אישה יקרה ומדהימה,

המכתב שלך כל כך נוגע ללב, נוגע בפחדים הכמוסים המתחבאים אצל כמעט כל אישה בדור הלא פשוט הזה.

בתקופה הכי רגישה בחיי אישה – אחרי לידה ראשונה, גילית משהו שערער את עולמך.

במודעות עצמית נדירה, את אומרת במפורש: לא רציתי לגלות את מה שגיליתי. לא רוצה לגלות לבד דברים שיערערו את האמון שלי בו.

אני בטוחה שהרגשת שנפלו עלייך השמים. בעלך העדין והצדיק, שאת כל כך אוהבת ומעריכה, מסתיר ממך מידע קשה שכזה, מוצא לעצמו ערוצי סיפוק אחרים בתחום שהיית בטוחה שהוא מקודש אך ורק עבורך, ועל זה עוד נוסף הקושי של הנטישה – את היית בבית עם תינוק קטן חלשה ומוגבלת אחרי לידה , מאותגרת במשימת האמהות החדשה והלא מוכרת, ובעלך? סייםשבע עונות צפייה בתרוץ של עומס לימודי…

נשים אחרות היו אומרות שזה מרתיח ובלתי נסלח, ואולי עוד כמה ביטויים חריפים. ואת, במסירות נשית מדהימה, החלטת לאסוף את העלבון, הבגידה באמון והפגיעה, ולהקדיש את האנרגיות לשיקום היחסים.

בחרת לראות אותו באור הנכון – בן אדם טוב עם בעיה שקשה לו להתמודד איתה. את מתארת שבשיחה איתך הוא שיתף אותך בקושי שלו, בכך שהוא סוחב אותו כבר משנות הבחרות, ובכך שהוא התגבר על הבושה ופנה לעזרה, אך העזרה שקיבל לא היתה יעילה מספיק.

את יודעת, השיחה שלכם משקפת תקשורת זוגית מדהימה. העובדה שהוא מסוגל להודות בפנייך בנקודות חולשה שגברים ממש לא מוכנים לדבר עליהן, זה ציון לשבח גם בשבילו – אבל בעיקר בעיקר בשבילך.

לחמת כמו לביאה בשביל הזוגיות שלכם. בעודך יולדת, חלשה ומאותגרת פיזית ונפשית, גייסת אותו להסכמה לשינוי, בנית ביחד איתו תכנית פעולה. דאגת לתמיכה מלאה בו, ועזרת לו לבחור ביחד כלים טכניים שירחיקו את הניסיון: מחשב נייד מוגבל, אינטרנט חסום, והימנעות מגלישה במקומות מועדים לפורענות – כמו מקום הלימודים שלו. ניסית גם למצוא משאבי כוח חיצוניים שימלאו אותך, ולכן פנית לקבוצת תמיכה של ‘שמור עיניך’. הצטערתי מאד לקרוא שמה שהיה אמור להיות מקור תמיכה הזו, מסיבות שונות, לא נתן לך כוח כי אם להיפך.

וככה עברו כמה חודשים, ואת מצד אחד שמחת שהוא שומר על עצמו, ומצד שני פחדת, וביחד עם הכל נזהרת לא לחפור מדי… כל כך מורכב, כל כך עדין. כל כך השתדלת ללכת על החבל הדק הזה ובהצלחה.

את יודעת מה,  החודשים האלו כבר היו הצלחה גדולה. זה לא קל ולא פשוט לקחת מכור ולעזור לו להיות ‘נקי’ במשך כמה וכמה חודשים.

אפשר גם להבין מזה שהוא התאמץ מאד מאד, כי היה לו חשוב שתשמחי בו, וכי באמת אכפת לו.

אבל מה?

בדרך כלל, עם ניסיון לצאת מהתמכרות מגיעות גם נפילות. לפעמים גדולות. וכל מכור נמצא בקבוצת סיכון ליפול בחזרה.

וככה, בזמן האחרון, את רואה ושומעת סימנים שמוכיחים שמשהו קצת חורק. אוסף רמזים שמצטברים למידע שאת לא כל כך רוצה לדעת.

ועכשיו אולי המכה כואבת יותר.

כי אם הוא הבטיח שמעכשיו הוא מתמודד איתך ביחד, ומעכשיו הוא משתף, ופתאום הוא לא ממש עומד במילה שלו, ולגדרים שקבעתם (כמו סיסמא למחשב) יש גם מעקפים, אז מה עכשיו?

אפשר בכלל לשקם את האמון?

וואו, זאת באמת שאלה כואבת וגדולה.

איך בכלל אפשר לשקם זוגיות, אם בסיס האמון התערער פתאום?

ומי יודע לאן הוא יגיע מחר?

ואת שואלת את עצמך פתאום שאלות קשות, ותוהה אם יש סיכוי לבית שלכם.

לקן הזה שאת כל כך אוהבת, ולשותף שלך, שהלב שלך קרוע בין אהבה עמוקה אליו לאכזבה עמוקה לא פחות.

הקושי הזה שאת מתארת, ההתמודדות עם בעל שנופל בראיות אסורות ובהוצאת זרע, זה קושי גם ברמה הרוחנית וגם ברמה האישית.

אני רוצה רגע להתייחס לפן הרוחני, כי הוא קל יותר וקצר יותר להתייחסות. מבטיחה בל”נ שלא נעצור את התשובה שם, נאריך ונתייחס באריכות לפן האישי, שבעיניי הכי קריטי פה.

בפן הרוחני – כל אחד מתמודד עם השליחות שלו בעולם לבד מול הקב”ה. מה שהוא עושה, לא עושה אותך פחות טובה. אין לך שום אשמה בזה. קודם כל, זה היה שם הרבה לפני שהוא הכיר אותך… ואחרי שמתרגלים, קשה מאד להשתחרר מזה. וזה שהוא איתך, זה לא פותר לו את הבעיה שאליה הוא נכנס הרבה קודם.

זה תיק נפרד.

אז יש לו ניסיון, וניסיון קשה, והוא מתקשה לעמוד בו. מבחינה רוחנית, זו לא הבעיה שלך. זאת הבעיה שלו. אם חס וחלילה הוא היה מחלל שבת, זה היה קל יותר להפנים שזה ‘תיק’ שלו מול הקב”ה… אבל בעצם, במהות הדברים, זה אותו דבר. זה עניין שלו עם בוראו, שהוא צריך לפתור.

את לא אשמה. לעולם.

בפן האישי –

כמה הרבה דברים מעורבבים פה ביחד…

אני מנסה לפרק אותם בזה אחר זה, ומקווה שאתייחס לכל מה שחשוב לך. בכל מקרה אני מזמינה אותך להרחיב במייל כל נקודה שתרצי.

יש כמה תגובות ראשוניות שעולות אצל אישה שמגלה שבעלה מוצא לו סיפוקים במקומות שהוא לא היה אמור לחפש אותם.

קודם כל, תחושת הנטישה: הוא עזב אותי, והלך למישהי אחרת. אפילו אם זו מישהי וירטואלית, או בכלל מישהו. מעבר לזה, פגיעה עמוקה: מה, אני לא מספיק שווה לו? לא מספיק אטרקטיבית וכיפית? אולי אני גם לא מספיק יפה? בחוויה הבסיסית, זאת חוויה של בגידה. וכמו שאמרת, זה שורט בלב, זה שורף בנשמה. זאת חוויה נוראית.

הלוואי ויכולתי להקל מעלייך את המשא הזה. הלוואי ויכולתי לחבק אותך ולהבטיח לך שאת האישה הכי מדהימה בשבילו ואף דבר לא מעניין אותו מעבר אלייך. הלוואי ויכולתי, בשבילך ובשביל כולנו, לנטרל את האיום הנוראי הזה שמאיים על רבות כל כך מאיתנו…

אבל המעט שאני יכולה להציע זה משלוח וירטואלי של רגשות חמים, לעשות ביחד איתך קצת סדר בעניינים, לברך אותך שתקבלי את ההחלטות הנכונות, ולהוסיף לקינוח תפילה בשבילך, שמהר מהר יבואו הימים בהם תזרח עלייך השמש, ותרגישי שהדרך, ארוכה וחשוכה ככל שהיא כעת, היתה שווה.

כשגילית את מה שגילית, לקחת עלייך בעוז רוח את תפקיד המטפל, ועשית אותו בהצלחה מרשימה מאד.

כי לעזור למי שהיה מכור להפסיק לכמה חודשים רצופים – זאת הצלחה גדולה. ממש.

אבל ביחד עם תפקיד המטפל, קורים עוד כמה דברים.

קודם כל, מה איתך בעצמך? את מכילה אותו, ונותנת לו כח, אבל מי ייתן לך?

בניגוד למי שבא מבחוץ, ועוזר לאדם להתמודד עם ההתמכרות שלו, את באה לגמרי מבפנים. כל נפילה שלו היא בשבילך אגרוף בבטן הרכה.

וזה קשה לך, וזה גם פחות יעיל בשבילו. כי כנראה שעל אף שהוא היה גלוי וכנה איתך, ובאמת תכנן לפתוח איתך את הקלפים, בסופו של דבר הוא לא מסוגל להודות בהכל.

אולי זה בגלל שהוא מפחד לאבד את הערך שלו בעינייך.

כנראה שאת יקרה לו מדי בשביל שהוא יסתכן שתחשבי עליו דברים רעים…

אז הוא לא מסוגל להודות, ובוחר בהסתרה, ואז את נבגדת בשנית, כי הוא מסתיר.

זאת יכולה להיות סיבה ראשונה לשחרר אותך מתפקיד המטפל.

עוד נקודה משמעותית בעיניי, נתת לו שחרור להיות גלוי איתך, ולשים חלק מהחולשות על השולחן, ובסופו של דבר את משלמת על זה מחיר שלא בהכרח נעים לך.

וגם כאן, ייתכן שבמקום פנימי ובלתי מודע הוא אמר לעצמו: “אשתי כל כך מדהימה ומכילה, ומבינה את קשיי, אני יכול להרשות לעצמי ליפול לידה”.

ובאמת זה לא נכון, כי כמה שאת מדהימה ומכילה, זאת חוויה בלתי נעימה עבורך, ואולי אפילו מעוררת קונוטציות של דחייה.

והנה עוד סיבה לשחרר אותך מהתפקיד.

אז מה כן עושים? מה יהיה הלאה?

אני רוצה קודם כל לשקף לך את המצב: לפי התאור שלך, את נשואה לבעל טוב שרוצה להיטיב לך, שהוא גם בן אדם איכותי בפני עצמו. יחד עם זה, הוא מתמודד עם ‘תיק’ שיש לו משמעות רוחנית בשבילו, ומשמעות אישית בשביל שניכם.

אפשר לחשוב על דרכי טיפול, ותכף נתייחס לזה.

אבל אף אחד בעולם לא יוכל להבטיח לך שהכל יעבור, והכל יהיה בסדר.

במקרה הטוב, בטיפול מוצלח, יש עליות ומורדות. ובמקרה הפחות טוב, הטיפול עלול לא להצליח. יכול כמובן גם להיות התסריט הטוב ביותר, שבו הוא פשוט משתחרר מזה והסיוט הופך לזיכרון רחוק ולפחד מוסתר שעוד יושב לו בלב. והלוואי.

וכאן מגיע שלב הבחירה.

אלו החיים שלך, יקרה. רק את יכולה לבחור איך לחיות איתם.

את רוצה לנסות?

רוצה ללוות אותו בדרך?

מודעת לכך שאף אחד לא מבטיח לך שהכל יעבור וייגמר?

עושה את החשבון מה עדיף, איתו כפי שהוא או בלעדיו?

שאלתי שאלות קשות, אני יודעת. אולי את מרגישה שהן קשות מדי. את תהיי זו שתצטרכי לקבל את ההחלטה.

אני אמשיך את התשובה שלי מכאן ולהבא על הצד שהחלטת שכן. שאת יוצאת לקרב על החיים המשותפים שלכם.

אני בוחרת בצד הזה, פשוט בגלל שהתרשמתי שלצד הזה את נוטה.

אם טעיתי, את מוזמנת לכתוב לי מחדש.

עכשיו אתם משחקים יחד במשחק של הסתרה: הוא לוקח את המחשב וכאילו אתם לא יודעים למה, ואת משחקת אותה שלא הבנת.

הוא מקליד שם משתמש לא מוכר לך, ושניכם ביחד מחליקים את העימות.

מציעה לך לשים את הדברים על השולחן.

סומכת עלייך שתעשי את זה במקסימום תבונה ורגישות. ממקום שמשתף מה קורה אצלך, ולא מאשים בכלל. ואל תהססי להביע את רגשותייך, כואבים ככל שהם. גם אם קשה לו לשמוע כמה כאב הוא גורם לך, יכול להיות שדווקא הכנות הזו היא מה שתצעיד אותו להילחם בשביל שניכם. להציל אותך מהכאב השורף הזה. תני לו לראות עד כמה את זקוקה להצלה הזו.

תבקשי / תדרשי / תתחנני לפניו שילך לקבוצת גמילה.

זה נחשב כיום כדרך היעילה ביותר להתמודדות עם התמכרות, והבנתי שמ’שמור עיניך’ לא יצאת בטעם טוב, אבל אני פשוט לא מכירה דרך אחרת שנחשבת ליעילה יותר.

ועוד משהו חשוב – כשאת הלכת לקבוצת תמיכה, נניח אם זה היה מצליח, זה היה נותן לך כוח אבל לא מטפל בבעיה.

בשביל לטפל בבעיה, הוא יהיה זה שחייב לפעול. דברי לאינסטינקט הגברי שרוצה להציל את הרעיה ממצוקה. תסבירי בכנות הכי מלאה, שהוא חייב לקום ולפעול בשביל להציל את הבית שלכם.

מצרפת שני לינקים אפשריים להצטרפות לקבוצות, אחת של ‘שמור עיניך’ והשניה של SA ישראל:

https://gye.org.il/tools/groups http://www.sa-israel.org

מן הרגע שהוא מוכן לקחת אחריות וללכת לטיפול, יש פה עוד שלב.

שחררי.

ברגע שהוא הולך, את מוזמנת לעזוב את תפקיד המטפלת/השומרת/העוקבת, ולהישאר אך ורק במקום של הרעיה. אוהבת, תומכת, מפחדת, כועסת – כל הרגשות לגיטימיים. אבל את המעקב אני מציעה לנטרל כליל, ולהושיט עזרה רק במידה ותתבקשי.

קל להגיד…

מה קורה כשאת מדמיינת מצב שאין לך מושג מה קורה ואם ומתי הוא נופל?

אולי זה באמת מפחיד אותך לשחרר אותו. לתת לו לעשות מה שהוא עושה בלי שאת יודעת מה קורה. יכול להיות?

כשאת יודעת על הנפילות שלו, יש לך לפחות סוג של הרגשה של שליטה במצב. את יודעת עד כמה הוא חמור ומתי הוא משתפר.

אבל כשאת לא יודעת, הדמיון פעיל ומשתולל. ומי יודע מה קורה שם, מה בדיוק הוא רואה, ולאן זה עוד יגיע.

השליטה כבר לא בידייך.

אבל את יודעת מה? למעשה גם עכשיו השליטה לא בידייך. מה שיש לך עכשיו זאת חוויה מדומה של שליטה במצב, שדורשת ממך המון כוחות, ולא בטוח שהיא מועילה. כמו שאמרנו, תפקיד המטפל צריך להינתן למישהו שמחוץ לתמונה. כמה שעשית את התפקיד הזה בגבורה מדהימה, זה תפקיד ששואב הרבה מדי אנרגיות.

וזה לא פייר לסחוט את עצמך כך. זה לא מגיע לך.

את צריכה לחפש אפיקים שיתנו לך אנרגיות להתמודד, לא כאלו ששאבו ממך את תמצית כוחותייך.

מציעה לך להשקיע את מירב האנרגיות כדי לדחוף אותו לטיפול ‘בחוץ’, ואז לנשום עמוק, להסתכל במראה ולהגיד לעצמך: אני זאת אני. הוא זה הוא. כל אחד מתמודד עם החזית שלו. אני לא יכולה לחסוך ממנו את ההתמודדויות שלו, ולפיכך גם אין טעם שאנסה לעשות את זה.

(ואם כבר מדברים על מראות, אל תשכחי להגיד לזו שאת רואה שם כמה שהיא מדהימה וגיבורה, ואיזה חיבוק ענק מגיע לה.)

.

שואלת יקרה,

ליוויתי אותך לאורך חמישה עמודי תשובה ארוכים… השתדלתי שהם יהיו גם מיטיבים.

השאלה שלך ליוותה אותי במשך כמה ימים.

אני ממשיכה לחשוב עלייך גם הלאה.

את מוזמנת לפנות למייל שלי מתי שתרצי, גם אם יעבור זמן רב.

את בעיצומה של דרך, טיפוס קשה ומפרך על הר. אני מקווה בשבילך שבסיומו של מסע תגידי: היה כואב, היה כואב נורא, אבל היה שווה.

הזכרת שאת לא בטוחה אם את רוצה להביא ילדים נוספים לתוך הבלגן הזה. את לגמרי צודקת. לכאורה, זה באמת לא הזמן המתאים… שנה אחרי לידה, אם עדיין לא נכנסת להריון נוסף, זה הזמן לדאוג למניעה, גם אם את מניקה. אל תסתמכי בשום אופן על הנקה בלבד.

ולסיום –

יש מישהו שנמצא איתך בתהליך הזה? יש מישהו שמלווה אותך ונותן לך כוח?

עברת חוויות כל כך מטלטלות בתקופה כל כך רגישה של חייך. מגיע לך ליווי ותמיכה, מגיע לך חיבוק.

מציעה לך לפנות לטיפול, לא בשביל שהטיפול שלך יעזור לו לצאת מזה. לא זאת המטרה.

טיפול בשבילך, בשביל לפרק את התיק הגדול הזה שנפל עלייך, ולחזק את עצמך.

איתך,

דבורה.

vidvora2@gmail.com