שלום לך שואל יקר ומלא אמונה,

התפעלתי לקרוא בין השורות בתוך שאלתך עד כמה אתה מלא באמונה ובטוח בהשגחה האלוקית.

אני מתנצל מאד על האיחור בשליחת התשובה, עמך הסליחה.

שאלתך היא אחת מהשאלות הגדולות המלוות את עם ישראל לאורך הדורות.

היא משמעותית מאד ונוגעת בעומק חווית הקיום של כולנו, האם אנחנו נוהגים נכון? האם אנחנו ממלאים את ייעודנו? האם זה שנכשלנו זה סימן משמים שמעשינו אינם רצויים או שמא הכשלון הוא סתם חוסר במאמץ וברצינות?

אשתדל לעשות סדר בדברים, כפי שקיבלתי מרבותי. אני מודע לכך שישנם בתי מדרש אחרים בהם תוכל לשמוע רעיונות או תפיסות אחרות למה שאכתוב, מקווה שהדברים שאני אכתוב יתקבלו על ליבך.

ראשית, יש לדעת שהקב"ה ברא עולם לא מושלם. העולם נברא חסר ובלתי מתוקן בכוונה תחילה. חז"ל וחכמי ישראל לאורך הדורות עסקו רבות בשאלה מדוע הקב"ה בחר לברוא אותו דווקא באופן כזה, והתשובה המרכזית לכך היא שהאופן שבו נוצרנו על ידי הקב"ה, כנבראים בעלי בחירה חופשית כמעט בלתי מוגבלת, מוליד צורך במערכת של רווח והפסד.

אם אין מה להפסיד, אין מה להרוויח גם. אם אין אפשרות להיכשל, אין אפשרות להצליח. ככל שהאפשרות לכישלון גדולה יותר, הערך של ההצלחה הוא בהתאם. ככל שהאפשרות לקלקל ולהרוס רחבה יותר ועמוקה יותר, יש ערך עצום גם למי ששומר על הקיים, וקל וחומר למי שמתקן ומשפר. או במדרגות גבוהות יותר, מעלה ומרומם.

אחרי שהבנו את העיקרון הזה, השלב הבא הוא העיקרון של ההסתרה. המציאות של הקב"ה כבורא שברא את העולם, מעוניין בו, נוכח במציאותו ומתעניין במעשי הברואים, ועוד יותר מכך חפץ בטובתם ומעוניין להעניק להם, ככל שתהיה גלויה יותר במציאות, כך היא תסתור את חופש הבחירה שלהם.

בעבר, כשהנוכחות האלוקית בעולם היתה מוחשית יותר והיתה חוויה כמעט חושית של אלוקות בעולם אם בניסים, אם בנבואה ואם בבית המקדש ששרתה בו שכינה והניסים שקרו בו היו גלויים לעין כל, כל הזמן, הבחירה היתה בין אמונה בקב"ה לבין 'עבודה זרה' שהיא בעצם היתה ייחוס הכוחות האלוקיים שנראים במוחש, לאלילות.

עם השנים, גרמו החטאים להעמקת החושך בעולם. הנבואה עזבה את העולם, ויחד איתה נעלמה כמעט לגמרי האלילות. (עד כדי שהרמב"ם מתייחס אפילו לעובדי האלילים של ימינו כ'מנהג אבותיהם בידיהם'. כלומר, הם משמרים מנהג, אבל זו לא עבודה זרה אמיתית כפי שהיתה פעם). בנקודה הזו אנחנו רק צריכים להדגיש, שהעלמות הנבואה והשראת השכינה המוחשית, היא חוויה קשה מאד. עד כדי כך שחז"ל בגמ' (גיטין נו:) דורשים דרשה קשה מאד על הפסוק 'מי כמוך באלים ה'- מי כמוך באלמים' שהקב"ה כביכול גזר על עצמו אלמות. הוא כביכול שותק, ואין דיבור אלוקי נוכח בעולם.

וכאן אנחנו חוזרים לשאלה שלך, 'איך אני יכול להבין שמהשמיים לא רוצים את זה', הרי הקב"ה לא מתגלה אל האדם ואומר לו 'עשה כך, אל תעשה כך' שהרי כפי שהזכרנו אם אכן כך היו פני הדברים, לא היתה לאדם בחירה חופשית.

התשובה לכך מתחלקת לשלשה חלקים:

הראשון- מה התורה אומרת על כך. התורה שבכתב, וגם שבע"פ מלאה במצוות והוראות. הקב"ה מעורב בחיי היום יום שלנו, עד לפרטים הקטנים. וכפי שכבר הזכרנו, הסיבה לכך היא מרצונו להיטיב. ההוראות של התורה הן דרך חיים 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' א-להינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה' (דברים ו כ"ד). ועל האדם לבדוק את דרכיו ביחס למה שהתורה מצווה.

השני- מה נכון לעשות. ישנם מקומות רבים שבהם התורה לא מביעה עמדה ישירה. איך עושים יום הולדת? איזה רכב לקנות? באיזו עבודה כדאי לעבוד? וכן הלאה… במקומות האלו, על האדם להפעיל שיקול דעת. כמובן, שגם בשאלות הללו באופן עקיף יש היבטים תורניים. גם לשאלות המוסריות שמתלוות להחלטות בחיים יש היבטים תורניים. אבל אחרי שהאדם הכריע לחיוב, והחליט לעשות את המעשה המסוים כי הוא חושב שטוב ונכון לעשותו, עליו לנסות לעשות אות בדרך הטובה ביותר. במקרים כאלו, ניתן לפעמים לפגוש אנשים שהכשלון שלהם נובע מחוסר מאמץ, או מתכנון לא נכון של המשימה, לעיתים גם מחוסר ידע באיך לבצע אותה. הדברים הללו, הם חלק מהחיוב של האדם ב'לבצע את הדברים נכון'.

לבדוק שאני יודע איך נכון לעשות את המשימה שלי, לברר מה היא כוללת ואלו דברים אני נדרש לדעת לפני שאני מתחיל לבצע. כמה זמן זה הולך לדרוש ממני, כמה זה הולך לעלות לי, האם יש לי מספיק כסף עבור זה ואם לא-האם יש לי דרך להשיג במהלך הביצוע את הכסף שיחסר לי. מה עלול להפריע לי בדרך, האם אני יודע איך להתמודד במקרים כאלו. ועוד שאלות מהסוג הזה, שיעזרו לי לדעת באופן סביר, שאכן המשימה שלפני ככל הנראה תצליח עד כמה שזה נוגע אלי.

אחרי השלבים הללו, וכמובן גם במהלכם, להתפלל לסייעתא דשמיא.

השלישי- מבט לאחור על קורות החיים. אדם שחי חיי אמונה, ופועל בעולם מתוך תחושה של השגחה פרטית שמלווה אותו, יכול להסתכל אחורה על קורות החיים ולמצוא את יד ה' גם באירועים של כשלונות. כמובן, את האמירה הזו אני אומר בזהירות מופלגת, כי כמו שכבר ציינתי, האחריות המוטלת על האדם לפעול בעולם מתוך מודעות לבחירה החופשית שלו, וליכולת שלו לפעול גם בצורה מקולקלת אמורה להצביע על חלק גדול (ולפעמים גם על כל) הכשלונות של האדם, ככשלונותיו האישיים. לעיתים, זה לא נכון, האדם פעל באחריות, בזהירות ובתכנון, ובכל זאת נכשל. אבל בכל מקרה במבט של שנים לאחור ניתן הרבה פעמים לראות שדווקא מה שנראה לנו בעבר כנקודת משבר, גרם לתפנית שהביאה בעקבותיה צמיחה. לפעמים, עדיין אין לכך הסבר, והשאלות נשארות פתוחות. האמונה היהודית שאותה אנחנו חיים היא ש'כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד'. כל מה שה' עושה, מוביל את האדם למקום טוב יותר, או עכשיו או בעתיד.

ושוב, זה בקשר למה שה' עושה, ומה שאנחנו עושים-מוטלת עלינו האחריות לעשותו בצורה הטובה ביותר.

דוגמה נפלאה לדברים הללו, ברוח ימי הפורים אנחנו מוצאים במגילת אסתר. בקריאה ראשונית של המגילה יש בה סיפור היסטורי שאם ננסח אותו בשפה קצת יותר עכשווית הוא יכול להיות בסיס לספר עלילה מרתק ואולי אפילו סדרה… אבל בקריאה מעמיקה של הדברים, ניתן לראות שמאחורי כל המזימות, התכנונים הפוליטיקה ורצף של הרבה מאד אירועים שמתרחשים בכמה מקומות ולאורך כמה שנים, מסתתרת יד עליונה שכיוונה את הכל. לטובה.

בשולי הדברים, אציין שלעיתים הדרך הנכונה להבין מה נכון עבורי לעשות עוברת, יחד עם התפילה והתכנון המוקדם, בהתייעצות עם אדם חכם. בד"כ השילוב של אדם שמבין בתחום שבו אני רוצה לפעול יחד עם היכרות אישית איתי ועם תכונותי ויכולותי יכולה להניב עצה ששווה הרבה, ויכולה לסייע לאדם להגיע להצלחה.

בהצלחה רבה בכל ההחלטות, והמעשים

אם חלילה לא הובנתי או שיש צורך בהבהרה או בחידוד של נקודה כלשהי,

אני זמין במייל.

פורים שמח.

אהרן

[email protected]