שלום לך

השאלה שלך, כמה שהיא פשוטה ולא מורכבת, היא מרטיטה את הלב כל פעם מחדש.

כי השאלה הזו, בעצם, היא כל הכאב שיש לנו במציאות.

כל הפער בין האמת, היופי והטוב, למציאות הלא שלמה שלנו, החלקית, שלא הכל בה מושלם, שיש בה המון 'בערך', וגם לפעמים דברים הפוכים ממש.

את שואלת, איך יכול להיות שהכל מונהג מאת ה', ובפועל בעולם יש דברים שהם הפוכים לגמרי מהרצון של ה'.

אפשר להבין את השאלה שלך בכמה אופנים, ששניהם עמוקים ונוגעים בנקודת שורש אחת, קודם כל,  איך הקב"ה מאפשר לבני אדם להתנהג בצורה מוטעית, שהיא הפך רצונו, בני אדם שחוטאים וחיים את חייהם לא על פי רצון ה', בני אדם שטועים, ומחריבים לעצמם את החיים.

וגם, ה' הרי הוא מקור הטוב, הוא הרי מקור היופי והשלמות – ממנו הרי יונקים כל היופי והקסם של העולם, ואיך אם כן, העולם לא מושלם מספיק, למה יש בו כתמים? למה הוא לא מואר לגמרי באור היפה ואמיתי של ה'?

למה ה', למה? למה העולם שאתה בראת, ואתה מחייה – לא דומה לך? למה הוא לא מנגן לפי התווים שאתה יצרת? על פי חוקי ההטבה שאתה חקקת? למה?

זו השאלה, איך שהבנתי אותה (אני מקווה שהבנתי על נכון את מילות השאלה הקצרות).

התשובה לוקחת אותנו למסע עמוק ומפעים.

אין אפשרות להתייחס לשאלה כזו בלי להיכנס לשורש המציאות, לעומק דינמיקת הקשר שבין העולם לאלוהים.

ובשביל להכנס, חייבים כמה מילים מרבותינו המקובלים – חכמי הפנימיות, שפתחו לנו פתח לעומקה של צורת עמידת העולם לנוכח  ה'.

כך כתב מהרח"ו (עץ חיים דף יב ע"ב):

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים, ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי, בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא.

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו, באמצע אורו ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית, ואז נשאר מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני מנקודה אמצעית ממש.

צמצם את עצמו…

עצמו – אין אנו יודעים מהו, ואין אנו מדברים מעצמו יתברך.

אבל זאת אנו יודעים, שכל הטוב, היופי, כל האמת והשלמות יונקת ממנו יתברך.

הצמצום בנוכחות האלוהים בעולם, ההסתרה שלה מלהתגלות – היא זו שגורמת לעולם להיוותר בחלקיותו המאכזבת ובחוסר השלמות שלו.

שאלנו:  למה עולם לא מושלם, למה הוא לא מאיר ומנצנץ באורו המושלם של ה'.

אנו מוצאים: זה לא מקרי, לא טעות,  זה כל הסיפור – לצורך בריאת העולם צמצם ה' את אורו, העולם מובנה בצורה כזו שאורו המושלם והקסום של אלוהים – אינו מופיע בו, אינו מתגלה בצורה מלאה.

למה? למה בניין העולם מוכרח להיות בצורה כזו, למה אי אפשר לחיות בעולם שטוף אור אלוהי, למה אי אפשר שכל החיים, כל האנשים יהיו מכוונים וצועדים באור האמת האלוהית.

למה?

למה? כי כל הסיפור של בריאת העולם, ובמרכזו בריאת האדם – זה ליצור את המרחב המופלא הזה, מרחב ששמו עולם.

הסיפור המופלא הזה של האדם והעולם מול האלוהים – מושתת על כך שיש כאן עולם, אנושי, חלקי.

נתאווה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים.

הקב"ה מוקף בעולמות ומלאכים שמבוטלים אליו – וממילא מוארים באורו בצורה מלאה.

אבל ה'תאוה' האלוהית היא בסיפור שונה, הסיפור של העולם הוא, שיש עולם, א-נ-ו-ש-י, עולם שבאופן עמוק ומובנה אינו בטל ומבוטל לאור האלוהי.

יש לו עצמאות. יש לו בחירה. יש לו חוקים ומערכתיות כביכול.

מרחב שכביכול 'מנותק' ועצמאי.

כשהעולם הזה, השונה הזה, המרוחק – מתעורר מעצמו, ומעומק העולם האנושי מתעוררת כמיהה ותשוקה לקירבה, לחיבור חדש, להשראת שכינה – כאן מתממש החזון האלוהי.

ניתן משל, למלך אדיר שיש לו את כל המעלות האפשריות, עוצמה, נוי, עושר, חכמה אדירה, רוח נשגבת, הוא שולט בכל נתיניו בעוצמה וחיבור.

הנתינים כולם מבוטלים אליו מרוב ההערצה ויראה ממנו.

אם ירצה לשאת אשה, לכרות ברית, הדבר כמעט לא יוכל להתממש בצורה טבעית, בגלל שכל אשה שתעמוד לפניו – מרוב ההערצה ויראה – לא תוכל לבנות איתו מערכת של קשר וחיבור, זה יהיה ביטול מוחלט.

זה יהיה רק 'הוא', לא יהיה 'היא'.

אבל המלך רוצה 'אותה'. הוא לא רוצה שהיא תתבטל אליו. הוא לא מחפש עוד 'הוא' – יש לו מספיק.

בשביל לכונן ברית של חיבור, יצטרך המלך, בשלב ראשון לא לגלות בפניה את כל עוצמתו, את כל גדולתו, לתת לה מרחב משלה, מרחב להיות בו, להיות עם המציאות שלה – וכן, המציאות שלה היא חלקית, ויש לה טעויות – אבל הוא רוצה 'אותה'.

נתאר לעצמנו, שהמלך השלם הזה, אכן לקח רעיה, מארץ רחוקה, שלא נחשפה לכל גדולתו ושלמותו, נתן לה חיים, מרחב – נתן לה לבחור ולחיות את חייה האישיים והטבעיים, אולי אפילו נתן לה לנהל דברים בארמון ובממלכה.

יום אחד, שואל היועץ את המלך, תאמר לי, איך אתה נותן לה ככה לפעול בעצמאות, אתה רואה הרי כמה טעויות היא עושה, כיצד היא מבצעת דברים בחוסר שלמות, כל כך חסר בהתנהגות שלה את השלמות והדיוק שלך, איך אתה נותן לה? תיישר אותה, תדריך אותה ותצעיד אותה בנתיבותיך המושלמות.

מה ענה לו המלך?

המלך חייך, ידעתי בני ידעתי, אני יודע שהיא לא מושלמת, אני יודע שאני יכול לבצע את הדבר בצורה טובה יותר, ואני גם יודע שאם אסביר לה את השלמות שבי – היא תזנח את כל טבעיה וללא בחירה ומחשבה היא תתחיל לחיות רק על פי דרכי וחכמתי – בדיוק את זה אינני רוצה, איני רוצה שהיא תאבד את עצמאותה, את בחירתה.

איני רוצה שתאבד את נפרדותה ותהפך להיות מבוטלת וחסרת עמידה אישית.

איני רוצה. אני רוצה בה. בחוסר שלמותה. בטבעיותה. עם הבחירות שלה.

רק הריחוק והנפרדות הזו – יכולים להוליד ברית, רק ככה נוכל ליצור קשר משותף, הדדי – חיבור של 'אני' ו'היא'.

מה שנראה עכשיו כריחוק וחוסר חיבור – הוא הבסיס לבנות חיים משותפים, כאלו של מפגש, של בחירה הדדית. לא ביטול כפוי אלא התמזגות שלמה.

זה המשל. אם מותר לנו לומר משלים לסיפור הנשגב הזה. המשל ממש מושלם – אבל הוא מבטא את הרעיון.

ה' רוצה ברית עם העולם, רוצה שנבחר בו, רוצה לבנות אתנו סיפור משותף, ברית שחובקת ומאירה את העולם.

בשביל ליצור ברית, בשביל שיהיה חיבור – ה' רצה שיהיה אדם, שיהיה עולם, שיהיה מרחב אנושי, מרחב כזה, לא יכול להתקיים כשאורו המושלם של ה' מפעם בעולם בצורה מלאה, אם נראה את האור הזה למעלה מראשנו, אם העקרונות של התורה יפעפעו בחלל העולם ויגלו את עוצמתם ואת הקסם שהם מאירים את העולם – לא היינו 'אנחנו', לא היה אדם, ולא היה עולם.

במקום עולם – היה נוצר פה עוד מרחב אלוהי טהור ונשגב.

ואז היה אולי חיבור גמור בין העולם לאור האלוהי – אבל זה לא היה חיבור שנוצר מהכרה, מבחירה – זה לא יהיה ברית הדדית, לא אהבה שנוצרה מ'אני' שבחר 'בך' – רק אני שנאבד בך, שהתבטל, שלא היה לו מקום מרוב אור.

לא ברית עמוקה.

כמו שחז"ל מתארים לנו את בריאת אדם הראשון, שהיו האיש והאשה מחוברים זל"ז – הקב"ה הפריד את האדם מהאשה – המטרה לא הייתה שיהיו נפרדים – הפוך, המטרה שיהיו מחוברים – והחיבור העמוק נוצר רק מתוך מרחב 'שונה', שיש אני ויש אתה – ואנו בוחרים להתחבר ולכונן ברית משותפת.

כבר נתבאר שם ג"כ מציאות הויית הכלים, איך נעשית על ידי הצמצום, שצמצם הא"ס עצמו, ועל ידי מעוט האור, היה כח בכלים להתגלות, ואח"כ חזר האור להתפשט בתוכם. שם דף ח ע"ב

צמצום אורו של ה', המציאות הזו שהעולם הוא אנושי על כל המשתמע – עם יכולת אנושית לבחור כיצד לעצב את חייו, ולעיתים אף להתרחק בכך מהאור האלוהי – דוקא זה מה שמאפשר לו בסופו של דבר להיות עצמאי, להיבנות – ולמצוא את ה' בבחירה, לבחור גם לפגוש וליצור חיבור חדש עם האור האלוהי.

זה תהליך. תהליך שבחלקו נראה כאילו העולם והאדם מתרחקים מה', אבל בעומק האדם מקבל עצמאות וחיים שאיתם הוא מגלה מחדש את ה' ובוחר בו.

זה הסיפור של העולם.

לכן, כאשר אנחנו רואים בעולם דברים שמתנהלים בצורה לא מושלמת, חלקי חיים שנבנים בצורה שנראית מנותקת מהיופי ומהאמת האלוהית – זה אמנם כואב, אבל לא מקרי וחסר משמעות, אנחנו מבינים שהכל זה חלק מהסיפור שבונה עולם, בונה אדם – ובכך מאפשר לברית האדירה והאינסופית לחול בצורה עמוקה, אמיתית ומושלמת.

זהו, אנחנו כבר כמהים לראות את העולם מתקרב ומואר באורו השלם של אלוהים, שהמציאות על כל גווניה, על כל רבדיה – תהיה מוארת באורו, ביופיו, בתורתו – בינתיים, אנחנו מוצאים את עצמנו עוקבים אחר התהליכים בעולם, אחרי התהליכים בעצמנו וכמהים לראות איך מכולם מופיעה שוועת החיים הזו שכמהה לחיבור שלם ולמה שאנחנו מצפים לו – לתקן עולם במלכות שד-י.

מקווה שהדברים מתיישבים על הלב.

שלום ג.