דלג לתוכן
אני בת 26, נשואה באושר
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת את קיומה של מידת הקנאה וצרות העין בתוכי, לצערי הרב!
האובייקט הראשון שכיוונתי מולו את התכונות הללו, זאת אחותי הקטנה ממני בשנה+. הדבר גרם ליחסים רעועיים וכואבים במיוחד ביננו (כמובן שאני זאת יצרתי בעיקר) עד לנישואיי שקצת נרגע…
כשהתחנתי לפני כשנה וחצי, התכונות הללו הותקו לגיסתי וכעת היחסים שלי איתה במשבר. אני חשה כלפיה רגשות שנאה, ניכור ובעיקר ריחוק. דבר היוצר בעייתיות יתר ביחסים עם בעלי ועם משפחתו, אם כי אני משתדלת מאוד כמה שפחות להפגין ולהחצין זאת.
חשוב לי לציין, גם אחותי וגם גיסתי לא עולות עליי כמעט באף נתון, למעט בכמה נתונים פיזיים. על אף שבמישור הזה לא חסר לי כלל! (בגלל שאני בעילום שם אני מרגישה בנוח לרשום את הדברים) וכל הזמן אני מקבלת פרגונים ומחמאות על המראה החיצוני, חכמתי ועוד'. כך שאני חושבת שאני יותר צרת עין, מאשר קנאית.
מתביישת לכתוב את הדברים הללו, אך זוהי מציאות חיי. קשה לי שלאחרים יש דברים מסויימים, על אף שגם אני התברכתי בהם.
אני מתפללת בלי סוף לסיעת הדישמיא בנושא ולגמילה מהבעיה הנ"ל. אני מנסה לעשות עבודה פנימית עם עצמי, אך שום דבר לא מרפא אותי או לפחות מפחית מן הקושי.
אולי אתם תפתחו את עיניי מכיוון וזווית אחרת ותייעצו לי כלים אחרים להתמודד נכון ויעיל. מקווה
