נערה יקרה כל כך!

אני קוראת שוב ושוב את המילים שלך ואני נפעמת מהמיוחדות שלך!

את נשמעת נערה איכותית, יראת שמיים ועם לב ענק.

את רושמת שאת לא מצליחה לקיים את מצוות כיבוד הורים כשבפועל את כל הזמן עושה את זה!

את מתאמצת לכבד אתם בשיחות שלך איתם, את עוזרת המון בבית גם על חשבון עצמך.

וזה המון!

ההורים שלך זכו בבת שמכבדת אותם כל כך ושואפת כל הזמן לעשות עוד ועוד טוב.

אני רוצה ברשותך לגעת בנקודה כואבת. את רושמת שהורים שלך קפדנים ושאת מרגישה שאת אף פעם לא מצליחה מספיק…

לצערי הקול שלהם "שאת לא מספיק" כבר נהיה הקול שלך בתוכך. כלומר חוץ מזה שההורים שלך משדרים לך שהם לא מרוצים ממך. את בתוכך לא מרוצה ממה שאת עושה בזמן שאת עושה המון! אבל המון!!!

אני מצטטת אותך" אני פשוט לא מצליחה לקיים למרות מה שאני עושה"-

כיצד אפשר למדוד הצלחה בכיבוד הורים? לרוב ע"י התגובה של ההורים.

אם ההורים משדרים/ אומרים שהם מרוצים ממה שעשיתי ונותנים לי להרגיש מוערכת אני יודעת שהצלחתי.

והשאלה שלי אליך, האם כשהורים שלך מבקרים אותך זה אומר שלא הצלחת?

מצוות כיבוד הורים היא אכן מצווה קשה ביותר והתורה עצמה כותבת את זה!

לא סתם התורה מבטיחה כל כך הרבה הבטחות למי שמכבד הורים. אכן מצווה לא קלה כלל וכלל.

בתורה/ בהלכה כתוב לנו בדיוק מה זה לכבד הורים. וכל אדם עושה כפי יכולתו.

כמובן שתמיד אנחנו רוצים לשאוף ליותר אבל חשוב לי להדגיש לך שני דברים

ראשית: ההצלחה לא תלויה בתגובה או ביחס ההורה אליך. (את עשית את מה שהיית צריכה לעשות) וכמובן שבעקבות התגובה הלא מוערכת המצווה נהיית יותר קשה וגם השכר. כי לפום צערה אגרה.

ושנית: כשאנחנו עושים דברים בזמן שאנחנו מבטלים את הצורך/ רצון שלנו אנחנו לא עושים את הדבר הנכון.

ויש הבדל בין להתאמץ קצת מעל היכולות שלי לבין למחוק את הרצון שלי.

אם את מרגישה רצון או צורך את צריכה לומר אותו.

לדוגמא: אם את מאוד עייפה ואמא שלך מבקשת ממך לשמור על אחותך במקום לישון אמרי לה שאת מאוד עייפה ומבקשת לישון. יכול להיות שיידרש ממך להתגבר וכן לעזור אבל יכול להיות שאמא שלך תהיה קשובה גם לרצון ולצורך שלך.

כי כשאת עושה דברים כשאת לא מסוגלת כולם מפסידים בסוף. את מתמלא טינה וכעס על הורים שלך והם לא נהנים מהעזרה שלך כי כנראה לא היית מסוגלת מאה אחוז להיות שם.

בשיחות שלך עם הורים שלך אני ממליצה לדבר על הרצון שלך. מה את רוצה מהם?!

אני בטוחה שהם רוצים את טובתך למרות שהם לא תמיד מצליחים לעשות את זה.

אם תדברי על הרצונות שלך יהיה להם יותר קל להבין מה את רוצה ולמלא לך את הרצונות שהם מסוגלים וחושבים לנכון למלא.

ולגבי הביקורת – יש מושג שקוראים לו אפקט המראה.

מה זה אומר- כשאמא שלך אומרת לך ביקורת על מה שאת עשית היא בעצם באותו הזמן רואה את החוסר מושלמות שלה ומבקרת אותה.

במילים אחרות- אמא שלך לא מאפשרת לעצמה להיות פחות ממאה אחוז היא לא מסוגלת להכיל את עצמה בפחות ממאה אחוז ולכן כשהיא רואה אותך שאת עושה משהו פחות ממאה אחוז היא לא מסוגלת להכיל את החיסרון כביכול ומבקרת אותך.

כשלמעשה היא זו שלא מסוגלת להכיל חוסר שלמות.

אני כותבת לך את זה כי זה יכול לעזור לך להבין את מה שקורה.

קשה להורים שלך לראות את החוסר מושלמות (שאגב זה החיים שום דבר לא תמיד מושלם)

והם מוציאים את הביקורת עליך בדיוק כמו שהם עושים לעצמם.

ביקורת זה אחד הדברים שמכלים לנו את כוחות הנפש מבפנים ואני רוצה להמליץ לך שמהיום במקום לראות מה את לא עשית מאה אחוז נסי להפריד את הביקורת ממך ולהבין איך הם רואים את הדברים. שוב לפעמים אנחנו טועים וצריך לתקן אבל כמו שנשמע מהתיאור שלך נשמע שיש כאן דרישה לשלמות שאי אפשר להגיע אליה והתסכול והייאוש של חוסר ההצלחה ממש זוללים לך את כוחות הנפש.

ועוד משהו- ממליצה לך לכתוב לעצמך כל יום שני מעשים של כיבוד הורים שאת עשית.

בלי ביקורת כמובן- כמו: היום הדחתי כלים, היום עזרתי לארגן את הקטנים. כדי שהמח שלך ילמד לספר לך כמה את מכבדת את ההורים.

ואני בטוחה ששכרך בשמיים גדול מאוד!

ועוד דבר אחד, כל אדם זקוק להרגיש מוערך! זה מזון בסיסי לנפש שלנו.

ממליצה לך להתחבר לרצון שלך. כשהורים שלך לא מצליחים להעריך אותך בקשי מה' שאת רוצה להרגיש מוערכת ובעזרת ה' את תמצאי עוד אנשים או דברים שגורמים לך להרגיש מוערכת.

בהצלחה רבה רבה ובהערכה גדולה מאוד

פייגי ו