שלום לך, בחורה יקרה!
ההתמודדות שלך היא כל כך נורמלית.
יש כאן פרידה מאוד לא קלה גם מהחברה שמתחתנת, וגם אולי מכל ההווי החברתי שהיה ממש חלק ממך בשנים האחרונות.
אני לא מתכוונת הקשר נגמר, וגם לא שלא יהיו לך חיי חברה מהיום,
אך ברור שיש כאן שינוי משמעותי, ונרחיב בזה עוד מעט.
ואף על פי שהחוויה הזו עוברת על כל כך הרבה בנות, אצל כל אחת היא שונה לגמרי, והיא מהווה פרק בהתפתחות האישית שלך במעבר מלהיות תלמידה, ללהיות אזרחית חופשייה…
המעבר הזה כולו משותף לכולן, אך ייחודי מאוד ומשתנה אצל כל אחת.
והוא קשה וכואב פעמים רבות דווקא כי הוא נוגע בנקודות רגישות ובעז"ה מצמיח אותן ומבגר אותנו משם.
אז קודם כל, יש את הכאב של הפרידה. שגם אם היא לא תהיה מוחלטת, מותר לך לכאוב אותה. זה מראה שיש לב חי ומתקשר בתוכך, וממש לא מלמד שאת לא שמחה עם החברה.
הבעיה בנקודת הזמן הזו, שאין לך שותפה בכאב הזה,
אם חברה עוברת דירה, שתיכן כואבות, וכאן – אולי החברה שלך כל כך עסוקה באביר שלה, שהיא רק מצפה ממך ללוות אותה בהתלהבות ובעזרה, ואין לה בכלל פנאי רגשי להבין את הכאב שלך.
ואם היא מסובכת בהרגשה כלפי האביר שלה שאולי לא תמיד נוצץ בעיניה כמו שנראה לך, על אחת כמה וכמה שאין לה פניות להתעסק עם הפרידה…
אני חושבת שכן כדאי לך למצוא מישהו לשתף בכאב של הפרידה, כשמשתפים נהיה הרבה יותר קל להתמודד.
אז יש לנו כאן פרידה, וגם בדידות בכאב כי החברה כנראה לא כל כך חווה את הפרידה.
ויש כאן עוד משהו. זה ממש מעליב. כמה שזה לא רציונלי, זה פוגע ומרגיש לפעמים משפיל שאת כל כך צריכה אותה והיא פחות…
אולי זאת הסיבה שאת (והרבה בנות אחרות) לא היית מסוגלת להמשיך את הקשר עם החברות הנשואות שלך. כמו שכתבת שהרגשת שרק את המשכת את הקשר.
אם היא חברה ממש טובה, מתלווה לפעמים גם תחושה של בגידה. גם כאן ברור שזה לא רציונלי בכלל, אבל ייתכן מאוד שאת מרגישה שהיא עזבה אותך, חברתה הנאמנה שמשקיעה בה שנים, לטובת מישהו חדש שזה מקרוב הגיע… ברור שאת לא חושבת שאסור לה להתחתן, וגם את תעשי את זה בעז"ה תיכף, אבל בכל זאת אולי את מרגישה שהיא לא נאמנה אלייך. היא דחקה אותך מהמקום הראשון לטובת חתנה החדש! תני ללב שלך לכאוב גם רגשות לא הגיוניים! תכתבי על דף את כל מה שאת מרגישה, ואז תתקפי לעצמך בכתב: את מרגישה ככה. מותר לך להרגיש ככה, זה לגמרי נורמלי.
אחרי שנתת לכאב מקום, הגיע הזמן לנסות לשפר את המצב בצורה מעשית.
התקופה של החתונה וכמה חודשים אחריה, היא הרבה פעמים מאוד שואבת את האנרגיות הנפשיות של הזוג, אבל אח"כ כשהקשר קצת מתאפס על עצמו, החברות שלך הנשואות בוודאי מרגישות צורך בחברה.
אולי כדאי לך לצבור בטחון עצמי ולנסות ליצור קשר בחזרה, דווקא עם אלו שהתחתנו לפני זמן ארוך.
לפעמים רווקים מרגישים שיש לנשואים "פור" עליהם. כאילו הם פחות זקוקים לחברה מרווקים.
זה לא בהכרח נכון. אדם זקוק לקשרים רבים, מסוגים שונים, ובאופן בריא הזוגיות לא ממלאת את כל הצורך החברתי של האדם.
תציעי את עצמך בנימוס ומתוך ביטחון, ויתכן שתגלי שהן מאוד שמחות לחזור לקשר איתך.
עם החברה שמתחתנת עכשיו הייתי מציעה לך לשמור על קשר, ככל שמתאפשר ומתאים, אבל בעניין הפרידה לדבר בעיקר עם מישהו אחר.
אני רוצה להעמיק עוד בעניין,
מתוך כמה משפטים שלך, מעניין אם אני צודקת, אני מרגישה שהכאב של הפרידה הוא חלק מהמעבר הכללי והלא קל בכלל מהמסגרת המוכרת, שמעסיקה אותנו, נותנת לנו מעגל שייכות, ובעצם מגדירה אותנו. שימי לב לביטוי "מוקפת" בחברות, החברות שלך היו הגבול שסימן אותך בעולם, ועכשיו את מרגישה תלושה.
החברות שלך הן חלק (או אולי שריד) מעולם שלם שליווה אותך והגדיר את הזהות שלך במידה רבה.
המעמד בתוך הכיתה, וקבוצת החברות שלך סיפקו לך לא רק חברה, אלא מעגל שייכות, שבו היה ברור לך מי את ומה המקום שלך.
פתאום את מוצאת את עצמך לבד. מעגל השייכות-זהות היחיד שנשאר לך הוא המשפחה.
האם את מוצאת את עצמך תוהה: מי אני? מה אני עושה בחיים שלי? מה אני רוצה? לאן אני שייכת?
אם כן, זה בטח מאוד מטריד, מעורפל ומבלבל, אבל מצד שני זה מצמיח.
לאט לאט עם הזמן יתבהרו לך יותר השאלות והתהיות שמעסיקות אותך, הנה כמה שאלות לדוגמא:
מי האנשים שאני רוצה סביבי? מה אני אוהבת? במה אני דומה למי שהייתי כחברה בקבוצה הזו, ובמה אני שונה? איך אני רוצה שייראה היום שלי? מה מיוחד בי?
תוסיפי כאן עוד
______________________________________________________________________________________________________________________________
עם הזמן יעלו לך בעז"ה גם תשובות. לא תשובות במילים, אלא חוויות ותובנות שידייקו לך את הזהות החדשה שאת בונה לעצמך עכשיו, כשאת עוזבת את חיק מסגרת חברותייך.
הזמן הזה הוא לא הכי קל, אבל אם תתייחסי לעצמך באהבה, בסלחנות ובקבלה, ומצד שני תניעי את עצמך ותהיי פעילה ביצירת קשרים חדשים, ובבניית כל מה שישפר את צורת החיים החדשה שלך, הוא יכול להיות זמן נפלא!
מאחלת לך תהליך מצמיח ובונה עם כמה שפחות בלבול וכאב.
ציפי
דלג לתוכן
