שלום לך

כואב לשמוע על ההרגשה הרעה שאתה חש מול מציאות החיים שאתה נמצא בה, והכאב שלך מול ההנהגה האלוהית הוא מובן ממש, וזה כל כך חשוב שאתה לא מדחיק את הכאב אלא מעלה אותו לדיון.

הכאב שלך והשאלה – מבטאים עד כמה אתה רוצה בקשר עם אלוהים ובחוסן שזה מעניק – ואתה מחפש את הדרך.

אתה מכיר בזה שלאדם ישנה הסתכלות מסוימת, חלקית – אנושית.

לאלוהים לעומת זה ישנה הסתכלות כוללת אינסופית ורחבת היקפים.

אתה כותב שאתה מבין שהנהגת העולם נובעת מההסתכלות האלוהית הכוללת והמושלמת – אבל אתה לא מבין – לא יכול ולא מוכן לקחת חלק.

ואני חושב – שהשאלה שלך היא המפתח לכל הקשר עם האלוהים.

כי אם אדם מגיע לקשר עם אלוהים רק עם הידיעה הזו שהאלוקים הוא מושלם, אינסופי ולא נתפס – אז מה המקום שלו בקשר ובברית.

האדם שמגיע בהתבטלות כזו מוחלטת – הוא לא מנסה להבין. לא מנסה להתחבר. לא שואל שאלות וגם לא מקבל תשובות.

ככה נראית ברית? לא.

אבל מאידך…

זה בדיוק ככה. האלוהים הוא מושלם. ההסתכלות שלו היא אינסופית. ו… כן הוא תמיד צודק גם אם אנחנו לא רואים את זה.

אבל זה כל הסיפור של בריאת העולם והברית עם אלוהים.

הסיפור של העולם אומר שאלוהים מעוניין בקשר עם בני האדם – התורה אומרת לנו את זה בלי סוף.

ואם אלוהים מעוניין בקשר – זה חייב להיות שהקשר נוגע גם במרחבים האנושיים.

ואם אלוהים מבקש שאני אביא את הלב שלי לברית איתו – אז הוא מעוניין שמרחב של הברית יהיה גם את הלב שלי – האנושי. החלקי.

וזה אומר – שאם ההנהגה האלוהית עומדת בסתירה מוחלטת לכל התפיסה שלי – מותר לי לשאול ולכאוב.

יותר מזה. אני חייב לשאול ולכאוב.

ושוב. פה מגיע הדיוק.

לא לשאול שבאמת השלמה האינסופית זה לא נכון.

אלא שבאמת שלי. זו האנושית. זו שאלוהים בחר להעמיד איתה ברית – זה לא מובן, ושורף.

הרב אליהו מאיר פיבלזון מביא בהקשר לזה את הגמרא במסכת יומא שבזמן החורבן, הנביאים הפסיקו לומר 'הגיבור' וה'נורא' – והטענה שלהם הייתה שהואיל ו'נכרים משתעבדין בבניו – איה גבורותיו'?

והגמרא מבארת שהמניע שלהם לשונת את הנוסח שקבע משה רבנו ('הגדול הגיבור והנורא') הוא "מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו".

אני מניח שנביאים לא ביקשו לומר שהאלוהים אינו מושלם והוא חלש ח"ו.

הם פנו מהמבט האנושי – זה שמתגלה בעולם, ואמרו שבעולם שבו האלוהים מתגלה בצורה מסוימת ולפי כל כלי המבט האנושי ההתגלות היא בצורה מסוימת – אז לדבר לפי המבט האלוהי ולעמוד בתפילה ולומר דברים שאני לפי העולם שלי לא מסוגל להכיל – זה ממש 'לכזב בו'.

ברור שיש גם מקום של הכנעה והתבטלות מול האמת האלוהית – מקום עמוק אצל האדם שמבין שהוא לא מבין – אבל יש מקום עמוק גם של דיאלוג וביקוש להיות חלק.

לכן אני חושב שהשאלה שלך היא אמיתית.

אמיתית באנושיות. ואמיתית בברית עם אלוהים.

המציאות שאתה מבין ומבכיר שאלוהים הוא מושלם והנהגתו צודקת – היא לא סתירה לשאלה שלך ולזעקה.

איך אומר אלייצור 'ותנהיג אותי ברחמים כאלו כמו שבעולם הזה נקרא רחמים'…

וכאן מגיע הנקודה.

הזעקה שלך מול האלוהים – היא לא מהווה סתירה לקשר שלך איתו. והיא לא סיבה להתנתקות.

הפוך!

הזעקה שלך היא עמידה מול האלוהים. עמידה שאומרת – אלוהים. אני רוצה להיות חלק מהסיפור. אני רוצה שהלב שלי יהיה מחובר להנהגה שלך, אני רוצה לאהוב אותך. אני רוצה להבין.

נכון, יש לך בלב מקום מאמין. ותחזק את המקום הזה – זה ייתן לך חוסן. ויש לזה מקום אמיתי, יש גם תקופות שזה מה שיש.

אבל תמיד מותר וצריך להישאר עם הזעקה – הזעקה שאומרת:

"רצוננו לראות".

אני מברך אותך שתמיד החיים יאירו אליך את פניהם.

שתמיד הטוב האלוהי ימלא אותך ויאיר את לבך.

שתרגיש את השדר האלוהי הרחום והיפה.

ותמיד תמיד תרגיש מחובר

שלום

[email protected]