איך אפשר להאמין שה' קיים?
ואיך אפשר גם לדעת שהתנך באמת אמיתי ולא מישהו כתב אותו סתם?
דלג לתוכן
איך אפשר להאמין שה' קיים?
ואיך אפשר גם לדעת שהתנך באמת אמיתי ולא מישהו כתב אותו סתם?
שואל נכבד.
רבות התלבטתי כיצד לפתוח את דברי התשובה. מצד אחד, אלו שאלות פשוטות וראשוניות של כל אדם מאמין, המחפש מענה לעצמו במה הוא בעצם מאמין. ומצד שני, כ"כ הרבה קולמוסים ודיו נשפך בעניינים אלו, מהיבטים רבים, שונים, ומגוונים. כך שאני נאלץ להכניס את עצמי לנסות ב'מיטת סדום' צרה לכתוב על נושאים עמוקים ומורכבים. תשובתי הינה רק בבחינת 'תן לחכם ויחכם', ולא תחליף לעיון מתמיד בעניינים אלו.
ראשית, אתייחס בקצרה ממש לאמונה בה'. ואח"כ נדון בשאלת אמיתות התנ"ך.
דרכי חיפוש האמונה בה', הינם רבים מאד. כל אחד מהוגי הדעות היהודיים [רב סעדיה גאון, חובות הלבבות, הרמב"ם, הכוזרי, ועוד] ניסה למצוא ולבודד את התחושה שתגרום לאדם להאמין ולהרגיש. לפי חלק מהראשונים, קיימת מצוה על האדם להתאמץ בענין זה, ולנסות לגרום לעצמו להאמין יותר ויותר.
ניתן לומר בקצרה שהצד השוה שבשיטות הראשונים היא, שגדלות הטבע והסדר המופתי השורר בו, ואי האקראיות שבו, גורמת לאדם לחוש שישנו גורם עליון שברא את הכל ומשגיח על הכל. שאר עיקרי האמונה נמסרו לנו במסורת [כמו העיקר שאין בורא שני, שבמתן תורה התברר לעם ישראל בחוש].
באשר לאמיתות התנ"ך, חשוב להקדים שכאשר אנו באים להגדיר את 'ספר הספרים', התנ"ך, חשוב לשים לב שהספר מורכב משלשה חטיבות [באופן כללי]. חלק אחד: ציוויים ומצוות שנאמרו על ידי ה' לעולם כולו, ובפרט לעם ישראל. חלק שני: סיפורים בעלי חשיבות שאירעו מזמן בריאת העולם, עד לתחילת בית שני. וחלק שלישי: דברי תוכחות ומסרים שנמסרו על ידי הנביאים.
כך שלא ניתן לומר ש'מישהו כתב את הספר סתם'. מפני שלא היה מישהו כזה, היו כותבים ועורכים רבים לספר התנ"ך. הגמרא במסכת בבא בתרא (יד, ב) מפרטת את שמות העורכים והמחברים. הספר נערך בצורתו הסופית בזמן חכמי המשנה, היו ספרים שהוצאו ממנו, והיו ספרים שחשבו בהתחלה שעליהם להיגנז, ולבסוף הוחלט להשאירם.
חשוב לציין שאף אחד מהכותבים ומהעורכים לא כתב את הספר סתם. היו לכותבים מטרות ברורות מאד, והם העברת דברי פי ה', והעברת מסרים ממנו לעם ישראל ולעולם כולו.
היו שרצו לטעון שהציוויים המוזכרים בתנ"ך נכתבו על ידי קבוצת סופרים שפעלו במנותק מהעם כולו. נותר רק לתהות כיצד הסופרים הסכימו כולם לכתוב שהעם כולו היה בסכנת השמדה בחטא העגל, פרט לשבט לוי. ומצד שני לכתוב שלשבט לוי לא מגיע שום חלק ונחלה בארץ. כל אדם בעל אינטרס היה מנסה לשריין לעצמו טובות הנאה כל שהם מהדת שלו, לא יעלה על הדעת שהוא יספר על עצמו שהוא חטא בחטא חמור כל כך כמו חטא העגל, או שהוא לא יארגן לשבט לוי משהו.
שום סופר לא היה מספר בגילוי לב, את חולשותיהם, טעויותיהם, והחלטותיהם השגויות של גיבוריו. אין אדם החסין מביקורת התנ"ך. החל ממשה רבינו בכבודו ובעצמו, שחטאו מוזכר בתורה שמונה [!] פעמים. אהרן הכהן. דוד המלך. שלמה המלך.
לא יעלה על הדעת שתשב לה באיזה מרתף חשוך, קבוצת סופרים ותזלזל בכל אנשי הרוח של האומה, ואף אחד לא יהין לעשות להם משהו. קבוצה שתספר שמוצא האומה הוא מעובד אלילים כמו תרח, ולא תנסה 'ליפות' את ההיסטוריה של העם.
איזה אינטרס יש לסופר לכתוב מצד אחד שהתורה ניתנה במעמד כולם, ופחות מחודשיים אח"כ לספר שהעם חוטא. הרי אם הסופר המציא סיפור של מתן תורה, עדיף לא לספר שהיה 'אופוזיציה' נגד משה. ואם הוא נגד משה עדיף שיכחיש או שימעיט בגדלות המאורע של מתן תורה.
מה שמוכיח שבעצם דברי התנ"ך התקבלו אצל כל היהודים כאמת ברורה שלא ניתן לערער אחריה. וחשוב שנזכור, לא מדובר בעם תמים שניתן להוליכו שולל. רק במדבר עצמו הם ניסו את מנהיגותו של משה, וניסו ללקוט מן ביום השביעי למרות הציווי שלו, וכן בים סוף ובמרה. לא מדובר בעם פתי ואנאלפבית שקונה כל בדותה.
אמנם יש בספר התנ"ך מספר חיבורים, שהיו שרצו לתת להם פרשנות אלגורית. כמו ספר יונה. אבל אין זה מגרע ומוריד כלום מאמינות התנ"ך, כספר שנכתב על ידי אנשים מורמים מעם, במטרה ללמד את העולם כולו, ובפרט את העם היהודי את דברי ה'.
הייתי ממליץ לעיין בספר 'אגרות צפון' של רבי שמשון רפאל הירש. ובספרו של הרב אביגדור מילר 'לאן', שם הוא מאריך רבות באמיתות התנ"ך. אקווה שכעת כיווני המחשבה והחיפוש ברורים יותר, ושתשובתי עזרה לסלק ולו במעט את הערפילים. אשמח לענות על שאלות נוספות.
עלה והצלח.
בניהו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
