שלום וברכה.

אני מאד מעריך את חשבון הנפש שאתה עורך. המסקנות שלך שאנחנו צריכים לעשות עבודה עצמית אפילו בתחושות וברגשות טבעיים, היא מסקנה נכונה ויפה.

אבל חשוב לזכור שלא תמיד זה נכון, השקיעה וההרהורים הרבים שמא דברים קרו בגללך לא יועילו לך כלום. עדיף להתרכז במה שעכשיו מכאן והלאה, ולא לחטט בעבר. פעמים רבות אני פוגש באנשים שעסוקים בחיטוטים בעבר, הם עשו פעם איזה מעשה שבו הם תולים את כל הבעיות שלהם בחיים, והם לא שמים לב, שבאותו יום הם עשו דבר גרוע יותר מאותו מעשה שהם עשו לפני כמה שנים, הם פשוט לא שמים לב להווה אלא רק לעבר.

אבל במקרה שלך אני מבין מאד את התחושה שלך, קשה לחשוב שחבר חלה מחמתך, זו תחושה קשה מאד. ולכן חשוב לברר אם יש מקור לרעיון שהבאת.

ובכן אין כזה דבר, הקב"ה לא מזיק לאדם שטוב לו, כי יש מי שעינו צרה בזה. אם מגיע לאדם דבר הוא מקבלו, ומה שמפריע לחבירו שטוב לו, זו לא סיבה שיקחו מאדם את מה שמגיע לו בגלל שיש מי שסובל מזה. כתוב בשם הגר"א (מובא בתולדות הצדיק רבי זונדל מסלנט) שאם לא נגזר על אדם דבר רע אין אדם יכול להזיק לו.

אולי מה ששמעת זה רעיון אחר, שאותו אומר הרב דסלר, הוא ביאר שעין הרע פועלת על ידי כך שמקנא בחבירו וחושב בלבו, מדוע מגיע לו שיהיה לו כל כך טוב, והוא גורם שידונו בשמים את האדם ויבדקו את דרכיו, ואז מידת הדין מתוחה עליו ודנים מחדש אם מגיע לו או לא, ואם לא מגיע לו הוא מוזק וזו היא עין הרע.

לפי זה, אין טעם שחברך יחלה, מקסימום אם לא הגיע לו מה שהיה לו היו לוקחים לו את מה שנתנו לו, אבל לא היה חולה במחלה.

במקרה שלך אם אני מבין נכון אתה גם לא קנאת בו, אלא הערכת אותו, אם כך לא חשבת שלא מגיע לו, אולי רצית גם להיות כמוהו, וניסית להשוות ולבדוק אם אתה כמוהו או לא, אבל זה לא נשמע שאמרת, למה הוא… לא מגיע לו. אלא דווקא באת ממקום של הערכה, ורק רצית להיות כמותו, אז להיפך דנת אותו לטובה, וחשבת עליו דברים טובים. כך שלדעתי, אין לך מה לחשוש. [לבד מהעובדה שיתכן שהמחלה שחלה בה היא מחלה מולדת].

נכון שצריך להזהר לא לעשות עין הרע, בתלמוד (בבא בתרא דף ב עמוד ב) כתוב שאסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה. ופירש רש"י שם שהאיסור הוא משום עין הרע. זאת אומרת עדיף לא להתעסק ולהתבונן יותר מידי בהצלחות של אנשים אחרים. אבל אני לא חושב שאם יש לך חבר ואתה יודע על מעלותיו ואתה מעריך אותו, וחפץ להיות כמותו יש בזה איסור משום עין הרע. [לבד מעצם הדבר שאף אחד לא צריך להיות כמו חבירו… כל אחת ומעלותיו].

באופן עקרוני חשוב מאד לדעת. התורה הקדושה מלאה בהרבה מצוות בהרבה הוראות ברורות מאד של עשיית מעשים טובים ושיפור המידות. כבני אדם מאמינים, אנחנו נוטים לרצות לחוש תחושה חזקה של דת שמרחפת על החיים שלנו, אנחנו רוצים להרגיש שהדת מלווה אותנו גם בקשרים החברתיים שלנו וגם בעבודה וגם בכל מקום, זו נטייה נפלאה. אלא שישנם שתי אפשרויות להרגיש 'דתי', האחת, פשוט לקיים את התורה כמו שהיא לקיים את כל מצוות העשה ולהיזהר מלעבור חלילה על מצוות לא תעשה, לשפר את המעשים הטובים שלנו ולהתנהג בצניעות ובעדינות כדרישת התורה. ויש דרך אחרת, למלא את החיים בכל מיני אמונות טפלות, בתחושות מסטיות למיניהם, בעשיית סגולות, ובחיים תחת צל של חשש מעין הרע. אני לא אומר, יש עולם מיסטי, יש עין הרע, וישנם גם כל מיני סגולות, אלא שבדרך כלל אין הרבה מי שמבין בהם, וגם אלו שמציגים את עצמם כמבינים בדברים אלו אינם באמת מבינים בהם. פשוט חבל, עדיף לנצל את הנטייה הנפלאה הזו למקום יותר ברור, למקום שיש אפשרות לדעת שחור על גבי לבן מה נכון ומה לא, ההתרכזות בחלק הזה של התורה היא התרכזות יותר אמתית ויותר ברורה, שם פחות אפשר לטעות.

ולכן באופן כללי צריך לדעת עדיף לא להתעסק בחששות של עין הרע, וכיוצא באלו. יש מספיק הלכות מרובות ומעשי חסד יפים שאפשר להתחזק בהם ולעשות אותם.

בכל מקרה יש הרבה אצילות במחשבות שלך, ואני מאד מעריך אותן, אבל לרפואת חברך כדאי שתמשיך לחיות בשמחה ללא חששות שגורמות לך מועקות, כך בטוח תקיים את כל המצווה עליך יותר בשמחה.

אם משהו לא ברור אני מוכן תמיד לענות עוד במייל.

תצליח בכל דרכייך.

ובתפלה מעומק הלב לחברך שיתרפא במהרה ברפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל

שלמה

[email protected]