שלום שואל יקר,

לקח לי זמן להרהר בשאלתך, והתחבטתי רבות מה לענות. גם התייעצתי😊. התייעצתי גם עם ביתי הצעירה שאמנם לא הגיעה עדין לשלב השידוכים אך נמצאת בסיפו, וחשבתי שנסיון להתבונן בשאלתך מנקודת מבט צעירה יותר, עשויה לדייק לי את הדברים.

השאלה שלך לקחה אותי לאנשים רבים שאני מכירה שכשהם עושים דיאטה, או להבדיל, לומדים דף יומי, הם דואגים שיהיו אנשים נוספים שידעו זאת, שהם בעיצומו של תהליך ושל התחייבות שלקחו על עצמם. הם עושים זאת כדי לחזק את עצמם בדרכם, שלא יהיה לי נעים לסגת, ושישאלו אותי איך הולך, ואיך מתקדמת הדיאטה, אז תהיה פדיחה לספר שמזמן כבר שכחתי ממנה.

יש משהו בעובדה שאנו אומרים למישהו חיצוני באיזה מצב גופני, או להבדיל אלף אלפי הבדלות, מצב רוחני אנו שואפים או עובדים להיות, שיוצר מעין מחוייבות. זהו, אני כבר לא יכול לסגת.

נראה לי, על פניו, (ואין לי אלא הנתונים שכתבת בשאלתך) שדווקא משום שעבודת ה' שלך היא פנימית, ואתה נמצא בדיאלוג חי עם הקב"ה, ובתהליך של בניה וצמיחה בתוכו, הצורך 'לדברר' לבת הזוג הפוטנציאלית את המקום בו אתה נמצא, 'מקבע' אותו שם, ו'סוגר' אותו מבחינה מסויימת, וכעת גם מעביר את היכולת של השני (במקרה זה בת הזוג) לסמן V על הנתונים שמסרת וסיפרת על עצמך. והנה נוצר מעין חוזה בלתי כתוב, שבו אתה נדרש לעמוד ב'דיאטה' הרוחנית הזו שקבלת על עצמך מאהבה ומבחירה. כי כבר יש מי שתשאל- אז איך זה שלא למדת היום? איך זה שפספת תפילה במנין, הרי אמרת ש…הרי התחייבת ש… הרי סיפרת על עצמך ש….

לא פלא שהמקום הזה מרתיע אותך. גם כי כולנו כאלו. רוצים שיבחרו בנו בגלל מי שאנחנו, אהבה שלא תלויה בדבר, וגם לא 'במצב הרוחני'. אדגים זאת מעולם דומה ואחר: אני לא רוצה שמישהו יתרשם מהמקצוע המכניס שאני עובדת בו היום, ויתקשה לקבל את העובדה שיום אחד ארגיש שלשבת מול מחשב ממית בי משהו, ואני מוכנה לוותר על המשכורת ההייטקיסטית הנחשבת, ולחפש את עצמי במקומות טיפוליים. אני לא ארצה שבן זוג מסור ככל שיהיה, יבוא אלי בתביעות 'חוזיות', הרי התחתנתי איתך כי ידעת שאת כזו וכזו, עובדת בעבודה מכניסה, והנה את מחפשת את עצמך בתחום אחר.

הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בתהליך רוחני שעדין נמצא בבירור, צעד קדימה שני צעדים אחורה, מין ריקוד עדין שבו אתה מתכופף ורגע אח"כ מזדקף, והיותך בתהליך בריא של צמיחה רוחנית, עשוי להגדע, כך אתה אולי מרגיש, אם תלביש על עצמך 'הגדרות' של מיקום מדוייק, ויהפוך מדיאלוג חי ושיח תמידי עם הקב"ה, לרשימת מכולת שמשווקים בכרטיס השידוכים.

שים לב, שלצד הבנת המורכבות של הצד שלך, אתה 'חוטא' באותה מידה בהכנסת הבחורה הפוטנציאלית ל'רשימה מוגדרת' משלה. גם מי שנראית במצב רוחני מסויים ואפילו גבוה, יכולה בעצמה לחוות טלטלות ושאלות, עליות וירידות, והיא דמות יותר עגולה ופחות שטוחה מכפי שהיא מצטיירת מתאורך. יתכן גם שהיא עצמה נמצאת בחיפוש דווקא אחרי בחור "דוס" וירא שמים, מתוך רצון לעזור ולקבע את עצמה במקום המסויים שאליו היא שואפת להיות, גם אם היא עדין לא ממש בהכרח שם.

לילדי שהיו בשידוכים, הייתי נוהגת לאמר תדיר, כי מצב רוחני עשוי להיות גמיש, ואנו רואים זוגות ששינו את עורם וזהותם הדתית, לעיתים ביחד, ולעיתים רק אחד מהם, אחרי החתונה או שנים בודדות אחיה. כך שגם אם תמצא את הבחורה שנמצאת בדיוק בנקודה שלך, המתאימה לך, אין זה בהכרח שהדמיון הזה ביניכם ישמר לאורך ימים.

לכן, מה שאני מציעה זה לא לבדוק התאמה 'בשורה התחתונה' אלא דווקא התאמה 'בתפיסה'. איך אני תופסת את האדם ואת היכולת ההתפתחותית שלו. האם אני מאמין שמה שאני מקבל זה מה שזה? או שאני מאמין בצמיחה והשתנות וביכולת של אדם להתפתח?

ממליצה לך מאד לקרוא את הספר 'כוחה של נחישות' של קרול דווק. בספר זה היא מנתחת את ההבדל בין מי שמאמין שתכונות , אלו מתנות סגורות שהחיים נותנים לך או שלא, או זה מעין שתיל קטן שאתה ביחסך אליו גורם לו לפרוח או לנבול. היא חקרה את האישיות ואת המוטיבציה האנושית, ומבחינה בין אנשים הנוטים לחשוב בתבנית חשיבה מקובעת ביחס ליכולותיהם וכישרונותיהם, לבין אלה שתבנית החשיבה שלהם מתפתחת, היודעים שכישרונות ויכולות אפשר לבנות ולפתח עם הזמן.. בספר היא גם מלמדת איך לאמץ תבנית חשיבה מתפתחת ומצמיחה על עצמינו ועל זולתינו (ועל ילדינו) ואיך להעניק להם ביטחון עצמי במי שהם, לצד הרצון לגדול, לא לחשוש מהתנסויות וטעויות, ולהרחיב את גבולות היכולת, מה שנכון בעיני לכל המישורים, גם למישור הרוחני.

לאחר שתקרא את הספר, תקבל כלים אלו שאלות ואלו נושאי שיחה לפתח עם הבחורה שתפגוש, ולבחון האם אתם מתבוננים או יותר חשוב, רוצים להתבונן, על העולם ועל עצמכם באותו אופן. כך תגיעו לבניית ביתכם המשותף מנקודת מוצא שמזמינה גדילה, שלא נבהלת מטעויות ונסיגות, שמבינה שזה אנושי ונותן כלים ושיעור לחיים לקפיצה הבאה, וגם נותן אומץ לרצות לקפוץ לשלב הבא, ואפילו להסתכן בנפילה לשם כך.

נראה לי שגישה כזו, ושיח כזה, יוריד את החששות 'מההתחייבות' כביכול שמשתמעת מכך שאתה מפרט את שאיפותיך הרוחניות בפני הבחורה, וגם מהתגובה שלה, אפילו אם היא חיובית ומאשרת, שכביכול יוצרת 'קיבול' לחוזה המשפטי הבלתי כתוב שלכאורה נכרת ביניכם. אז, זהו, שלא!. אין חוזה כזה, ונישואין עמידים מבוססים על היכולת לשנות את הסיפור שסיפרנו לעצמינו בגיל צעיר כשנשאנו, ולבנות בשלבים מאתגרים 'סיפור חדש'. אם תשכילו לשוחח על כך כבר בשלב הפגישות, אזי תהיה לך אינדיקציה לכך שבת זוגך באותו ראש, ובאה עם אותה תפיסה בריאה לחיים משותפים שדורשים צמיחה תמידית, וקבלה זוגית של השינויים שמתחוללים בבן הזוג, ובמרחב המשותף.

בהצלחה רבה רבה

ורדית

[email protected]