שלום וברכה

המושג "אמונה" כולל בתוכו פרטים רבים. אמונה משורש אמנ. שורש זה מורה על דברים רבים כמו יציבות, אימות הדבר כאמת, ובעיקר, אמון. לתת אמון מלא בבורא עולם.

אבל אם נבחן לעומק, נגלה שבסופו של דבר אמונה, היא התהליך האישי שלנו מול הקב"ה, מול האמת והשקר שבתוכנו. זה בהחלט תהליך ארוך ועמוק. נכון, יש את הכללים הבסיסיים שהם נקודת המוצא, ושאי אפשר בלעדיהם. הידיעה שהקב"ה ברא את המציאות והוא המנהל אותה כרצונו, וכל מעשיו על פי הרחמים והחסד ומידת הדין וכו'. אבל הדרך להטמיע את האמיתויות האלה בתוכנו ולחיות לפיהם, היא התהליך העמוק של האמונה. התהליך הזה הוא אישי ואינדיבידואלי לכל אחד.

לא סתם הקב"ה לא מתערב בתהליך האישי שאותו אנחנו עוברים אלא מאפשר לנו לעבור אותו באופן אישי, זה מה שנקרא יכולת הבחירה. כי תהליך האמונה, הוא הדרך להגיע להבנה והכרה עמוקה בבורא עולם. הדרך שבה אנחנו מנקים את חלקי השקר שבתוכנו, בונים את היציבות והאמון המלא הבורא העולם.

הקב"ה מציב לנו בתורה כמה מודלים שלפיהם אפשר לעבור את התהליך הזה לעומקו. "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" – אברהם אבינו הצליח להגיע למצב של אמונה שלמה ומוחלטת. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – בני ישראל הגיעו לאמונה מושלמת. יש עוד.

דווקא השאלה שלך מראה שאת עמוק בתוך התהליך העמוק של האמונה.

אברהם אבינו שאל את הקב"ה, במה אדע שאירשנה? הוא לא היסס לשאול, אבל הוא לא שאל ממקום של ספק בדברי ה', אלא ממקום של רצון להבין. ועל זה נאמר והאמין בה'! בתוך תהליך עמוק לתוככי הנפש, יש את החלקים הפחות נעימים של חיבוטי הנפש, של לכאורה החוסר הבנה או יכולת, ובעיקר, הבלבול, לפעמים הוא מקשה. המעידות שקשורות לפעמים.. הנקודה הבסיסית היא: לא להישבר. לדעת שזה חלק מהתהליך.

אחד הסודות לעבור תהליך כזה, הוא: ללמוד לקבל את עצמך. להפסיק את השיפוטיות כלפי עצמך, להתייחס לעצמך יותר באמפתיה ובחמלה. איך שאת זה נהדר, כך הקב"ה ברא אותך, כך הוא רוצה שתהיי! נכון, צריך לשדרג תכונות מסוימות, לטפל ברגשות מסוימים, להתקדם ולהיות טובים יותר מאתמול, אבל עדיין. התוכנה הבסיסית שלנו היא מצויינת.

קל לשפוט את עצמנו ולתת לעצמנו ביקורת חריפה, לקבל ביקורת ושיפוטיות מהחברה ולהטמיע אותה בתוכנו, זה קל, קל מאוד. לא צריך להתאמץ בשביל זה. אך לעצור את הגלים העכורים האלה, ולהתייחס לעצמנו באמפתיה ובחמלה, לנקות את הביקורת והשיפוטיות, ולתת לעצמנו להיכשל ולהצליח, זה לא קל. אבל זו עבודה ושכרה הגדול הצידה.

וחד משמעית, לדעתי, זהו חלק בלתי נפרד מהתהליך העמוק של האמונה. הרי היסוד הגדול של האמונה, זה לדעת שהקב"ה אחד, והכל ממנו ושלו, וכל מה שהוא ברא זה מדויק ונכון. ולמה שזה לא יכלול אותנו? אנחנו יצירי כפיו של הקב"ה לא פחות משאר היצורים בעולם! אנחנו למעשה היצורים הגבוהים ביותר שברא הקב"ה. ואיך שהוא ברא אותנו, זה מושלם!! זה כולל אותך אותי וכל אחד אחר. אבל, הקב"ה ברא אותנו כדי שנשדרג את עצמנו ונתקדם הלאה. כדי שנתחיל מנקודה מסוימת, כל אחד ונקודת הפתיחה שלו, ושנגיע לנקודה גבוהה יותר, ושוב, כל אחד והנקודה שלו.

האמפתיה והחמלה, רצוי שזה יהיה גם על המעידות שלנו, לא רק כלפי הצלחות. זה קל להתייחס להצלחה באמפתיה, אבל מאתגר הרבה יותר להתייחס באמפתיה למעידה/מעידות. אני כרגע בתהליך נוסף שבו אני מנסה להפסיק לעשן. הפעם יש לי יותר תקווה, מהסיבה הפשוטה. מראש אני בא בראייה של אמפתיה גם למעידה. אני יודע מראש שיש סיכוי טוב שאמעד ואני יעשן סיגריה או שניים, ואני יודע מראש שזה יהיה חלק מהתהליך. זה לא כישלון של התהליך, זה רק עוד שלב. כנראה שהיה משהו שלא דייקתי בו, והנה המעידה גילתה לי את אותה נקודה שם אני צריך יותר דיוק. אני מראש מתייחס למעידה באמפתיה וחמלה. כך כדאי להתייחס לעצמנו בכלל, בכל התהליך של האמונה וכדו'.

התפילה, היא ערוץ התקשורת שלנו עם הקב"ה. בשלב הגבוה של התפילה, מי שמגיע לדרגה מסוימת, התקשורת באה לידי ביטוי ממש. המתפלל ידבר או יראה את הקב"ה או את השכינה וכדו'. אבל התהליך עד לאותה דרגה, הוא כמו באמונה, תהליך אישי עמוק שעל האדם לעבור. תהליך של ניקוי עצמי עמוק. יש לתפילה עשרה צורות של ביטוי, (שוועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, פילול ותחנונים). כל לשון זה פַּן אחד מאותו תהליך עמוק של ניקוי עצמי. תהליך שבסופו מי שראוי באמת ישוחח עם בורא העולם.

אבל האמת היא, שגם בתהליך האישי של התפילה, בשלב שבו רק האמונה שהקב"ה שומע תקף, כי במציאות זה פחות מרגיש כך, גם אז ישנם סימנים ורמזים, למשל, אם אנחנו מסיימים את התפילה, ומרגישים שמחה אמיתית ורוגע, סימן הדבר שהתפילה התקבלה.

אני ממליץ מאוד להתחיל ללמוד את הספר אגרות צפון של רבינו שמשון רפאל הירש זצ"ל. זה ייתן לך הבנה עמוקה של מה היהדות רוצה בכלל, ועל האמונה ועוד.

התהליכים של האמונה וששל התפילה, הם מאוד אישיים. אבל אכתוב לך כמה טיפים שיכולים לעזור לך למצוא את הדרך שלך ולהתקדם ולהצליח בה בע"ה.

לפני הכל, תרשמי לעצמך איך את רואה את המושג אמונה /תפילה. כתבי הגדרות פשוטות ומתומצתות.

שלב שני, תציירי לעצמך, במילים כמובן, מה השלב באמונה/תפילה שאצלך נראה שזה השיא האפשרי. איך נראה המקום שבו את רוצה להיות מבחינת אמונה/תפילה.

שלב שלישי, תנסי לבודד את המרכיבים של אותו מקום נפלא. למשל: השיא שלי האמונה זה היכולת לקבל את מה שקורה לי בלי שאלות בכלל. מזה אני יכול לגזור: אמון מלא מוחלט. ידיעה ברורה שכל מה שעושה ה' זה רק לטובה גם אם זה נראה רע. בקיצור: מה הם המרכיבים של האמונה/תפילה אצלך?

שלב שלישי, תבחרי מבניהם את הרכיב הקל, תבודדי את הרכיבים שלו אם יש לו, ועל זה תתחילי לעבוד. אל תתחילי עם המרכיבים הכבדים והקשים.

דרך נוספת, תמצאי את הנקודה שבה האמונה/תפילה בא לך בקלות ושמחה. אפילו נקודה קטנה. תבדקי מה מרכיב את הקל ואת השמחה. ואת המרכיבים האלה תנסי להעצים ולחזק. ותבדקי איך את יכולה לקחת את המרכיבים הטובים האלה ולהשליך אותם לשאר מצבים.

אבל.. את כל התהליך, תעשי מתוך רצון, מתוך חמלה ואמפתיה עצמית, לא מתוך שיפוטיות וודאי שלא מתוך אשמה. תעשי זאת מתוך שמחה ותשוקה להתחדשות להתעלות והתקדמות. מתוך מיקוד מבט על החיובי וכמה שפחות על השלילי.

הקללות בפרשת כי תבוא, כותב האריז"ל, זה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך מתוך שמחה טוב לבב" אם אין שמחה וכיף בעבודת ה', אפשר להגיע למצב של הקללות. אבל שמחה וטוב לבב מובילות לברכות.

יש מספיק אנשים ונשים ישפטו אותנו, לפחות אנחנו נתייחס לעצמנו בחמלה אמפתיה ואהבה. ומתוך זה נעבוד את בורא עולם, ונזכה להגיע לפסגה הגדולה – ביאת המשיח וגאולה.

אני מקווה שעזרתי בתשובתי.

ישראל ש