מסירות ומתוך מאמץ. במובן הזה יש בך משהו מדמותו של אברהם אבינו ואיני אומר זאת כמליצה, אלא כמציאות חיים  העזיבה למקום של תורה לחיים של תורה ועם זאת תחושה של זרות מסוימת הם אלו שצריכים לתת לך את היכולת להרגיש חיים של שליחות יותר מכל אדם אחר. רבים מאוד מעריכים את העולם שאתה חי בו הן אנשים שחיים בו יחד עימך והן אנשים שמתבוננים בהערצה מבחוץ אבל אף אחד מהם  לא חווה את הדרך שאתה עובר ואין לדעת אם בכלל היו מסוגלים לה.

וכאן נכנסת נקודה חשובה נוספת. בכל תחום בחיים אנחנו מתבוננים באנשים או במציאויות שנראות לנו מוצלחות  וזה בהחלט דבר טוב שיש בו המון כדי לקדם אותנו. אבל תמיד עומדת השאלה:

האם ההסתכלות הזו הופכת מקור ללמידה, או מקור לאכזבה?

אפשר להסתכל על משפחות חרדיות מגובשות ולומר "איזה כיף להיוולד לשם" ואפשר גם לשאול: מה הם עשו כדי לבנות את זה? משום שלא כל מי שנולד חרדי בהכרח שתהיה לו משפחתית חמה, מגובשת וקרובה. הכיפה השחורה אינה מקנה אוטומטית קשרים, חברתיים ומשפחתיים או שמחה. יש משפחות חרדיות מרוחקות מאוד, ויש משפחות שבנו בעמל קרבה, חום ושייכות.

במקום שההשוואה לנולדים לעולם החרדי תהיה מקור לכאב, היא יכולה להפוך למקור ללמידה: מה אני יכול לקחת ממי שהצליח? איך אני, מתוך הנתונים שקיבלתי, בונה משפחה מחוברת, בית פתוח, ומעגל אנושי משמעותי?

ולבסוף  תמיד צריך לזכור עיננו אינן אמורות להיות נשואות הצידה, אלא כלפי מעלה. יש חשבונות שאינם נמדדים כאן ועכשיו, ויש ערך עצום לעצם הדרך שאותה אתה עובר. תזכור תמיד  מי שבונה בעמל, מתוך בחירה ומתוך נאמנות לדרך החרדית זוכה לשכר עצום וזאת למרות שאינו תמיד נראה מיד אבל היה בטוח שסוף השכר לבוא

מאוד מאוד מעריך את דבריך

יהי רצון שכל אשר אתה שואף ימלא הקב"ה לטובה

בהערכה רבה

טל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. ואווו. תודה רבה. זה כמו מים קרירים ונעימים היו עליי, תשובת הרב.
    אכן, גם אני מרגיש לפעמים את הסיפוק של מה שבנינו ואיך אנחנו בונים "אימפרייה גרעינית" במעגל הפנים ביתי, ומגדלים את ילדים ב"ה ובכבוד.
    ותודה לרב שהאיר את הנקודה הזו שאזכור אותה תמיד ואתמקד בטוב ובבגרות ובשלות וכל הדברים הטובים שזכינו להם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם אפשר לחוות רומנטיקה ואהבה בשידוך חרדי?
אני בחורה שסיימתי לפני תקופה את הסמינר, חברות שלי כבר התחילו שידוכים לפני כמה חודשים,  ואני אמורה להתחיל בקרוב, ויש לי כמה שאלות וספקות על הנושא שאשמח לשמוע אם יש לכם איך להחכים אותי או ליישב את הדברים על ליבי. לפני כן אוכל להגיד שאני בחורה שכלית, וכשחברות שלי זולגות...
לא מוצאת בחור מתאים לי במגזר
אני בת 23, חרדית מבית אבל עם סגנון יותר פתוח. אני מאוד אוהבת ללמוד, סקרנית, מעריכה ידע, עומק ואנשים חושבים. עד היום נפגשתי בעיקר עם בחורי ישיבות שלומדים יום שלם. למרות שאני מאוד מעריכה את העולם הזה ואת הערכים שגדלתי עליהם, בפועל לא התחברתי לסגנון. הרבה פעמים הרגשתי פער בחיבור...
יהיה לי משמעות לחיים אם לא יכולים להיות לי עוד ילדים?
אני בת 36 נשואה ואמא לבן יחיד. אני מרגישה אבודה ונמצאת בצומת דרכים שבו כל בחירה נראית לי קשה מהשניה. מאד קשה לי עם זה שיש לי רק ילד אחד אבל רפואית אני לא לא מצליחה להכנס להריון והרופאים אומרים שזה כמעט חסר סיכוי. השעון מתקתק ואני צריכה להחליט אם...
כשפוגשים פער בין תדמית למציאות
קודם כל תודה רבה על האתר הזה בשנה האחרונה עולה לי שאלות שקצת מקשות עלי מבחינת אמונה בחכמים בגלל כמה מקרים: המקרה הראשון הוא: זוג עסקנים גדולים שמיררו למשפחה שלי את החיים. אותם עסקנים במקביל תורמים כסף לישיבות, כך שבעולם החרדי מאוד מעריכים אותם. מקרה שני: הייתי באירוע שבמהלכו רב...
רוצה חופש! לא רוצה להיות חרדית!
אני בחורה חרדית כלפי חוץ רגילה לחלוטין ממשפחה חרדית ליטאית  לומדת באחד הסמינרים הגדולים נוצר אצלי משבר אמונה קשה לפעמים היו לי גלים כאלה של מחשבות אבל זה אף פעם לא היה ברמה כזו הגעתי למסקנה שפשוט נמאס לי נמאס לי מהכל לא בחרתי להיוולד חרדית אני לא רוצה להיות...
מה עושים עם הקנאה?
יש לי גיסה מהממת, בת גילי, אשתו של אחי. היא מהממת ברמות, יש לה מידות טובות, חכמה, יפה בטירוף עם יותר ילדים ממני.. ובכללי מרגיש כזה משפחה מושלמת.. (על אף שברור לי שאין כזה דבר..). כל פעם שאנחנו נפגשים איתם (שזה קורה פעם ב..) פתאום החוסר ביטחון שלי צף. היא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן