שלום יקרה אהובה

קראתי את השאלה שלך כמה וכמה פעמים והדבר הראשון שהרגשתי זה התפעלות גדולה.התרשמתי מאוד מכובד הראש והניתוח הענייני שלך למצב. הגשת בקור רוח את הנתונים לכאן ולכאן ובשורות לא ארוכות אך ברורות מאוד הצלחתי להבין את הדילמה המהותית שמלווה אותך וכנראה אתכם.

אני אפרוס בפנייך כמה כיווני מחשבה שחשבתי עליהם, אשמח שתעייני בהם, תראי אם את מתחברת לאחד או לכולם ומקווה בעזרת ה' ובסיעתא גדולה התשובה תהיה לך לעזר.

ברשותך אני רוצה להתחיל דווקא ממה שכתבת בסוף השאלה שלך

1. "איך לעזור לו בחרדות שלו"

לפני שאכתוב לך את מה שאני מציעה לגבי המשפט הנ"ל – אני רוצה לבקש ממך לשים רגע את השכל וההיגיון קצת בצד ולקרוא עד הסוף לפני שאולי תכעסי עלי 😊

יש לי בשורה מאוד מאוד חשובה בשבילך שהולכת לשפר משמעותית את חייך גם בנקודה הספציפית הזו וגם בכלל בחיים. לפני הבשורה החשובה – אתן דוגמא. נניח לבעלך היו (חלילה) חורים בשיניים שגורמים לו לכאבים. האם היית חושבת שאת "צריכה" לעזור לו לטפל בהם? כנראה שלא. את יכולה אולי להזכיר לו לקבוע תור לרופא, להמליץ לו על רופא טוב שאת מכירה (בהנחה שהוא לא מכיר) אבל מכאן ועד להגיד לו "לך לטפל, לך לטפל" או ללכת להיות פיזית ברופא במקומו – את ממש לא יכולה וזה גם לא התפקיד שלך. בעלך ילד גדול והוא יכול ויודע לטפל בעצמו.

בדיוק כך גם ב"חרדות שלו" – נשמע שבעלך אדם מתפקד, נבון ועצמאי ואם כך אין שום סיבה שאת תצטרכי לעזור לו בזה. את יכולה לשקף לו (בצורה מאוד נעימה ולא ביקורתית) את החרדות שלו והחששות, להמליץ לו ללכת לסוג של טיפול או תהליך שיעזור לו להשתחרר מזה ומשם ואילך נגמר החלק המעשי שלך בסיפור הזה הדבר היחיד שאני ממליצה לך לעשות כמה שיותר זה להתפלל עליו שהוא יצליח. הרי את לא יכולה ללכת במקומו לטיפול – נכון? אם כך אין לך את ה"תפקיד" לעזור לו. לנו כנשים יש נטייה לרצות לעזור לכל העולם ולהקל עליו בפרט בתוך המשפחה הגרעינית שלנו. לעמדה כזו קוראים "להיות בנעליים של אחרים במקום בנעליים של עצמך" – ואז חבל – כי הנעליים שלך נשארות מיותמות ואת מבזבזת אנרגיה יקרה על לעזור לאנשים שיכולים לגמרי לעזור לעצמם. על כן אני מציעה שתחזרי במהירות למקומך הטבעי ולנעלייך שלך. בעלך ילד גדול ביותר ואחרי שכאמור שיקפת לו את המצב והמלצת "שחררי" את עצמך מהתפקיד לעזור לו. חשוב לדעת שבאחריות על דברים יש תמיד מקום אחד לאחראי ראשי. אם את נכנסת למשבצת של האחראית על המצב – את "תופסת" לו את המקום שלו וכביכול לא מאפשרת לו לעזור לעצמו. ואת הרי באמת לא יכולה לגרום לו להתפטר מהחרדות שלו – כי מדובר בתהליך שהוא צריך לעבור עם עצמו. לכן – התפטרי מתפקיד האחראית, המליצי, התפללי עליו להצלחה והמשיכי הלאה בדרכך.

אני יודעת, הנושא הזה עלול להמשיך להציק לך. בכל פעם שעולה בך הרצון להושיע אותו נסי ""לגרש" את המחשבה הזו ולומר לעצמך "בעלי ילד גדול ואחראי לעצמו. אני אחראית על עצמי וה' יעזור".

אותו כנ"ל אגב תקף לכל מחשבות / פחדים של בעלך אם חלילה יקרה משהו רע לכם או לילד העתידי והחשש מהסבל העולמי. הכל יכול להיות נכון והגיוני. מותר לבעלך לפחד מהדברים – שימי לב גם כשהדברים עולים שאת "בניפרדות" מהאירוע ואלו לא מחשבות שלך. אל תתערבבי. מותר לבעלך לפחד ולחשוש ובאותה מידה אם אין לך תשובות אז לא את זו שצריכה לתת אותן. אני מאמינה שאם בעלך יחליט שהוא רוצה לקבל מענה לשאלות שלו הוא ימצא אל מי לפנות. גם כאן – הסירי דאגה וצאי מנעליו. לגברים יש נטייה לדעת להסתדר מצוין.

2. "שעשני כרצונו" – להתחבר ללב

התחלת את השאלה שלך במילים "אני מאוד רוצה עוד ילדים ושאת אוהבת להיות אמא" (את באמת נשמעת לי אישה מקסימה שהילדים שלך ובעלך זכו בך!) אח"כ כתבת "לא מצליחה להסביר את עצמי האם אני רוצה ילד נוסף כי…."

יש משהו שחשוב לדעת על רצון של אישה: אישה מברכת בברכות השחר "שעשני כרצונו" מה זה אומר על הרצון של האישה? שהרצון של האישה זה "כרצונו" של הקב"ה. כשלך יש רצון בלב – בעצם הקב"ה מדבר איתך ואומר לך: "ילדתי היקרה, התוכנית שלי עבורך היא עכשיו שתרצי עוד ילד". מכירה את זה שלפעמים (בעיקר) נשים אומרות "לא יודעת, אבל הרגשתי שזה מה שנכון?" מרגישים את זה בלב. מרגישים שמשהו בלב מתרחב ולא חלילה מתכווץ.

אני יכולה מאוד להבין את ה"חקר" שלך בנוגע למהות הרצון לעוד ילד ובכלל לבחון עוד רצונות. אני חושבת שאם אחרי התבוננות את מגלה שהרצון שלך לא נובע מאיזשהי "בריחה" מהתמודדות או ממניע פסול – שחררי את הניסיון "להבין" ופשוט תתחברי לרצון ותראי איך את פועלת להגשמתו.

אני חובבת דוגמאות, אז ברשותך אתן לך אחת . לפעמים נשים אומרות "וואוו, אני חייבת חופשה. איך אני רוצה לנסוע לשבוע לחו"ל" אני חושבת שנכון באמת לבחון "למה בא לך לנסוע לחו"ל? האם מדובר בהתאווררות נחוצה ובחוויה שכשתחזרי ממנה "יהיה לך עוד כח ואנרגיה" או שאולי מדובר ב"בריחה" מהתמודדות לדוגמא בעבודה קשה ולא מתאימה. חשוב לבחון האם הרצון הוא אמיתי או שהוא פלסטר למשהו אחר.

גם אצלך – אני מציעה לך לבחון האם הרצון שלך הוא פלסטר לאיזשהי התמודדות לא פתורה או באמת רצון מאוד מאוד נשי וטבעי לעוד ילדים. נסי לראות מה עולך לך ובך כשאת בוחנת את זה. אמירות של "אני רוצה משפחה גדולה" ו"אני רוצה להיות אמא" נשמעות לי כמו אמירות מאוד מתוקות ויהודיות. תמיד תוכלי להכניס את הקב"ה בתמונה ולהגיד לו "אני רוצה להביא עוד נשמה יהודית לעולם, אני רוצה לקיים את המצווה שלך" – אבל חלילה לא ממקום של "צריך" אלא ממקום של "בוחרת".

במאמר מוסגר אני רוצה לשאול אותך האם ואיך את נותנת מקום לכל הרגשות והתחושות שלך בעניין? יש לי הרושם שהשכל אצלך מאוד דומיננטי – וזה מבורך יחד עם זאת חשוב מאוד לא "לשכוח" מהרגשות. אני יכולה לשער שהמצב הזה מתסכל אותך, מכעיס אותך, אולי אפילו את מתוסכלת כל כך מול בעלך שלא מבין את הרצונות שלך. אולי את מקנאה בחברות אחרות שלך שיולדות כל שנה ואצלך הנושא הזה הוא לא "אישיו" והן לא צריכות "להילחם" עליו. חשוב מאוד לתת ביטוי לרגשות שלך. קחי לך אפילו 10 דקות ביום, שבי עם עצמך בחדר סגור או איפה שנח לך ותנסי לראות מה עולה. את יכולה לכתוב את הדברים ואח"כ לקרוע. ביטוי לרגשות זה דבר מאוד חשוב ועוזר הרבה פעמים ברמה המעשית לסיטואציות חיצוניות להשתנות.

3. שיקוף של מחשבות

בחיים שלנו קיים "חוק המראות" שמדבר על כך שמה שאתה מקבל מהסביבה זה בעצם שדר או שיקוף מודע או לא מודע של מחשבותיך או מעשיך.

אחרי שקראתי את האמירות של בעלך בעניין הילודה אני תוהה עם עצמי האם לא מדובר אולי בשיקוף שלך מחשבות שלך? מחשבות שאולי את מפחדת לתת להן מקום? נסי לשהות בזה ולחשוב על כך. פעמים רבות הסביבה כביכול מציפה מולנו התנגדויות שאם אנו חושבים עליהן הם התנגדויות ופחדים שלנו עצמינו שאנו לא מודים בהם. לפעמים בזוגיות יש את הצד שמוכן לקחת את התפקיד של ה"פחדן", ה"חרדתי" או אפילו הצד הרע והוא בעצם לא כזה באמת הוא איזשהו שיקוף או ביטוי של דברים שגם הצד שכנגד מתמודד איתם.

אם אני טועה – אז כמובן אין לך מה לעשות עם האינפורמציה הזו. אבל אם במקרה את מזהה משהו נכון במה שתיארתי חשוב שתדעי שמאוד נורמאלי מה שקורה. ואם עכשיו מתברר שהדילמות הן גם שלך – את מוזמנת לנסות ליישב את דעתך בהן אצל מישהי או מישהו שאת מעריכה את דעתו. אולי גם את מפחדת באיזשהו מקום מחלילה מחלה, אסון, אי וודאות או קושי גדול. אולי גם לך יש חשש מלהפר את החיים המסודרים שיש לכם כעת. כמו שכבר כתבתי זה מאוד נורמאלי ולגיטימי להרגיש כך. הרבה הרבה אנשים ונשים מרגישים קשת של רגשות בנוגע לדברים מסויימים. תחושות של גם וגם מאוד נפוצות. נסי ליישב עם עצמך את הדברים ואני מקווה שירווח לך

4. שיח זוגי ותפילה

אני קוראת בשאלה בעיקר על מה בעלך חושב על העניין ופחות עליך. מציעה שתיזמו שיח זוגי מכבד בזמן שנח לשניכם ובאווירה טובה ותעלי את הרצונות שלך- בלי להתייחס לאמירות שלו על העניין. נסי ליישב קודם עם עצמך ואח"כ עם בעלך למה זה כל כך חשוב לך, למה את רוצה עוד ילד ותגידי לו את מילות הקסם שמשפיעות על גברים ביחס לאישה שלהם: "זה ישמח אותי מאוד, זה ירגש אותי מאוד ש…" את תעשי את התפקיד שלך: תבקשי, תגידי שאת רוצה. זו ההשתדלות שלך. מכאן ואילך תני להקב"ה להיכנס לתמונה ולעזור לך ולכם. כל זאת כמובן וכפוף לתפילה ליושב בשמים שיעשה את הטוב בעיניו.

מאחלת לך המון הצלחות ורגעי שמחה ובשורות טובות

רותי.