שלום לך שואל יקר,

סליחה על העיכוב הרב במענה לשאלותיך החשובות.

אפתח בכך שעצם העלאת השאלות מורה על חיפוש האמת, אשר מלבד החשיבות בתכונה הזו הוא בעצם תחילת החיפוש והגילוי של הבורא, המשימה לשמה נשלחנו כאן לעולם.

השאלות שלך הן רחבות ונושא לפורמט רחב בהרבה ממה שמתאפשר כאן ולכן אנסה לנגוע בנקודות שיהוו בעז"ה כיוון בדרך הבירור שלך.

אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר, זהו אחד התיאורים הנפלאים בו מתאר ישעיהו הנביא את הבורא.

הקב"ה אינו גלוי ואין רצונו להיות גלוי כאן בעולם. אדרבה העולם הוא מלשון העלם, נשלחנו למקום בו ההכרה בבורא תגיע ממקום יותר עמוק מאשר ראיה גלויה.

ישנה חשיבות מיוחדת וישנו יופי מיוחד ביכולת לגלות את ה' מתוך ההסתר, מתוך הערפל, מתוך עולם החומר שמנסה לכסות את עיני רוחנו ומושך אותנו להיסחף אל אמונה בכוחות נראים בלבד.

אז איפה בכל זאת אני יכול למצוא את ה'? האם אמונה היא משוללת כל "הוכחה" או אחיזה במציאות? איפה אני אמור ויכול לחפש אותו?

אשתף אותך במה שאני מרגיש. את הבורא אני צריך למצוא בתוך עצמי. ברגע שאמצא אותו בי, אין מקום בו לא אראה את נוכחותו והוויתו.

בשביל למצוא כדאי לדעת מה אני מחפש… אז ככה.

מה היא אמונה? אמונה אינה שם נרדף לניחוש או משאלת לב. אמונה היא תחושה ברורה וחד משמעית, משהו שעולה מתוכי בצורה וודאית כל כך עד שאיני צריך כל הוכחה חיצונית לאמיתותה.

אתן דוגמה, אם אתה מאמין בכך שראוי להיות אדם טוב [ולא משנה כרגע מהו טוב בעיניך], זוהי תחושה של וודאות שאינך צריך לה הוכחה. אם אתה מאמין בכך שמגיע לך חופש ומגיעות לך זכויות בסיסיות. אם אתה מאמין שאסור לגרום לאדם עוול. כל אלו דברים שאינם צריכים הוכחה [וגם אין להם] הם עומדים בזכות עצמם, הם עולים מתוכנו ואנו יודעים שהם אמת כי אנחנו מאמינים שהם אמת.

לפעמים קשה לנו, בפרט למי שגדל במקום בו הנגישו "אמונה" מגיל קטן, לדעת האם אני באמת מאמין בבורא או שזה משהו ש"מכרו" לי. לפעמים גם הצורה בה תיארו לי את המושג בורא או אמונה בכלל רחוקים ממה שהלב שלי מרגיש ולכן עלולה להיווצר תחושה הפוכה. במצבים כאלו ניתן ללמוד על עצמנו בדרך השלילה.

כשאני רוצה להיות בטוח שאני מאמין בצדק, אני יכול פשוט לדמיין אדם שעושקים אותו שלא בצדק ולהרגיש כמה זה נראה לי לא נכון. באותה מידה אני יכול לחשוב האם יכול להתקבל עליי שאין בורא [חלילה]. שאני וכל העולם נמצאים כאן סתם, ללא סיבה או תכלית. שאין משמעות לכל הדבר העצום הזה ושבעצם ממש לא משנה מה אעשה בכל חיי. שאפילו טוב ורע הם מושגים לא אמתיים.

אם אעשה את התרגיל המחשבתי הזה בכנות וארגיש בתוכי את חוסר השלמות עם האופציה הזו. זה אומר שאני בעצם מאמין. מאמין בכך שיש לי משמעות, שישנה מטרה, שיש "אי שם" קנה מידה לטוב, לאמת ולצדק.

וכשמתחילה להתחוור לעצמי האמונה הזו שנמצאת בי, היא מתגלה לי בכל פרח ובכל סמטה. העולם כולו הופך לפלטפורמה שניתנה לי בכדי לממש את היכולות שלי. הא-ל המסתתר ממשיך להסתתר, אבל נוכחותו מורגשת לי מאחורי כל מציאות עמה אני נתקל.

אני יכול לחיות חיים שלמים בלי לשמוע על כוח המשיכה, אבל די בכך שפעם אחת אבין מה קורה כשהוא לא נוכח, בכדי שאראה את השפעתו על כל דבר שסביבי, על כל פסיעה ותנועה שלי.

אומרים שבילדותו נשאל הרבי מקוצק "היכן נמצא ה'?," והוא ענה – היכן שנותנים לו להיכנס. הבורא לא מכריח את הימצאותו בשום מקום, מצד שני הוא מאפשר לנוכחותו להתגלות היכן שרק ניתן לו מקום.

מקווה שנתתי לך כיוון מחשבה בנושא האמונה ונוכחותו של הבורא בחיינו.

ובשאלתך לעניין ההשגחה.

הבורא לא ברא עולם בכדי לשים אותנו ולהשאיר אותנו כאן. לכל אדם נבנה "מסלול אימונים" ייחודי ב"מרכז ההכשרה" שנקרא עולם. עצם ההבנה שנבראתי למען מטרה אותה ייחד לי הבורא, מאפשרת לי לחוות כל מה שקורה סביבי כחלק מהשליחות שלי כאן. מציאת ההשגחה תלויה בדרך בה אני בוחר להסתכל על העולם ולא בסוג הדברים והאירועים בהם אני נפגש.

ישנה אכן שאלה מעניינת, האם מישהו [שהוא בעל בחירה] יכול בבחירתו להרע לי [או להיטיב עמי] לפעול גם נגד מה שנגזר עליי. זהו נושא עמוק וחשוב בפני עצמו. אישית התחברתי מאוד להסבר העמוק והיפה של הרב דסלר במכתב מאליהו. הסבר שמבאר איך הדברים לא סותרים. מה שחשוב בשורה האחרונה הוא שההשגחה כוללת הכל, שכל אירוע וסיטואציה בהם אני נפגש נועדו לשמש כחלק ממסלול החיים הייחודי לי והתגובות שלי אל כל אותם התרחשויות הן שהופכות אותי למי שאני וממקמות אותי במקום אליו אני בוחר להגיע.

בהצלחה רבה בהמשך החיפוש והגילוי.

מנחם ס.