שואלת יקרה

שאלתך רגשה אותי עד מאד. עצם השאלה, מעידה על רצון להתכונן לאתגר העומד בפניך, מתוך הבנה שמי שתטרח בערב שבת, תאכל בשבת, ומי שתכין עצמה לבאות, יגדלו סיכוייה לעמוד בנסיון בהצלחה בעזרת ה'. אני מתפעלת מהחינוך שקבלת, וכיצד מה שמורותיך הנחילו לך כה הצליח, באופן הגורם לך היום להיות אוהבת ה', חרדה לזהותך הדתית, ומבקשת לשמרה בכל לב. הלוואי על כל תלמידינו.

אך לא רק.

גם האופן שבו שאלת, וחילקת את שאלתך לפרקים, מלמדת אותי על הבנה עמוקה של גודלו והיקפו של האתגר. הבינות, כי לא מדובר בצוק גבוה שניתן רק להדרדר ממנו, אלא בתהליך עדין של בניית זהות אישית, תהליך ספירלי שבו גם מה שנראה כמשיכה לאחור, עשוי להתברר כשלב מקדים לניתור קדימה, ואנו מסוגלות לארוג את עצמינו כחוליה נוספת בשרשרת הדורות, מבלי לנשור ממנה. ההגיון הבריא שלנו זועק כי לא יתכן שתורה ששרדה 3000 שנה, ואמיתות שנחלנו מאב לבן במשך אלפי דורות, ידע כזה או אחר, מפעים ומעורר השראה ככל שיהיה, ימוטט אותם כמגדל קלפים.

הוטמע בנו המסר שהמפגש עם האחר, החושב אחרת מאיתנו עשוי לקרר ולערער את יסודות חינוכינו ואמונתינו . 'הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע' (אבות א' ז) הן לא סיסמאות ריקות עבורינו, אלא דרך חיים, הגורסת כי עלינו להתרחק מחשיפה לדעות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפת התורה, על ברכיה גדלנו. לפיכך- המפגש עם האקדמיה מתנגש בערך זה חזיתית. היכרות עם מרצים ותלמידים שחיים בדרך חיים אחרת מאיתנו, מייצרת כמעט מיד את אותה השוואה בין אופקי חיים אחרים לעומת המסלול בו אנו צועדות. אנו עשויים לגלות שהאחר הוא מוסרי, שנותן דין וחשבון למצפונו וכל הליכותיו בעניני בין אדם לחברו הם מתוך יושרה והגינות אנושית שיש מה ללמוד ממנה. אנו עשוים לגלות שעגלתו הערכית מלאה, ושדעותיו, מעניקות לנו נקודת מבט חדשה, המאפשרת לנו להתבונן ממעוף הציפור על כל חלקי החברה, ולרצות לחתור לטוב המשותף עבורה. אנו עשויים לגלות גם, כי הידע האקדמי, הוא בבחינת 'חכמה בגויים תאמין', מעשיר את קומתו של האדם, מוסיף להבנתו בעניני עולם, וממילא מדייק אותו במשימתו וחיפושיו אחר מה ה' אלוקיו רוצה מאיתו. אנו עשויים לסבור כי דווקא ההיכרות עם שוק הדעות שבחוץ, מדייק את מבטינו, ובונה קומה נוספת על שיעור קומתינו.

אתגרים אלו, ועוד רבים, שלא כאן המקום להרחיב בהם, מסבירים למה האקדמיה יוצרת התקררות רוחנית, ובונה מרחק בין דמותי, כתלמידת סמינר זכה, לזו היוצאת מבין כותלי האקדמיה, מתבוננת בעולם במבט ביקורתי, ותוהה אם דרכה היא דרך הישר ואין בילתה.

כמי שמלווה שנים רבות נשים צעירות במסען וכמי שעברה מסע זה על בשרי, גיליתי כי לצד אלו שנפתחות, ושהחברה מעלה על נס את דמותן למען לא ילמדו מהן, קיימות גם אלו המסיימות את הלימודים בתחושה עמוקה שזהותן החרדית התחדדה, שהן יותר מחוברות לתורה ולקהילה מכפי שנכנסו, וכעת הן יודעות לנסח ולהמשיג טוב יותר את הבחירה המחודשת שלהן בזהותן החרדית.

אז מה יוצר את ההבדל ביניהן? מה יבטיח את יציאתינו בשלום מן הנהר השוצף הזה?

בטרם נעיין בשאלה זו, יש צורך לשוב ולבחון מה גורם לערעור העולם הרוחני מלבד המפגש עם החוץ, שאותו אנו נוטים בד"כ להאשים באופן אינסטנקטיבי .

מה שמעורר אותנו לשאול שאלות זה דבר מה נוסף – כאשר העולם שאנו מכירים, קורס, או במילים פחות דרמטיות, משהו כבר 'לא עובד'. 'הסדר העולמי' כפי שאנו מכירים אותו, מתנפץ לנו מול העינים, והוא זה שיוצר ערעור ושולח אותנו למסע של חיפוש. בסדרי גודל הסטוריים, ניתן לציין אירועים כמו חורבן הבית, או השואה, כארועי שבר מערערים שבעקבותיהם נשלח הפרט לבנות את בנין זהותו מחדש. לדוגמא, חורבן הבית יצר כאוס ותהיה גדולה, איך ניתן להיות יהודי שומר תורה ומצוות בעולם שאין בו בית מקדש? אם עבורינו זו שאלה פשוטה, או לא שאלה כלל, הרי זה רק משום הצלחתו הפנומנלית של רבן יוחנן בן זכאי לדרוש את יבנה וחכמיה, ולהפוך למרכז החיים היהודיים את לימוד התורה, בית המדרש והתלמיד החכם העומד בראשו.

שבר עשוי להתרחש גם בתוך הבית פנימה, כאשר תרחיש חיי המסודר כפי שעוצב בחינוכי ובמוחי, לא מתגשם. האישה שחשבה שבעלה יהיה תלמיד חכם, והאתגר הגדול בפניו תעמוד הוא לא לבקש את עזרתו בטיפול בילדים, מגלה שהוא מעביר את זמנו בבטלה. כיצד, היא תוהה, אחנך את ילדי לדמות בית של תורה, כאשר אני עצמי מתקשה לכבד ולהעריך את בעלי. והנה נוצר סדק מייסר בתוכה גם מבלי שפגשה את העולם שבחוץ.

ומן הצד השני, הבעל המסור הולך לכוילל, מבקש לעלות ולהתעלות בתורה, והנה הוא חש בפער המתהווה בינו לבין אשתו ההייטקיסטית הצומחת ומתפתחת בעבודתה, ומעמדו במשפחה מתערער. והנה לנו שוב סדק פנימי שנוצר עוד בטרם פגש חילוני אחד בחייו, הגורם לו לשאול שאלות מייסרות על הדרך אליה הוסלל.

תקצר היריעה מלמנות את שלל השאלות, והסדקים המייסרים העשויים להתהוות מאתגרי החיים, גם למי שבוחרת שלא לחשוף את עצמה לנעשה מעבר לחומות השקופות החרדיות המקיפות אותנו.

אני מוצאת לנכון לציין זאת , כי עלינו לדעת כי גם מי שבוחר להשאר לעד בגבולות הקהילה, לא יחסוך מעצמו את חיבוטי הנפש, הרצוא ושוב, ההתרחקות והתקרבות, הכרוכים בתפקידינו כבני אנוש וכיהודים החפצים לעשות רצון ה' בכל עת.

אז מה את מנסה לאמר לי, שאין הבדל כלל בין מי שבוחרת לצאת לאקדמיה לבין מי שלא? אני שומעת אותך דוחקת בי.

כאן אני מגיעה לחלק השלישי של תשובתי. יש מה לעשות, כדי לעבור תהליך בריא ומחזק רוחנית, ואני סבורה כי כולנו, בנותינו היקרות, המורות והעובדות הסוציאליות, האקדמאיות והעובדות לפרנסתן, היוצאות מחוץ לגבולות הקהילה והנשארות בתוכה, כולנו צריכות לתת את הדעת על שלושת אבני הדרך הללו כדי להשאר נאמנות לה' ולזהותינו התורנית.

• מודעות – עלינו לזכור את דברי שלמה המלך בקהלת א' יח, שיוסיף דעת יוסיף מכאוב, וההתבגרות היא תהליך מתמשך של הוספת דעת והוספת יסורי הדעת. לפי המדרש, לכל עשב יש מלאך החובט (ומכאיב:) על ראשו ואומר לו גדל! (בראשית רבה י ו) . אלו כאבים בריאים ומגדלים, שאיננו רוצים באמת לפסוח עליהם. איננו מאחלים לעצמינו, ילד בגיל שלושים, המציית להוראותינו המדוייקות והמכוונות. הראייה הדיכוטומית העדינה והשברירית שגדלנו עימה מתקלפת אט אט, ואנו מצמיחים תחתיה שריון של פלדה, עולים קומה נוספת הנבנית כעת באופן אישי, מתאימה למידותינו, ונותנת מענה לאתגרים האמיתיים הנוכחים בחיינו.

• אמון בעצמך- אם בחרת ללכת לאקדמיה, סימן הוא כי את צמאת דעת, אוהבת ללמוד, ואת מסוגלת להתמודד עם אתגרים אינטלקטואלים. עצתי לך: תמיד כשתגלי ש"אמת' שגדלת עליה קורסת, ש'ערך' שהאמנת בו בכל ליבך מתערער, תנשמי עמוק. מה שנראה מטלטל היום, עשוי לקבל מבט פחות דרמטי מחר. חשבי , הרי היית תלמידה חושבת ומעמיקה. האם יכול להיות שהיית שותה אותו בצמא, מאמצת את הערך הזה אל ליבך ואל אורחות חייך, לולא הייתה גלומה בו אמת עמוקה? האמונה הזו שאי אפשר לסובב אותך בכחש, תשלח אותך למסע חיפוש אמיתי שיוצא מנקודת הנחה – שהקהילה שלנו לא טיפשה, ואת בתוכה, אינך קלת דעת וניתנת לשטיפת מוח. מהי איפה אותה אמת עמוקה שעמדה בבסיס מה שהנחילו לך? מהו אותו עומק רעיוני שהדור שלך היה זקוק לגלותו כדי להתחזק באמונתו הדתית וזהותו התורנית? על קומה זו תוכלי להתחיל לבנות את הקומה השניה, תצרי סינטזה בריאה בין הידע המפעים שתרכשי (כן, הסתכל באורייתא וברא עלמא, כך שאם העולם נבנה במאמרו, הוא ודאי כומס בתוכו ידע מופלא ועשיר) מה שיעניק את הדבק והיציבות לאבני זהותך הנבנות מחדש.

• ביסוס עולמך התורני- השלב הבא וההכרחי, הוא ביסוס הרגל התורנית שלך שתשווה בגודלה, בהיקפה, בעוצמתה, וביציבותה לרגל האקדמית, שאותה את מבססת כעת בעניני עולם. השוויון בין הרגלים הוא תנאי הכרחי לשמירה על הזהות התורנית שלך באופן מתמשך. מצאי לך מסגרת תורנית (אם את מחפשת אחת כזו, פני אלי באישי) שבה תקפידי מדי שבוע ללמוד תורה על רבדיה השונים, באופן שיאתגר אותך אינטלקטואלית, ויתן לך מרחב לשאלות שמעסיקות אותך, ושאת פוגשת ותפגשי עם יציאתך לעולם האקדמי. בדיוק כפי שמורותיך הכינו אותך בשיעורי יהדות לעולם שעימו התמודדת בצעירותך, (או כמו ששרה שנירר הכינה את תלמידותיה באופן תורני לאתגרי העולם בתקופתה) כך עליך להתאים את הרמה והעומק של לימודיך התורניים להיקף והעומק של הידע הכללי שאת עומדת לרכוש במכללה או באוניברסיטה.

גדלנו על דמותו של ר' עקיבא שבגיל ארבעים הלך ללמוד תורה בבית המדרש. שמנו דגש על דמותו כ'חרדי' עת חבש לראשונה את ספסלי בית המדרש בגיל ארבעים. אך שנים רבות קודם לכן הוא היה רועה צאן ולמד 'עניני עולם', הקשיב לצלילי כינורו של עולם, ולמד איזה הוא מום עובר ואיזהו מום קבוע .

על קומה זו הוא בנה את קומת התורה, ואולי הן אלו שהפכוהו למי שהינו, גדול הדור שהעמיד תלמידים הרבה, ודמותו משפיעה עלינו מהודה ותורתה עד ימינו אנו. מי כמותו ילמדינו כי אין הכרח שחשיפה לעולם תרחיק אותנו מעולם התורה. זה איננו 'חוק טבע', ובידינו ובכוחינו להחליט שאנו הולכות לבנות את עולמינו התורני, לקבל את מה שנשמע 'על לבבך' ולא בתוך לבבך, להיות ביקורתיים ולהחליט מה אנו מכניסים פנימה ומה אנו משאירים בחוץ, מתי אנו מכניסים פנימה, ומתי אנו משאירים בחוץ.

צמיחה תורנית רצופה לצד הצמיחה האקדמית, עשויה לגלות לך עד כמה התורה שלנו עמוקה מני-ים, ואין נושא שחז"ל לא נתנו עליו את הדעת באופן זה או אחר. תפקידך להחליט שההשקעה בזהותך התורנית לא פחות חשובה לך מההשקעה בידע כללי ומקצועי, או אז תזכי להיות תלמידה חכמה ואוהבת ה' כפי שאת מייחלת להיות.

מאחלת לך הרבה הצלחה במסע חייך, תזכי לגדול בתורה ובחכמה ולמצוא פניני דעת,תבונה ויראת ה', לאורך מסעך.

בברכה

ורדית

[email protected]