מה שהחפץ חיים אומר שדיבור לשון הרע לוקח ממך את כל הזכויות ומעביר אליך את כל העוונות של האדם שעליו דיברת, זה באמת כפשוטו? כי אם כן יש בזה צד מאוד מייאש..
דלג לתוכן
מה שהחפץ חיים אומר שדיבור לשון הרע לוקח ממך את כל הזכויות ומעביר אליך את כל העוונות של האדם שעליו דיברת, זה באמת כפשוטו? כי אם כן יש בזה צד מאוד מייאש..
תשובה:
מבין ריסי עיניך ניכר שבעל נפש אתה, והינך תמה – ובצדק – היכן היושר? וכי בגלל שדיברתי לשון הרע פעם אחת כל זכויותיי יעברו למישהו אחר?
ניתן להוסיף ולתמוה, האם תשובה מועילה לדבר זה? האם צריך לחזור בתשובה על עבירות שנלקחו ממני בגלל שדיברו עלי? והאם כל החיים האדם נמצא במין נדנדה כזו, רגע אחד הוא מחזיק בהררי עבירות של עשרים איש, וברגע הבא מישהו דיבר עליו ולקח ממנו את הכל, מעין משחק קלפים שבו האחרון בסיבוב לוקח את כל הקופה? ובכלל ניתן לתהות ולהרהר שלכאורה יכול להיווצר מצב אבסורדי, שאדם רשע ורע מעללים יקבל את כל זכויות אנשי העיר שדיברו עליו, ולקתה מידת הדין.
לפני שנדון בשאלתך, חשוב להדגיש שדברי החפץ חיים (שער הזכירה פרק ז) [שמקורם בחובת הלבבות (שער הכניעה סוף פרק ז), ובארחות צדיקים (שער לשון הרע), ובמגיד מישרים (פרשת ויקהל)] לא נאמרו על אדם שנכשל בלשון הרע באופן חד פעמי. כפי שרוב הדברים החמורים שנאמרו בחז"ל, שייכים רק בבעלי לשון הרע. בנוסף פשוט הדבר שהחוזר בתשובה על כך, חוזרים לו זכויותיו. כשם שמועילה תשובה על כל העבירות שבתורה. וכן כתב החתם סופר (דרשות לז' אדר, דף קע ע"ג) בפירוש.
אולם הדברים עדיין טעונים ביאור רב. מה שונה לשון הרע משאר העבירות, ומה הטעם של העונש.
הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 213 – 214) מבאר שהרעיון שנעוץ בעונש הזה הינו, שאם נתבונן באדם המדבר לשון הרע נמצא שככל שהוא יותר מרומם מחברו כך דבריו נשמעים יותר וחברו מצטער יותר, על כן מענישים אותו שריבוי מצוותיו שסייעו לו להזיק לחברו יינטלו ממנו וימסרו לחברו שהצטער בגללם.
ומוסיף הרב דסלר: "אבל מה שנוספו על חשבון ראובן [=המספר] עבירות שלא עשה, אינו אומר שהן עבירותיו של שמעון [=כלומר שעבירותיו של שמעון עברו אליו], אלא נראה שהן העבירות שטפל על שמעון וחרף אותו בהן, והן נחשבו לראובן בבחינת "כל הפוסל במומו הוא פוסל" (קידושין ע, ב), כי כיון שהוא חושב לראות מום זה בחברו הרי זה סימן מובהק שמום זה נמצא בו".
במילים אחרות, אדם המדבר לשון הרע על חברו שהוא רע לב, אותו רוע לב משתייך למספר. משום שאלמלא שהיה הוא עצמו רע לב, לא היה מבחין בחסרון זה. אבל פשוט וברור שאין כל העבירות עוברות למספר.
לקריאה על מקורות ודיונים נוספים בענין, ראה במאמרו החשוב של הגאון רבי יעקב חיים סופר, בכתב העת 'האהל' בשנת תשס"ד, שכותרתו הינה: בענין המדבר לשון הרע על חבירו נותן לו מצותיו ונוטל עוונותיו.
אקווה שכעת הדברים הובנו והתיישבו על לבך. כאמור, לא מדובר בסיפור לשון הרע חד פעמי, וכמובן שלאחר עשיית תשובה כנדרש, חוזרים המצוות שעברו למקומן.
בידידות.
בניהו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
