בס"ד
שלום וברכה. קודם כל תודה רבה על האתר המדהים! אני מקבלת ממנו הרבה מאז שגיליתי אותו ב"ה לפני כשנה. לשאלתי: אני בת 21, כבר שנה בשידוכים. שתי החברות הכי טובות שלי התחתנו לפני שנה+ בהפרשים קטנים. אח"כ עוד כמה. אני גם רוצה מאוד מאוד להתחתן. מתפללת על זה, עושה השתדלויות שונות. לאחרונה, כשהרגשתי שאני כבר לא בת 18 לחוצת חתונה אלא באמת בגיל שיכול להתחתן אבל עדיין לא, התחלתי להיות יותר בלחץ. גם נהייתה לי כזאת קנאה בלב, שממש משתלטת עליי. בעיקר כשמספרים פתאום שמישהי שנתיים מתחתיי התארסה, וחברות שלי ילדו, וכו וכו. ואני מרגישה חסרת היגיון כי אני סה"כ בת 21, יש כאלה בנות 30+ שעדיין לא התחתנו, חברות שלהן כבר עושות בר מצוות והן עדיין לא נשואות. זה נורא. אבל אני, ילדונת קטנה… מה אני מתלוננת? אבל מציאות שאני מרגישה קנאה עצומה. לפני כמה שבועות התעוררתי מחלום ביעותים שבת דודה שלי בת 19 התחתנה, וכולם הסתכלו עליי וריחמו עליי ותהו למה היא התחתנה לפניי. התעוררתי, ופיזית כאב לי הלב. וכל הזמן אני שומעת סיפורים על עקיפות וגם קראתי ספר על 4 אחיות שהגדולה לא התחתנה עדיין וההורים לא הסכימו לקטנות לעקוף אותה, ולא הבנתי את זה… ברור שהקטנות צריכות לעקוף אותה, מה הבעיה בכלל. ועכשיו, כשאני חושבת על זה שאחותי הקטנה תהיה מאושרת לפניי… לא מסוגלת. אז מה אני רוצה? פשוט חיזוק כשדברים כאלה קורים, לכוון אותי איך להתמודד עם זה. כי בשכל אני יודעת שה' מכוון לכל אחת בזמן שלה, וה' כבר קבע לי עם מי אני אתחתן 40 יום לפני שנוצרתי וכו וכו. ואני באמת גם שמחה בשבילן, לא הייתי רוצה שלא יהיה להן, כי אז מה – גם לי גם להן לא יהיה? מה הקטע? אבל, אני רוצה גם!!! מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש כאב כל פעם שאני שומעת על עוד אחת שהתארסה? או כשאני חוששת שפתאום מחר בבוקר אני אגלה הודעה מעוד חברה טובה שהתארסה ואני אצטרך לבוא ולשמוח ולשמח וכולן רואות שאני גם רוצה ועוד לא…? תודה רבה!
דלג לתוכן


