דלג לתוכן
שלום לכם רציתי לשאול שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן, אמנם לא באותה צורה, אלא כל פעם היא פושטת צורה ונכנסת לרובד יותר עמוק, ובסופו של דבר הגעתי לשאלה הזו. אני מרגיש שלכולנו יש בתוך הלב פיל אדיר ואימתני שאיננו רוצים להעיר, אנו מתחמקים ממנו בכל צורה ובסופו של דבר אנחנו מתחמקים מחלק במודעות הבסיסית שלנו כלפי המציאות, והוא שואל אותנו הרבה שאלות שאנחנו לא עונים עליהם מחמת מצפון או מציפים את עצמנו לפני כן בדמגוגיה זולה וטיפשית. זה קשה לחשוב על זה אבל בסופו של דבר אי אפשר להשאיר את השאלות האלו פתוחות.
האם האלוקים קיים במישור המציאותי ואיך הוא רוצה שאני מי יחס לזה שמא רק במישור המודעתי? מעיין דרך חשיבה שבו האלוקים קיים? אני מניח ששתי המישורים קיימים אך אינני יודע בדיוק כיצד האיזון ביניהם. ובמישור ההגיוני אינני יודע כיצד אפשר לקבוע כי הוא קיים, והרי ההגיון שלנו בנוי על דברים כל כך ארציים, וכמה כבר אנחנו יכולים לראות בדברים כל כך מופשטים למשל אנחנו יודעים שההיגיון שלנו סותר את מכניקת הקוונטים, ולמשל פעם חבר שלי דיבר על נושא של אמונה ובחירה כלפי מקום הזמן ואני התפלצתי, כי בורא עולם לא חי בתוך מעמד הזמן ואיך אפשר להתחיל להפעיל את החשיבה כלפי הנושא הזה הרי בדבר הזה אני טיפש מוחלט! אני כמו עיוור שלא ראה מאורות! ולהבין שיש אלוקים? כשאני חושב על זה אני מרגיש עד כמה המודעות שלנו כל כך שברירית ובקושי מצליחה להקיף לנו את חיי היומיום, ולהגיד שיש אלוקים מצידי זה לא פחות מלהגיע לעומק שלו הגיע אלברט איינשטיין בנסיעה ברכבת, זה מצידי להגיע לשלמות של כל ההויה, אמנם אני מבין שלא דורשים ממני להגיע לזה אך בכל אופן – לאן? ולגבי משמעות החיים שתמיד מדברים עליה, בדרך כלל זה דמגוגיה זולה, כמה כבר מהאנשים באמת שאלו את זה, וגם זה לא מראה על אמיתות של אף דבר כי האנשים ששואלים את זה זה בגלל שיש להם זמן מיותר לחשוב,. אגב, יתכן שכל מה שכתבתי היה שטות מוחלטת, מקווה שתיקח את זה בסלחנות, תודה רבה. ממני בחור שרוצה לחיות בכנות מוחלטת עם עצמו ולהידבק במידותיו של הקב"ה על ידי ידיעת דרכיו.
