שלום לך בחור יקר

דבר ראשון אני מזדהה מאוד עם כאבך, לחיות כפי שאתה מתאר זה באמת סבל. אני שומע ומרגיש כל מילה בכאבך, ואני סבור שאני יודע על מה אתה מדבר, זה קשה מנשוא.

דבר ראשון שהיה מעניין אותי לשאול אותך זה מה הסדר יום שלך? ולאו דווקא במובן הטכני אלא גם במובן המהותי, מה אתה מתכנן, מה אתה מנסה לבנות? מה מעניין אותך? האם יש שם "אני" בסיפור, מישהו שמתעניין בעצמו, חולם חלומות, מתקדם, מגשים את עצמו?

כי על פניו אתה בעיקר מתעניין ביכולת שלך להתקבל בחברה, ביטחון עצמי למול החברה, משפחה סבירה שאתה יכול להרגיש איתה כבוד, קצת כסף להתלבש כמו שבחורים מתלבשים. כל זה בסדר, וללא ספק דבר חשוב בחיים. אבל אם אתה שואל אותי האם זה העיקר בחיים? האם זהו עמוד השדרה של החיים? ממש לא. אולי בעולמך כבחור ישיבה זה נדמה לך חזות הכל. הבעיה בתאור שלך לפחות כפי שהצגת אותו בשאלה שלך, היא שאתה מנסה כל הזמן לקבל אישור חיצוני לקיומך, לכבודך, אבל ככל הנראה לא תזכה לכך בלי אישור מבפנים שאתה כך.

מה שמעניין אותי זה מה אתה עושה בחייך, ביומיום שלך בכדי שתוכל לכבד את עצמך? מהם הערכים שלך? מהן השאיפות שלך? עבודת ה' שלך? תחביבים יש לך? אם כן, האם אתה מפתח אותם? למה אתה שואף מבחינה לימודית? כל זה לא קיים בשאלתך. אינני מכיר אותך, אני רק מנסה לשקף מה שנראה לי מתוך שאלתך. אם אכן כל אלו קיימים ונכשלו זה משהו אחר, אבל לא נראה שאתה מונח שם.

תהיה הרבה יותר משוחרר ובן חורין אם תנסה לעזוב לרגע את כל עניין המראה החברתית, כולל שידוכים (לדעתי כדאי שתבנה את עצמך לפני שאתה מתחתן) פשוט לעזוב את זה ולראות מה אתה רוצה? אלו חיים אתה רוצה לחיות וכיצד אתה מתקדם ליעד הזה, רק בכל הנושאים שלא תלויים בכלל בערך החברתי ולא שהנושא החברתי אין לו מקום, אבל אם שמים אותו לעיקר בחיים אזי אין ערך אמיתי בעצם לחיים שלנו, רק האישור על הערך שלנו מהסביבה ולכן אני מציע שדבר ראשון כדאי שתתרחק לחלוטין ממה שנמדד על ידי החברה מבחוץ ותקח את עצמך רק אל הפנימיות. להשקיע בעצמך ולטפח את מי שאתה…

יתכן מאוד שאתה מתקשה בכך, כי בד"כ כשלאדם יש מצוקה מרכזית, קשה לו מאוד להסתכל על דברים אפילו חשובים מאוד אך הם לא קשורים למצוקה שלו, הוא נוטה לראותה כחזות הכל. אך זהו עיוורון שמקשה על השתקמות ובנייה עצמית, בפרט אם החולשה שלך היא שאתה מסתכל על עצמך בעיקר דרך המראה החברתית

תחשוב לרגע איזו אשליה זו, איך יתכן שהחיים שלך, שהם לחלוטין שלך, הם משהו שאתה מסתכל עליהם דרך העיניים של אחרים בלבד? ומיהם אותם אחרים אלו? מה הם בעצם שווים לעומת הערך היקר והנצחי של חייך, מתנת החיים שקיבלת מאת ה'?.

אם אתה מזהה את הדברים האלו כנכונים ומדוייקים לך, אז סביר להניח שמצאת כאן מפתח, אינני אומר שזהו מפתח קל ופשוט, לא תמיד קל לשנות תובנה שמניעה ומפעילה אותנו כל כך הרבה, אבל אם תהיה עקבי זה לחלוטין אפשרי. אתה צריך לעשות מהפך תודעתי בחיים שלך ברגע שהבנת את זה, ופשוט להתנתק מכל השאיפות והרצונות שהיו לך עד היום כי הם כולם מוטים לטובת ה"מבחוץ פנימה", התרגלת לערוך את שולחן שאיפותיך על פי העיניים של הסביבה, כעת יהיה עליך לאמץ את הגישה ההפוכה, "מבפנים החוצה", לנסות להעמיק חקור מול עצמך מהו הדבר אותו היית רוצה להגשים בחייך, וכך באמת תרכוש לך ערך אמיתי.

אם תרצה צידה לדרך זכור, שלכל אדם יש ערך מוחלט ולא משנה מיהו ומה הוא עושה, כי הוא צלם אלוקים, תן לתובנה זו לחלחל בך, שהנך תמיד בעל ערך נצחי בגלל שאתה אדם, בגלל שהנך בנו חביבו של הקב"ה, ואינך תלוי בשום שיפוט של אי מי, הדבר היחיד האמיתי הוא מה שאתה עושה בהתאם לייעוד ולתכלית האלוקית שלשמה נבראת ובשלה אתה נמצא כאן בעולם, ומכאן תתחיל להשקיע בערך הפנימי שלך, אנשים בשלב מסויים ועם סבלנות, גם אם זה לא יקרה במיידי, כבר יעריכו ממילא אותך ואת מעשיך, ואז הרבה אסימונים יפלו כבר, בשלב מסויים תרגיש כבר שאינך זקוק כל כך למראה החברתית כפי שאתה זקוק כיום, ודברים יסתדרו בחייך. בע"ה

אני מנסה לתת עוד פן מסויים לתמונה שאולי יועיל לך בנפרד מכל מה שכתבתי עד כה. יתכן מאוד שהתלות הזו בסביבה, ואולי גם תחושת חוסר הערך שהנך חווה, הם תוצאה של חסר רגשי עמוק שחווית בילדותך, מהוריך ומהסביבה הקרובה. לעתים יש טעם לנבור בעבר ולתקן בכך דברים, אך להבנתי זה לא יכול ללכת בלי לקיחת אחריות של אדם על חייו ועל גורלו איזה שיהיה. אך ללא ספק כל מה שאמרתי אינו שולל עובדה זו, שיש להתייחס אליה בכובד ראש, הן ברמת הטיפול שהנך זקוק לו והן בהבנה של מה שחסר לך והניסיון למלא אותו בצורה בריאה. אך עם זאת האחריות שלך, של כל אדם על אדמות על מצבו שלו היא תנאי יסוד לצמיחה ולשגשוג. הן מהבחינה הנפשית הטהורה והן במובן הרוחני.

בברכת הדרך אל עבר נביטת ה"אני" שלך

אריה מ.