שואלת יקרה שלום לך,

השאלה שלך כל כך תפסה אותי שמייד כשקראתי אותה הרגשתי שאני כבר רוצה לענות לך.

אני שומעת מהשאלה שלך את העומק שלך, את המבט המתבונן על החיים, המבקש משמעות ושואל- בשביל מה כל זה? למה זה אנוכי?

יש אנשים רבים שנותנים לחיים לסחוף אותם, למטלות היום יום לנהל אותם, ובכלל לא עוצרים לשאול את עצמם את השאלות הללו, ויש אנשים שמוצאים שלווה וביטחון דווקא במוכר ובחוזר על עצמו.

ויש, שבתוך נהר החיים משליכים עוגן, עוצרים ושואלים שאלות קיומיות. ואכן, כשיש שעות השקט, כשאין משהו מעשי לעסוק בו, זה זמנן של השאלות המטלטלות האלו, שנעות על הציר בין תשוקת החיים לבין תשוקת האינסוף, הרצון להיעלם ולמות.

עוד לפני התשובה, אני רוצה להגיד לך השאלות הללו הן יפהפיות, ולמרות שהן מביאות למסקנות של חידלון ורצון להרפות מהכל, אני חושבת שהן מעידות בבסיס על תשוקה אדירה לחיים מלאים ועשירים.

אני חושבת עכשיו על פתגם ששמעתי פעם, אדם לא יכול לטבול פעמיים באותו נהר, כי הנהר אינו אותו נהר, וגם האדם אינו אותו אדם.

אני מסכימה איתך שבמבט ראשוני נראה שיש זמנים של חזרתיות ושגרה בחיים, הכל חוזר על עצמו, קמים בבוקר הולכים לעבודה או ללימודים, חוזרים, אוכלים, מעבירים איכשהוא את הזמן עד שהולכים לישון וחוזר חלילה…

בגלל שאני שומעת שאת בחורה חושבת ומעמיקה, אני רוצה להציע לך שתי נקודות מבט ואז כמה רעיונות…

א. אם כל החיים היו עמוסים חידושים וריגושים – הרי שערכם של החידושים היה יורד פלאים, הם היו הופכים בעצם לשיגרה המוכרת… ואולי במצב כזה אפילו היינו כמהים דווקא לקצת יותר יציבות וחזרתיות… כך שאולי דווקא השעמום והחזרתיות הם תנאי, הם רקע הכרחי כדי שהחידוש יתבלט ויזהר באלפי גווניו…

ב. עוד משהו שאני רוצה להציע לך לחשוב עליו, הוא מה יותר מאתגר: לקבל חידושים וגיוונים במקרה, או להתאמץ ולהמציא עבור עצמך את החידוש?

אחרי שתי המחשבות האלו, נראה לי שיש כמה "נקודות יציאה" שיכולות להפוך את השגרתי למיוחד, אני אציע לך כמה מהן, אולי תתחברי, ואולי הן יאפשרו לך להרחיב את המבט ולמצוא בעצמך עוד…

אפשרות ראשונה היא למצוא איך לזרוק צבע בתוך האפור, איך אפשר להפוך את השיגרה עצמה למיוחדת. אשתף אותך במשהו קטן שחוויתי לפני זמן מה, אני נוסעת יום יום לעבודה מוקדם בבוקר כדי להספיק לחזור בזמן בצהריים הבייתה. בדרך אני עוברת ליד איזור ירוק ויפהפה. יום אחד בדרכי הסתכלתי החוצה מהחלון, הנוף היה נראה כל כך קסום וממש קרא לי. לרגע אמרתי לעצמי – אבל אני אאחר לעבודה, אבל אז עניתי לעצמי – בשביל מה את הולכת לעבודה כל יום? לא כדי שיהיה לך כסף שתוכלי לעשות בו דברים שמהנים אותך? אז הנה לך דבר שמהנה אותך, למתי תדחי אותו? ובאמת ירדתי וטיילתי דקות ארוכות בנוף, גמעתי אוויר צלול והגעתי לעבודה אמנם באיחור אבל עם הרבה מרחבים בתוך הלב.

אפשרות שניה היא לאתגר את עצמך למצוא עיסוקים מעניינים ומאתגרים, ואפילו כאלה שגורמים לך לצאת מאיזור הנוחות שלך ולהתנסות בדברים חדשים, זה יכולה להיות סדנא או קורס מעניין, זו יכולה להיות יוזמה שקשורה לתחום העיסוק/ לימודים שלך, זה יכול להיות רעיון שקשור לפעילות חברתית… ההזדמנויות הן אינסופיות, אבל דורשות עין מתבוננת והתגייסות פנימית, ומהשאלה שלך אני מרגישה שיש לך את התכונות האלה…

אפשרות אחרונה שאני רוצה להציע, היא אפיק היצירה. אני מאמינה שכחלק מצלם האלוקים שנבראנו בו, יש בנו כוחות יצירה עמוקים. ויצירה – כתיבה, שירה, ציור, פיסול – יכולה להגיע דווקא מהמקומות הכי נידחים וצדדיים לכאורה, כשמאירים עליהם במבט אחר ומפרשים אותם. עץ ברחוב יכול להפוך להשראה, אירוע קטן בקנייה השבועית יכול להפוך להשראה, אין גבול לאירועים שמתגלגלים ועוברים על פנינו והיינו יכולים להרים אותם מהקרקע, לנער קצת את האבק וללטש אותם.

אם את רוצה להמשיך לפתח את כיווני המחשבה שהצעתי, אני כאן, [email protected]

בהערכה ובהצלחה לך,

אסתי