דלג לתוכן
בעבר שכנה קומה תחתינו חלתה בסרטן והבריאה, אח"כ הבת שלי חלתה לפני כשנתיים בסרטן וב"ה נרפאה מזה, השכן ממול חלה לא מזמן והבנתי שהוא בביקורות עכשיו אשתו חלתה והיא בטיפולים!
אשתי נכנסה לחרדה מזה (ברמה שאפשר לתפקד) איך יתכן שבמשך תקופה באותה קומה 3 חלו באותה מחלה למרות שהיא לא באותו מיקום בגוף, יצוין שאיני רואה אנטנה גלויה באיזור ,
אמרתי לה ש"הקב"ה לא שולח נסיונות לאזורים אלא לאנשים", אך היא טוענת אולי זה "מקום סכנה" ועלינו לעזוב את המקום?!
מה דעתכם? מה צריך לעשות?
שלום וברכה לשואל הנכבד,
השאלה ששאלת היא שאלה חשובה ורצינית מאוד הנוגעת לכמה דינים בתורה.
ראשית אפתח בנידון עיקר שאלתך האם יש מקום סכנה או שאין המחלה באה אלא על אנשים לפי מעשיהם וזה לא חשוב היכן הם מתגוררים.
הנה שאלה זו נידונה בראשונים ומקורה בסוגיה במסכת בבא קמא דף ס': שהגמרא מונה סדרה של המלצות בשעה שיש דבר בעיר, להימנע מיציאה החוצה, לסגור חלונות, ללכת באמצע הדרך ועוד. במהרש"א שם אף כתב שבוודאי הוראות אלו אינן אלא למי שמוכרח להישאר שם אבל אם יש אפשרות לעזוב את העיר הרי שצריך לצאת ממנה. וכן פסק הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן קט"ז סעיף ה' 'עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחלת הדבר,ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' מ"א). וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה.
הרשב"ש (רבי שלמה בנו של התשב"ץ מגדולי הדור במאה הט"ו) האריך בתשובה (סימן קצה) לבאר כיצד דבר זה עומד מול גזר הדין שנגזר על האדם בראש השנה וביום כיפור וטוען שישנה חלוקה שלישית של אנשים שלא נגזר עליהם בפירוש חיים או מוות שלא היה בידם עבירה המחייבת מיתה ולהם מועילה הבריחה וז"ל 'אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר. וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי, … וזהו לפי שלא נכתב ג"כ במיתה ונשאר בחק האפשר. וכן תועיל השמירה מהמגפה והניסה ממנה. ואמרו ז"ל בפרק הכונס דבר בעיר כנס רגלך ורבא בעידן רתחא הוה סכר כווי, כלומר בשעת המגפה סוכר החלונות… לפי שלא נכתב בר"ה במיתת מגפה ונשאר בחק האפשר'. וכן הביא שם הוכחה לכך ממנהג רבותיו וגדולים לברוח ממקום עיפוש האוויר.
נמצא שיש משמעות למקום סכנה ולמגורים במקום זה להשפיע על מצב האדם במקרים בהם לא נגזר עליו בפירוש חיים או מוות אלא הדבר תלוי בהנהגה הטבעית במקום.
בנוגע להגדרת מקום כמקום סכנה, קשה לתת בכך גדרים ברורים. מצאנו במסכת תענית שעיר שיש בה חמש מאות אנשים ומתים בה שלושה אנשים בשלושה ימים זה נקרא מגיפה וצריכים להתענות על כך. אולם מבואר בהלכה שאם מתו נשים זקנים ותינוקות אין בכך משום מגיפה משום שבריאותם חלשה יותר (ראה בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקע"ו סעיף ב' ובשו"ת יביע אומר חלק ג' סימן ה').
לכן אי אפשר להגדיר את המקום למקום סכנה ללא לדעת את הנסיבות המדויקות. הגדרות אלו אינן קבועות ותלויות בנידון ובעוד פרטים.
מצד שני חשוב לדעת כי נאמר בפסוק 'שומר פתאים ה" ואמרו בגמרא (שבת קכ"ט ובעוד מקומות) שבדבר שאנשים רגילים לעשותו אין לחשוש לסכנה משום שאנשים רגילים בו ואין צריך לחשוש לסכנה בדבר שאנשים לא נזהרים בו ואין סכנה ברורה. דין זה הובא בהלכה בכמה מקומות (ט"ז אבן העזר סימן ט, מגן אברהם סימן ג' וסימן ר"מ). לכן גדרי מקום סכנה לעניין זה תלויים באופן שבו אנשים תופסים את זה בשכלם ודרך הנהגתם במקרים אלו.
לכן לגבי שאלתך, בוודאי שבאופן כללי יש על האדם להיזהר ולא להיות במקום סכנה ואין לומר שהכול נגזר עליו. אולם לגבי הגדרת המקום כמקום סכנה הדבר תלוי בסברה אנושית וביחס האנשים למקום כזה ובעוד פרטי דינים. ייתכן ואין זה אלא צירוף מקרים סתמי, אולם ייתכן וישנן סיבות טבעיות הגורמות לסיכון גבוה יותר, אולי בבנייה ואולי בדברים שאנחנו לא יודעים. לכן לא נראה שיש חיוב על האדם לעזוב מקום מגורים בנסיבות אלו, אולם אפשר להתחשב ברגשות הטבעיים ולגור במקום בו התחושה נעימה ולא לחיות בחרדות. אווירה טובה ואופטימיות חשובים מאוד לחיים טובים ואם יש אפשרות לעבור בקלות למקום טוב אין מניעה בזה.
בברכה לבריאות והצלחה מרובה
שנה טובה
רפאל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
