דלג לתוכן
א
בשבוע האחרון נפטרה אישה ידועה בציבור, גברת שנשאה תפקיד חשוב מאוד בעיצוב נשמות ישראל והיא,לאורך השנים, מעלה בתפקידה באופן חמור ביותר וגרמה להמוןןן צער להרבה נערות ולא רק אלא הרבה משפחות שלמות שריסקה ופרקה ודרדרה לתהומות של כאב. בעבר התפרסם כתבה נגדה שגררה פתיחת תיק פלילי עם עדויות קשות ממש ולולא לא הייתי מכירה חלק מהנפגעות לא הייתי מאמינה. אני בתור תלמידה גם כן חוויתי התעללות קשה מאוד ממנה יחד עם הצוות שדי שפוט תחתיה. הרבנים המלווים את הסמינר ככל הנראה לא מודעים לעומק העניין והמצב אחרת אין לי ספק שהיו פועלים נגד. ידוע לי על רבנים אחרים שכן ניסו לפעול וקיבלו פניות שונות על התנהלות איומה ומעוררת חלחלה וצער רב. אך די היו כבולים בשל הכוח הרב שהיא הפעילה נגד כל מי שהעז לעשות משהו.
לכאורה נגזר על אותה הדמות לפרוש מן המוסד בסוף תקופת הזמן בעסקת טיעון מקלה. אך כדי לשמור על כבודה זה נעשה בערמה.
סיפרו לתלמידות על מחלה מסתורית פשוטה אבל זמנית. ותכף תכף היא תשוב. בזמן הזה מצב המוסד היה בכי רע והרישום והלמידה היו בהתאם וכללה עונשים שונים ויד קשה מול התלמידות.
בבוקר פתאומי טרחו ליידע את התלמידות שמצבה קשה והיא זקוקה לרחמי שמים.
התלמידות ההמומות התגייסו לתפילה אך בלילה היא נפטרה.
למחרת התקיימה הלוויה
רמקול שעבר ברחובות העיר הדגיש את תפקידה באופן תמוה.
כל ההתנהלות לא הייתה מפתיעה. הכל היה כשר על מנת לחפות על שמה הטוב שנפגם.
הייתה לה לוויה ענקית והספדים קורעי לב שסיפרו על אישה כשרה וסגפנית (!) ומאות בנות שבכו את לכתה בשבת. הן לא בכו מאבל אלא ממצפון דוקר וכאב מר. לא אפשרו להן להיפרד כראוי ולא לקבל פרידה ראויה.
אבל——-
עשרות בנות אחרות נשמו בהקלה
הרגישו שסוף סוף
העוול נפסק. יש סוף לגיהנום המתמשך שחוו
מן תחושה של ״באבוד רשעים רינה״
היה בה רוע טהור ובלתי נתפס.
וגם במוות שלה היא גרמה לצער רב שהיה נמנע אם לא היו משקרים בלי סוף. אם הייתה מודה באשמה אפילו חלקית . ואני מוצאת עצמי מטולטלת וכועסת.
משומה זה מזכיר לי את חיים ולדר. איך בהתנהלות שלו הוא גרם לאשמה כבדה על הציבור ש״רצח״ אותו שעה שהוא פשע ועשה מעשים מגונים של ממש ואז התאבד. איך זכה ללוויה גדולה שעה שהגיע לו להרקב בחוצות העיר?
והרי היא פגעה פגיעות אנושות ובלתי נתפסות בהמון תלמידות שסבלו וסובלות ויסבלו כל חייהן מהשלכות מעשיה?
(וזה הזוי. אבל מצאתי עצמי מתנחמת שהיא קיבלה את מנת הכבוד שלה כאן בעוהז ויפרעו ממני בעולם הבא)
מודעת לכך שהרבה קיללו אותה שתמות. האם יש בזה בעיה? ( מדובר בנערות שספגו ממנה לא מעט וכעת עם מצפון כבד)
מה גורם לאדם להשתמש במרות ובסמכות שלו כדי לפגוע באחרים??
ואם זה אסור-כיצד הסביבה מאפשרת לזה להמשך ״בחסות התורה״? (רבנים, לשו״ה, הסכמות וכדו)
ובכלל, האם מחובת התלמידות למחול לה שעה שהנזק הוא גדול מאוד?
הלוואי יכולתי לפרוש אמת גלויה ומציאות מחרידה שהיא במודע ובאופן מכוון גרמה נזק לא הפיך ועוול שזועק עד לב השמים ובדרך כוחנית גם דאגה לטשטש ראיות ולהפיל אשמה על גורמים אחרים מבלי לשאת בטעויות שלה עצמה. ואף המוות שלה אינו מנחם אלא נטו נשימה קלה שלכל הפחות לא עוד.
אבל אני מנועה.
קשה לי ואני נסערת ולא מוצאת מנוח.
הלוואי יהיה לכם מילות נחמה.
על האבדן הפרטי שלי. מול שקר שירד לקבר מבלי שהעולם ידע ויזעק נגד.
ולסיום-מנם ישמע קלישאתי לחזור ולומר כמה האתר שלכם מדהים ונדיר אבל כנערה שמתמודדת כמו כולם בדור הלא פשוט הזה מוצאת עצמי הרבה מחטטת בהזדמנויות שונות כדי לאתר תשובות מרתקות למצבים שאני שרויה בו. וזה מדהיםםםםם איך תמיד התשובות מדוייקות וחכמות ומפורטות היטיב. ניכר השקעה מחשבה ולב ענק בכל מענה.
ישלם השם פועלכם ותהי משכורתכם שלימה.
4 תגובות
רציתי להגיד לך שהסיפור הזה מאוד זיעזע אותי ומאוד נגע לליבי. זה מאוד חשוב לדבר על זה כל הכבוד על האומץ זה לא מובן מאליו.
מה שכן כאב הלב מאוד על מה שעברת.
עם זאת אני חושב שכדאי ללכת לאז לטפל בזה.
דבר שני אני למדתי בחיי להרפות ולאמין שהכל מה' ואין בלעדיו כלום מה שהיא עשתה זה מה'
וכאן אני רוצה לשתף היו הרבה אנשים שפגעו בי בחיים ,עם הזמן למדתי לתת לזה מקום להרגיש את הכאב זה עזר לי מאוד,
ותמיד דנתי לכף זכות,
ואחרי עבודה עם עצמי מחלתי מחילה גמורה, ופשוט שכחתי מהכל.
זה עבודה לא קלה אבל בהחלט חשובה וכדאיית.
פשוט לסלוח. אני מרגיש אחרת לגמרי… זה כבר לא אוכל אותי מבפנים.
הלם.
אני חושבת מהמקום שלי, שהכעס הוא החלק הבריא בכל הסיפור הוא לא מנוגד לריפוי הוא חלק ממנו.
וכן זה ביזיון, בושה וחרפה הן של אותה אישה "דגולה" והן של המערכת שחיפתה עליה ועוד ערכה הספדים.
ראוי להקים קול זעקה! הגיע הזמן שדברים ישתנו…
הנפגעות הן לא הצד שצריך לשתוק ולהסתיר…
וביערת הרע מקירבך.. – קירבך זה הלב שלך, המעגל הכי קרוב אליך, הציבור שלך.
זו היא חובותינו כנשים בפרט…
לא לשתוק.
לדבר …
הי,
אשמח להבין דבר אחד,
העונה פה ענתה תשובה מדהימה במיוחד,
שגם הרגיע אותי מאד- אני תלמידת סמינר, וגם לנו אותו הסיפור, רק עם רב, וזה נמשך עדיין!
העניין הזה של להתמקד בעצמך, כי העולם זה שקר ואין מה לעשות, זה מאד מרגיע!
רק מה שמפחיד בכל העניין הזה, זה שהעונה ענתה- "שאחת הסיבות שגורם לאדם לנצל את המעמד שלו- מגיע מפגיעה שלא טופלה", בתור אחת שנפגעה כמה פעמים, זה ממש מלחיץ לשמוע כזה משפט…
אשמח אם יבהירו פה את העניין
כואב ועצוב כשנפש רגישה ועדינה נפגעת מדמות שהיא סמכות רוחנית, דמות שאמורה להעצים ולהיות מופת והשראה.
החשש שלך מובן, אבל באופן מפתיע אותו חשש הוא בדיוק הדבר שיכול לתת לך ביטחון שלעולם לא תהיי בין הפוגעים. שימי לב שכתבתי שאחד הדברים שגורמים לנפגע להפוך לפוגע היא דווקא פגיעה שלא טופלה. ולמה? כי כשאדם נושא איתו את הפגיעה, יש סיכוי שהוא יאמץ את הסגנון הפוגעני ואפילו יקבל אותו בטבעיות בלי להרגיש כמה נורא מה שהוא עושה, וימשיך את ה'שושלת' בלי חשש. כך לדוגמה ילד שהוריו היכו אותו באכזריות לא מרגיש לא בסדר כשהוא עושה אותו דבר לילדיו כי הוא עצמו עדיין ילד פגוע.
אבל, והאבל הזה עושה הבדל גדול: אם אדם מודע לכך שמה שעשו לו זו לא נורמה לגיטימית אלא פגיעה לא הוגנת, והוא מטפל בעצמו, יש סיכוי טוב שהוא יהפוך להיות אדם סופר רגיש וזהיר כלפי הזולת, דווקא בגלל (או בזכות) הפגיעה שחווה.
כשאני כותבת 'מטפל בעצמו' הכוונה קודם כל להגדרה של הפגיעה כפגיעה, ולאחר מכן לעיבוד. אם את מצליחה לעבד את העניין, לפתוח אותו עם עצמך או עם חברה, להוציא החוצה את הכעס ולנקות את הלב כמה שאפשר – מעולה. אם לא, יכול להיות ששווה לעשות את זה עם אשת מקצוע טובה.
בכל מקרה החשש שלך מלפגוע באחרים הוא תעודת הביטוח שלך. תנסי לדמיין את עצמך אומרת למישהו את אותן מילים שפגעו בך ותראי שאת לא מסוגלת לעשות את זה.