שלום לך

חשוב מאוד שאתה מברר לעצמך את אמונתך ועוסק בכך ברצינות. אני מרגיש צורך לעודד אותך בכך, הסביבה שלך לא תמיד תעודד אותך אבל אם התעוררו לך שאלות חשוב מאוד שתברר אותם. ואגש לתשובה כאשר אענה לך על כך מכמה כיוונים:

אם היית חי בעולם בו יש רק אופציה אחת אז אולי אתה צודק, אבל אני ממש לא מסכים שזהו המצב, העולם שלנו הוא עולם מגוון עם אמונות רבות ויש כאלו שבוחרים לא להאמין ביהדות, אז אינך חי באמת בעולם של אפשרות אחת בלבד.

אז נראה יותר שהבעיה שעומדת בפניך היא שקשה לך להשתכנע ממה שסיפרו לך כי יש בעולם הרבה סיפורים, ולמה שבדיוק הסיפור הזה שסיפרו לך הוא האמת?

אז הנה, בעצם השאלה שלך כבר ביצעת את הטלת הספק, כעת אתה כבר משוחרר מהאמונה האוטומטית, אתה כבר לא מקבל את הדברים כמובנים מאליהם, אז עכשיו צא ותחקור בעצמך..

אך מה הבעיה? אתה אומר שאינך מספיק חכם בשביל זה? לא בטוח שצריך להיות חכם כל כך, מספיק שאתה בנאדם עם שכל והבנה ועם בחירה, תסתכל סביבך ותנסה לבחון למה או אם יש סיבה להאמין ביהדות או בדת אחרת שתכיר. והעיקר – תחיה את הדבר שתאמין בו רק אל תישאר בספק על הגדר ותבזבז את חייך. אומר לך את זה בשפה דתית, הקב”ה לא מבקש שתהיה החכם באדם הוא רק מבקש שתעשה את ההשתדלות לברר לך את הדבר הנכון והאמיתי ולעשותו. (לעתים חכמה מסבכת, שלמה המלך בקוהלת מספר לנו על כך, וגם ר’ נחמן במעשה מחכם ותם).

ברשותך, אנסה להעמיק את הטענה הזו יותר: השאלה בכלל אם יש אמת מוחלטת שהאדם יכול להגיע אליה, גם על האמת כתוב ‘אמת מארץ תצמח’ שהאמת המוחלטת והאלוקית אינה מושגת בעולם הזה והיא רק צומחת מתוך החיפוש שלנו. ולכן ישנה מסקנה רדיקלית, גם הנוצרי והמוסלמי במקומם יש להם אמת גם אם היא לא מושלמת, מאוד חשוב לה’ שאדם ישמע את מוסר אביו ויחיה בעולם של ערכים, גם אם זה לא מאה אחוז. תהיה מי שאתה ותעשה את הטוב מרמת התודעה שלך, זה בעצם מה שחזל אומרים אל תחקור בשאלות מעבר לגבול האדם, מה למטה וכו’. לאדם יש תודעה מוגבלת ויש איזו הנחה של תמימות שהיא מעשה נכון מוסרית, עלינו לוותר על האמת המוחלטת למען האמת שלנו, האמת כפי שהיא משתקפת בתודעתנו. (שים לב לפרדוכס, אתה בשאלתך פקפקת ביכולת להגיע אל האמת, אני משכנע אותך לוותר על האמת הזו, המוחלטת והבלתי מעורערת שבדמיונך, לא בכדי לבטל את הרצון והצורך בחקירה של האמת, אלא להיפך, בכדי לגרום לך לחקור אותה ברצינות..)

לכן האדירו החכמים אמונה פשוטה, כי לחכמה יש משהו מסבך שבעצם מנסה לערער על יסוד הקיום עצמו ובכך מפסיד את החיים עצמם. בתנך יש ספרים שעוסקים בחכמת חיים זו, משלי למשל עוסקת בחכמת החיים של לשמוע את מוסר האב והאם בפשטות וכמה שהדבר הכרחי לחיים ומוסרי, לא כתוב שם לדבוק בדת או באמונה מסויימת על כל הדוגמות שלה, כתוב שם להיות ירא חטא, ללכת בדרכי חיים טובים ולא ליפול בפח. וקוהלת עוסק בחכמה המוגזמת ובתסבוך שלה ומחלץ את העיקר שהוא להיות במקומך ולחיות שם, כך שזה ממש מסר של התנ”ך עצמו. אינך מבין את החיים עד הסוף, כדאי שתהיה במקומך ותחיה מתוך אמונתך שלך ואת זה הקב”ה אוהב ‘אין טוב בם כי אם לאכול ולשתות להיות בטוב לפני האלוהים’.

עמוק מזה, האדם כיצור בעל תודעה לא יכול לחיות ללא מיתוס מכונן, ללא הסבר מניח את הדעת אודות החיים ומשמעותם. הפסיכולוג קרל יונג אמר כי כל אדם מאמין במשהו, לכל אחד יש את האל שאליו הוא עובד, עליו לבחור לחיות אם כן בברירה בין אפשרויות, בכל מקרה הוא יאמין במשהו.

גם אופצית הכפירה היא אשליה כי גם היא סוג של אמונה הפוכה, אמונה באי המשמעות של העולם, פעמים רבות המסקנה מסוג של ספקנות כזו כמו שהעלית היא לחיות בספק, אך החיים אינם בספק, זו אשליה, אנחנו תמיד מכריעים וההכרעה בספק היא לרוב למעשה הכרעה לצד שלא נותן משמעות, להניח כהנחת עבודה שאין, שאין אלוהים, שאין משמעות וכן הלאה.

לכן, הדבר הנכון לאדם לעשות בחיים היא לברר עד כמה שאפשר את הדבר האמיתי כפי שהוא נראה לשכלו, יחד עם צירוף מסורת אבות. יש כמובן מקרים קיצוניים שאדם מגלה שחייו בשקר והוא שובר את פסלי אביו, אבל אתה לא במצב כזה, אתה רק לא נותן מספיק אמון, אז תנסה לראות במה נכון לך להאמין. אולי תמצא דווקא שהאמונה ביהדות משכנעת מאוד.. אולי אפילו מדברת אליך..

אולי דווקא הטלת הספק שאתה עושה בשאלה הזו תוכל לאפשר לך לעשות את הבחינה הזו בצורה כנה יותר, בלי מורא שמא בסוף לא תצא מאמין.

אך מעבר לטיעון הזה כן ארצה להציע בפניך את מחשבותי על אופציות האמונה היום בעולם למה זה לא כל כך לא סביר להאמין ביהדות ולמה זו לא קושיה גדולה זאת שהיהדות כאמונה היא עדין נחלת מיעוט.

הסיבה שאנגלי ממוצע אינו מאמין ביהדות היא משום שהיהדות אינה ממוענת אליו, היא ממוענת ליהודים מעצם טיבם. אבל הם בעצם כן סוג של יהודים, כי הנצרות והאיסלאם הם חיקויים של היהדות או גרסאות שלה לטובת מי שאינם יהודים. היהודים לרוב רואים בהם חיקויים דלים של המקור אבל הם רואים בכך את הדרך לקבל את עקרונות היהדות. כדאי לזכור שאלו הם הדתות הרווחות ברוב העולם כיום בדרכים שונות.

יש את דתות המזרח, אלו האליליות מאן דכר שמן, והבודהיזם ודומיו הם יותר דרכי חיים מאשר דת, ניתן לשלב עקרונות שלהם עם דתות המערב אך הסיפור שהן נותנות אינו שלם. הן מחפשות את הדרך להארה ולגאולה האישית של האדם ויש להן כלים מעניינים אך הן אינן נותנות משמעות לכל אופק הקיום האנושי והעולמי.

אופציה נוספת היא הכפירה או נאמר הישיבה על הגדר הרווחת מאוד בעולם של ימינו. השלילה יש לה ערך כדי לצאת לחיפוש האמת מנקודת מבט אותנטית וביקורתית אבל כנקודת מוצא, מי שהתשובה שלו היא הספק זו אינה דרך חיים טובה ולכן גם לא אופציה חכמה להמיר אמונה טובה באמונה שלילית שבטווח הארוך גם הורסת את בסיס המוסר הטבעי של האדם. בסוף אם אתה משתכנע שיש בדת ובמוסר אביך היגיון פנימי הדבר הנכון הוא לעשות הוא לקבל אותו.. קבלת הספק כדרך לחיים היא למעשה אמונה באי מציאותו של האל ובחוסר משמעות העולם ושרירותיותו. כל אדם צריך להכריע במה הוא מאמין, והכפירה כאופצית חיים היא ממש אופציה גרועה שלרוב גם לא מקדמת את האדם לאושר.

אומר עוד משהו חשוב בהקשר הזה, היהדות כיום בעקבות כל ההתפתחות שלה במשך אלפי שנים היא מלאה במעטפות, הן חשובות ברגע שיש לך את הבסיס אבל צריך לדעת לשוב אל בסיס האם. עקרונותיה המוסריים ודרכי החיים שהיא מתווה לא מסובכים וזה עיקר מה שהתורה מבקשת שתאמין, בה’ הטוב, בצדקה ומשפט, בכך שהאדם צלם אלוהים ועליו לנהוג בהתאם, וכל היהדות בת ימינו היא נגזרת מזה. ‘הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש מאתך, עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך’ זה עצם כל היהדות וחז”ל מוסיפים בא חבקוק והעמידן על אחת ‘צדיק באמונתו יחיה’. מהי אותה אמונה? זו לא האמונה באלוהים כמובנה היום, אלא האמון באלוהים, האמון שהכל טוב ומה שלא טוב הולך לטוב והמוכנות לזרוע בחיים זרעי טוב ולתת אמון שגם נקצור את הפירות. לפעמים ככה זה פתאום נראה הגיוני בהרבה ופשוט בהרבה, לא פלא שרוב העולם כיום יהודי במובן מסויים, כלומר קיבל את ערכי היסוד של היהדות.

ונקודה נוספת הקשורה לכלל הדיון, ואולי היא סיבת הדיון הזה. הספק שלך נובע בהרבה מכך שאתה לא חש את יהדותך כחזון מקיף שמים וארץ ואדם, אלא כסיפור של מסורת מדור לדור, משהו מאוד מקומי, פרובנציאלי, ואתה תוהה על כך בצדק, הרי כל קבוצה בעולם יש לה סיפורים שונים, מי יאמר שהסיפור שלנו נכון. אז אולי הספק הזה הוא דווקא הזדמנות, הזמנה, לפתוח את התורה מחדש ולנסות לראות אותה לא כסיפור של מסורת אלא כחזון לחיים. אפשר לקבל השראה גדולה מהרש”ר הירש בספריו ובפרט אגרות צפון, שזה ממש התהליך שהוא מוביל אליו את הקורא. מתוך זה ניתן להמשיך גם הלאה למחוזות אחרים, הבנה זו משנה את כל אופן התפיסה שלנו את היהדות, כאשר אנו קוראים אותה כחזון עולם אלוקי, שבאמת אין כמוה לפלא בכל האנושות, ומשימתה עוד לא נשלמה, אזי שאלת האמונה תיראה אחרת לגמרי, הכוח של היהדות (ככחה של כל אמת גדולה) היא שוב, בתוכן שלה, לא במסגרת של האמונה והדת ואני מציע לך לנסות לבחון את הדברים דווקא מהכיוון הזה.

אם יש לך מחשבות בעקבות התשובה, תוכל לשלוח לי תגובה למייל ryehmeir@gmail.com

בהצלחה בדרכך בבירור האמונה

אריה מ.