שלום רחלי היקרה,

כמה יפה היה לקרוא את השאלה שלך דווקא בימי ספירת העומר. תכף אסביר למה.

מהשאלה שלך עולה המון כאב, כמיהה להערכה/אהבה ופחד. רגשות שכל כך קל היה להזדהות איתם כי כולנו נושאים ברצון המשותף והבסיסי להיות אהובים, מקובלים ומוערכים.

כולנו גם ברמה זו או אחרת מפחדים להנטש, בוחנים מה חושבים עלינו אנשים מסביב ומנהלים את עצמינו על פי החברה.

אם לדייק את זה- כולנו קצת חרדים חברתית?.

קראתי את השאלה שלך כמה פעמים, בכל פעם צפו לי משפטים משמעותיים אחרים אבל כולם יחד הביאו אותי למחשבה שהמכתב שלך עוסק באהבה ומה יותר מימי ספירת העומר המדברים על "ואהבת" מתאים לעיסוק העמוק וללימוד של אהבה טובה מהי, ובכלל- את מי לאהוב.

למה בעצם אנחנו נמשכים לאדם מסויים ולא לאדם אחר? ללימוד עם חברה פלונית ולא לזו שישבה בדיוק בשולחן לידה בכיתה?

התשובה נעוצה כמובן במניע פנימי שלא נתון לשליטתנו- יש בתוכנו צורך עמוק או חסר בלתי פתור והאדם שמולנו מסוגל למלא אותו.

במובן המאוד פשטני: אם אני גרועה בחשבון והחברה עם השיער השחור היא גאון מתמטי, סביר להניח שאני אצמד אליה באיזור תקופת המבחנים, אעריך ואעריץ אותה, ניצור יחסי חברות וכל זה בגלל הצורך הלא מדובר שלי להצליח במבחני סוף השנה. אם נעמיק ונדבר על צרכים מהותיים הרבה יותר והחסר שלך הוא לדוגמא בטחון- תמשכי ככל הנראה לאדם שיש ביכולתו להעניק לך תחושת הגנה. (תלות אכן קשורה בהרבה מהפעמים לחוויות נטישה)

מה הבעיה?

לכאורה אין בעיה, נכון?

כל מערכות היחסים בנויות על סוג של תלות. כולנו זקוקים זה לזה, נסמכים אחד על זולתו וממלאים זה לזה חסרים אנושיים.

אבל מה קורה אם האדם מולך יכול למלא את החסר שלך ואת לא יכולה למלא את שלו? או- מה קורה כשהאדם מולך כל כך משמעותי וממלא את הצורך שלך בצורה מדהימה אבל נוצרת אצלך תלות שאינך יכולה לחשוב על הישרדות או חיים בלעדיו- זאת אומרת שהוא מחזיק אצלו את המפתח לבריאות הנפש שלך וליציבות שלך?

מה קורה אז? האם זה עדיין תקין?

התשובה היא כמו בכל דבר- מינון.

יש מעין סקאלה דמיונית שבקצה האחד שלה יש חוסר רצון להזדקק לבני אדם, התבודדות, ניכור, עצמאות מוגזמת ועוד. ובקצה השני יש תלות מוגזמת עד אובדן האישיות העצמית, האדם כבר לא יודע מה הוא שווה ונהפך ל"חצי בן אדם".

איפה נכון להיות? באמצע.

לתת ולקבל. אבל בעיקר להרגיש כל הזמן מי אני? מה אני שווה? מה אני רוצה/לא רוצה? מה הגבולות שלי? ועוד שאלות שמגדירות אותך כאדם נפרד לחלוטין שיכול ומסוגל בכל רגע לקום ולפרוש כנפיים ולהתמקם נהדר במקום אחר.

במכתבך קפצו אלי כמה משפטים שלא יכולתי להתעלם מהם-

בואי נשים לב יחד לתחילת המכתב בו את מתארת כמה חסדים הבוס המקסים השפיע עלייך וכמה הייטיב איתך:

"נתן לי בטחון בעבודה" ,

"צמחתי מבחינה חברתית בזכותו" ,

"הוא עודד אותי לא להתיאש לדבר להשתחרר להיות אני, לא להילחץ."

ממה שאני קוראת במשפטים האלו משתמע שלמעשה נבנית מאוד בחברתו, בנית את האישיות שלך ונעשית חזקה ובעלת עוצמה.

אבל, למרבה ההפתעה, כשאני ממשיכה לקרוא את כותבת:

"אין לי משענת"

כשהוא עזב קשה לי בחיים"

*עכשיו אני לבד"…

" אין לי מה להגיע לעבודה…"

וכאן אני עוזבת את המכתב לרגע בצד ושואלת אותך מיהו מורה רוחני טוב או אדם משפיע באמת- אדם שבלעדיו אין לנו חיים או אדם שמלמד אותנו איך לחיות?

היחסים שאת מתארת במכתב נשמעים לא רק לא בריאים אלא הרסניים ומזיקים (בלי להתייחס כרגע לעובדה שהוא נשוי, שהיא, דורשת מכתב תשובה נפרד. אבל נדמה שלא בזה העניין כרגע.)

אבל אבין אותך לחלוטין אם תגידי לי-

"רגע, חני. את אמרת שהמשיכה שלי לאדם אחר אינה בשליטתי כי הוא ממלא חסר שקיים אצלי! מה אני יכולה לעשות שזו התוצאה ההרסנית של המשיכה של התת מודע שלי?!"

את יודעת מה? את לגמרי צודקת.

אבל מכיוון שבאנו לכאן לעבוד ולשנות גם את דרכי המשיכה של התת מודע אנסה לתת לך כמה עצות שאני מקווה בכל לב שתקחי לפחות חלק מהן ותהפכי את החיים שלך לכאלה שאין בהם יותר יחסים חבריים או זוגיים הרסניים, תלותיים, או מקטינים.

מה הסוד:

פשוט ללמוד לאהוב את עצמך.

אני אומרת לך מראש שזו עבודת חיים,

יותר מזה אגיד לך שאני כמעט לא מכירה בני אדם שאוהבים את עצמם לחלוטין ותמיד- לרוב זה תלוי בתקופות ולכן אנחנו לומדים כל הזמן איך לאהוב את עצמינו שוב ושוב.

תארי לעצמך מציאות שבה את סומכת על עצמך, מכירה את עצמך היטב ומחבקת את הפגמים שלך.

(כן, גם את הטעויות בספירת הכסף, אז מה?! וגם את החרדה החברתית! זה כזה עדין ומתוק שאת לא מתחילה לפטפט מייד ולוקח לך זמן להפשיר)

תארי לעצמך שכשלא נוח לך את אומרת בקול: "לא, אני לא רוצה", ואת לא מרגישה אחר כך אשמה, את לא לוקחת כמובן מאליו מה שאנשים אומרים, את יודעת כבר שהם לא תמיד צודקים והדעה שלך יכולה להיות שונה, ובעיקר את עוצמתית ולא מפחיד אותך בכלל שמי שלא מספיק מתאים לך וטוב עבורך יתרחק ממך. אלייך מתקרבים רק אנשים שגורמים לכנפיים שלך לצמוח!

נשמע דמיוני,

אבל תאמיני לי, הכל תלוי במחשבה ודיבור פנימי והכל תלוי אך ורק בך.

יש המון דרכים להגיע לאהבה עצמית, להעצמה, להכרה ומודעות-כולן מגיעות לאותו מקום:

לרגע שבו את לא זקוקה לאף אדם מבחוץ שיתן לך להרגיש שווה או מסוגלת.

אני מונה כאן ממש בקצרה על קצה המזלג-

טיפול רגשי, מדיטציות העצמה, ספרי קריאה בתחום ההתפתחות האישית, ואם רק תתחילי לחפש יפתח לך שער לעולם ענק של תוכן ועומק.

עד אז מצרפת כאן כמה צעדים קטנים למתאהבת העצמית המתחילה?:

כללי עשה:

1.לדבר אל עצמך ועל עצמך בצורה חיובית בלבד. גם בקול וגם במחשבה. (אני מתקדמת, למדתי לספור את הכסף, רכשתי חברות בעבודה, אני יודעת לעשות את מה שאני עושה…)

2.להחמיא לעצמך- מעבר להקפדה על דיבור חיובי שימי לב להחמיא לעצמך בקול או בכתב (כן כן..!!!) על הדברים המיוחדים שהשגת, על צעדים משמעותיים, על התגברויות.

3.להקדיש לעצמך זמן של איכות ופינוק, לא כי את גמורה, לא כי קר לך, לא כי צריך. תארגני לך פינוקים שווים שאת אוהבת, נסי לתכנן, לחשוב על עצמך.

4.להתמקד במציאות ולא בפרשנות. הרבה מהחרדות שלנו הן פרשנויות שאנחנו מדביקים להתנהגויות ומילים של אנשים. כתבי במחברת מה הלחיץ אותך, איזה משפט, מה משתמע ממנו באופן אובייקטיבי. מה את חושבת שזה אומר? תראי את הפער בין המציאות לפרשנות וכמה המח יכול לשכנע אותנו לפחד או לפגע במקומות שאין בהם צורך.

כללי אל-תעשה:

1.אל תשווי את עצמך לאחרים. את מיוחדת, נקודת הפתיחה שלך אחרת, עשית דרך ארוכה ושונה מהם. אף אחד לא יכול להכנס לנעליים שלך ורק את יודעת מי את. אל תשכחי…

2.אל תתאימי את עצמך לרצונות של מישהו אחר, אל תרצי אף אחד. תבדקי לפני מעשה עם עצמך איך זה מרגיש לך, מה האינטואיציות שלך, אם יש בתוכך התנגדות- אל תעשי.

3.הפסיקי לבדוק מה חושבים עלייך אנשים מסביב. תרימי עיניים למעלה, רק מה שהוא שם חושב- חשוב.

4.אל תחפשי את האדם שיבוא ויושיע אותך או יביא לך מספיק אהבה-

'אם אין אני לי מי לי' – התפקיד שלך, ורק שלך, לבנות לעצמך בטחון ואהבה מספקת מבפנים.

לפני שאני מסיימת את תשובתי חשוב לי לומר שכתבתי לך הרבה על אהבה וזוגיות וכל זה מבלי לדבר על הנושא החשוב של זוגיות אמיתית בסופו של דבר לצורך בניית בית, אבל וודאי שבניית האישיות וללמוד לאהוב את עצמי ולפתח בטחון הוא יסוד גדול מאוד בבחירת בן זוג לחיים וביכולת להעניק לזולת מתוך מלאות כי כל עוד הכלי שלך ריק- איזו אהבה, בטחון ואמונה תוכלי לתת?

מאחלת לך לקיים באופן מלא את "ואהבת לרעך- *כמוך*.

חני א