The Butterfly Button
איך להרפות מהשוטף של הבית ומהפרפקציוניזם ולפנות זמן לתחביבים?

שאלה מקטגוריה:

תודה לכל המשיבים והמסייעים!!
השאלה שלי היום היא שאלה מקטגוריית השאלות השמחות:) בלי צרות, בלי מכאובים…
מגיע לכם גם כאלו שאלות, לא;)
אז ככה:
אני נשואה ואם לארבעה ילדים ברוך ה, כרגע אינה עובדת, חותמת אבטלה.
רציתי לשאול שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה:
1. איך להספיק דברים (תחביבים) כשאין לזה דד ליין לעשות אותם? והשוטף של הבית שואב לי את כל הזמן?
2. איך אפשר למצוא זמן לתחביבים? ואיך יורדים מהפרפקציוניזם על זה?

אני כרגע חותמת אבטלה, עם התינוק שלי בבית , ויש לי תכנונים לעשות דברים מעבר לשוטף שעושה כל היום(כביסות, כלים, בית, ניקיון לפני שבת, ניקיון אחרי שבת) ואני לא מגיעה לזה…
זה ממש עצוב לי וכואב לי בלב. מרגישה שכל היום רודפת אחרי הניקיון של הבית והכביסות והשוטף, כשבעלי עובד ועסוק כל היום ומטבע הדברים כל עול הבית עליי כי אני לא עובדת כאמור, וזה ממלא משרה מלאה, בנוסף לתינוק שברוך ה כמעט בן שנה ודורש אותי מלא…
מצד שני רוצה להספיק דברים מעבר , יודעת שתכף אעבוד ואז בכלל לא יהיה לי זמן לזה.
נושא אחד כאוב במיוחד שיש לי חסימה פנימית לעשות את זה, זה לפתח אלבומים. רק לבת שלי הבכורה יש אלבום, והיא כבר בת שמונה… מאז שהיא היתה בת שנה לא פיתחתי שום תמונה… והילדים שאחר כך שואלים אותי למה אין להם אלבום … ואני כל כך אוהבת להסתכל בתמונות ולהיזכר ברגעים יפים אבל פשוט יש לי מחסום לעשות את זה.
בפרט שכרגע יש לי מיליון תמונות לפתח לכמה ילדים ולא יודעת מאיפה להתחיל…
והאמת היא שאני רוצה שזה יהיה מושלם. אז רוצה אלבומים דיגיטליים ,ורוצה לאסוף את כל התמונות שיש במחשב ובכרטיסי הזיכרון וצריכה לפתוח מחשב שלוקח זמן ופשוט לא מגיעה לזה .
ועכשיו חשבתי לעצמי, מתי כן אפתח? אני כל כך רוצה אלבומים אבל שאובה בשוטף של הבית!!
כאילו בראש שלי, קודם כל הבית צריך להיות מסודר ונקי פיקס, כביסות במקום, אין כלים מלוכלכים, יש אוכל מבושל, עוגות במקפיא ואאאאאזזזזז אני יכולה לעשות דברים מעבר (ע צרויה), מצד שני, זה לא מגיע הרגע הזה!!!! ואני יודעת שאם לא אדחוף את עצמי בכוח לעולם לא יהיו דברים…
לא רק אלבומים, גם ללכת לים לבד כמו שאני אוהבת…. או לקשט קירות, שזה גם נושא כאוב, מרגישה שרוצה שהבית יהיה יפה רק לא יודעת איך… אין לי בכלל אפשרות כלכלית לקחת מעצבת פנים , אבל כן יכולה להזמין מדבקות לקיר או מסגרות וכו, ויש לי אפילו כמה תמונות גדולות מפותחות אבל לא יודעת איפה הכי כדאי לתלות אותן, יש לי לחץ שאולי זה לא לפי הכללים של העיצוב, אז לא תולה וזהו וכל הבית שלי ערום…
האם יש לכם איך לעזור לי?
גם בנושא של איך להרפות מהשוטף ולפנות לעצמי זמן לדברים שאוהבת, גם איך יכולה להסיר את החסימה הפנימית שיש לי מהאלבומים, שזה מלחיץ אותי, גם איך יורדת מהרצון שהכול יהיה מושלם , גם מבחינת הבית וגם מבחינת האלבומים כי זה תוקע אותי, וגם יש לכם עצות מעשיות ופרקטיות איך יכולה פשוט להספיק דברים שאוהבת?

תשובה:

שלום וברכה,

בהתחלה, כשקראתי את המכתב שלך חשבתי שבאמת, בבית עם ארבעה ילדים מגיל 8 ומטה באמת אין הרבה זמן לפנאי ולתחביבים. אולי יש לך פשוט מעצור אובייקטיבי שקוראים לו חוסר זמן. ואז – ואז הגעתי לרשימת התנאים שאת מציבה לעצמך כדי לעשות משהו שאת רוצה באמת. קודם שיהיה בית נקי, ניחא. שלא יהיו כלים מלוכלכים, אוקיי. שיהיה אוכל, סבבה. עוגות במקפיא? בואי, עכשיו גם את יודעת שזה תירוץ 😀

אז כן, ממש כמו שאמרת הרגע הזה לא יגיע אם לא תביאי אותו.

ולמה לא תביאי אותו, אני לא יודעת לגלות לך.

זה כבר מסוג השאלות שאדם שואל את עצמו (או נותן למישהו קרוב לשאול).

היכולת לעצור ולפרגן לעצמנו היא יכולת שכמעט כל אמא מאבדת מתישהו. אני חושבת שהשלב הזה של גידול הילדים כשהם קטנים באמת דורש מאימהות לשים את עצמן בצד במובן כל כך עמוק ומהותי, עד שבסוף משהו בנפש מתכוונן לתנועה של ויתור וצמצום, ואיזושהי מערכת אזעקה פנימית מופעלת כשה'אני' מחפש לו קצת מקום.

אז בבסיס זה תנועת נפש חשובה והכרחית, ובלעדיה אין אימהות. אבל כמו הרבה דברים טובים, הם טובים רק כשהם בגבול ובמידה.

ילדים (ובעל) צריכים אמא נוכחת, אמא שיש אותה. אמא שמחוברת לעצמה ולא מחקה את עצמה.

השלב הבא של לוותר הכל בשביל הבית והילדים, זה גם להגיד להם את זה. וכל בדיחות האמא הפולניה קמות מהקבר בדיוק אז. 'כמה כמה עשיתי בשבילך וככה אתה מחזיר לי?'. אז כל ילד נורמלי מעדיף שאמא תעשה קצת פחות והוא לא יצטרך לשלם בריבית בהצמדה כל ימי חייו.

בפרקטיקה, איך מפנים זמן למה שלא דחוף אבל מאד מאד רוצים לעשות אותו, זו שאלה מעולמות הניהול. בכל ארגון יש את המשימות החשובות שאף פעם לא מגיעים אליהם. למשל להכין טבלת דיווחים על פעילויות מסוימות שהן חוזרות על עצמן, ואם הטבלה תהיה בנויה באקסל בצורה טובה עם נוסחאות נכונות, הדיווח ייעשה ברבע מהזמן. אבל למי יש זמן לעצור ולבנות את הטבלה עצמה?

אז בגלל שזהו הטבע האנושי יש הרבה מאד מתודות שפותחו על תעדוף של חשוב מול דחוף.

לדוגמא, ראי את הקישור הנ"ל:https://time.ort.org.il/%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%AA-%D7%93%D7%97%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91/

את יכולה לנסות לאמץ את המודל, כולל בזבוז הזמן לדברים שלא דחופים ולא חשובים, וגם הוא זמן חשוב ומוגדר מראש במערכת.

כל הנ"ל ברמה הפרקטית.

מניחה שאם היית הולכת לטיפול, היית חופרת ומגלה אוצרות מעניינים בזירה הזו.

אני, כמי שעוסקת בייעוץ קריירה ופיתוח מנהלות, בחרתי להאיר את הזוית מעולמי המקצועי וכמובן מהכובע הכי אישי בעולם כאישה ואם.

בהצלחה ענקית,

דבורה.

נ.ב. מה שכתבת ספציפית על האלבומים בעיניי ראוי לעוד התייחסות ושאלה – למה דווקא אלבומים מרתיעים אותך? מה יש בפיתוח תמונות שקשה לך לפגוש? אבל זה כמו סיפור בלשי, ורק את יודעת מה רשימת הרמזים שמובילים אליו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן