שלום לך יקרה

תודה שבחרת לשתף בחיפוש הכן והבלתי מתפשר על אותנטיות.

כמיקרוביולוגית, אני רוצה להתחיל עם דוגמה מהתחום שלי. חיידקים הם יצורים חד-תאיים שמקיימים את כל מאפייני החיים.

עד לפני כמה שנים, רוב המחקר המיקרוביולוגי נעשה מתוך הסתכלות על חיידק כעל אורגניזם שלם ובודד, ולכן החוקרים התמקדו בבדיקת התהליכים המורכבים שמתחוללים בתוך החיידק.

עם הזמן, חילחלה ההבנה שכל חיידק מהווה חלק ממערכת ביולוגית שלימה, ומנהל יחסים מורכבים של תקשורת, תלות וסיוע הדדי עם מיקרואורגניזמים שכנים.

כך התפתח ענף מחקרי שמתייחס למארג המורכב של חיים שמתקיים בנישות אקולוגיות מיקרוסקופיות. אפשר לדמות את הקשר בין החיידק לסביבה שלו ליחסים בין תא בודד לגוף האדם כולו.

הרבה מהתפקודים שלו קשורים בקשר הדוק לפוזיציה שלו בתוך המערכת השלימה.

אבל איך כל זה קשור לשאלה שלך?

אני שומעת בדברים שלך כמיהה לתחושה של עצמיות. את רוצה לדעת שהאדם שאת צומחת להיות הוא באמת את. לא תוצר של שטיפות מוח, לא השתקפות או צל של אג’נדה שהונחתה עליך מבחוץ גם אם בהסכמה או בשכנוע.

את רוצה להיות בעלים ראויים של האופי שלך, תפיסות העולם שלך והקניינים האישיים שלך. שזה יבוא ממך. שתרגישי שאת יכולה להיות מחוברת ונאמנה לדמות שאת מבפנים.

החיפוש הזה הוא מקסים בעיניי ואני לגמרי תומכת בו, ומעודדת אותך ליצור תנאים מתאימים כדי לאפשר לעצמך את הבירור הזה. אולי כתיבה אישית, אולי שהות שקטה בטבע, אולי שיחה טובה עם אדם קשוב.

אני רק רוצה להרגיע אותך: מי שחושש מאיבוד האותנטיות הוא בדרך כלל זה שלא מאבד אותה, כך שהפחד שלך הוא דווקא מרגיע.

לצד החשיבות של גיבוש האותנטיות חשוב שנזכור שאי אפשר באמת לבודד את עצמנו מההקשר ולהתייחס אל האדם כאל אינדיבידואל מנותק מהסביבה. את צומחת בסביבה, בתקופה , ובחינוך מסוים וזה לא חיצוני למי שאת אלא חלק בלתי נפרד מזה.

מעניין שגם היסטורית, בשנים בהם פרח האינדיוידואליזם (תקופת המודרנה) שמבקש להדגיש את הייחודיות והעצמאות של כל פרט באוכלוסיה, השיח התמקד בשאלות דומות לשלך.

וברקע השאלות האלה הונחו הנחות יסוד בסגנון הזה: לאדם יש חופש בחירה וחירות אמיתיים להיות מה שהוא רוצה להיות. יש לו את האפשרות לקבל החלטות באופן אובייקטיבי על סמך מערך של שיקולים.

ואם רק יפרסו בפניו שלל האפשרויות ויוצגו באופן הוגן ויינתן לו חופש בחירה, הוא יוכל לגלות את המהות העצמית המדוייקת שלו ולפעול מתוכה.

זה לא מפתיע שבתקופה הזו ענף הדיבייט (עימות) שגשג, וכל השיח המחקרי, החברתי והאישי היה באווירה של ליבון האמת האמת, זיקוקה והוצאתה לאור.

הימים האלה קצת עברו מהאופנה ואפשר לומד שזה די “פאסה”. זה לא שהרעיונות האלה הלכו ואינם. אנחנו עדיין מבקשים להעצים את הפרט ולתת לו חופש בחירה במידת האפשר.

ובכל זאת, בעידן הפוסטמודרני האנושות הבינה כמה האדם, עם כל גדלותו ועוצמתו, מעוגן ברשת מסועפת של השפעות שאי אפשר להתעלם מהן, ולכן כשאנחנו ניגשים לעשות בחירות נקודת ההתחלה שלנו רחוקה מלהיות דף חלק.

יש אפשרות ללכת עם הגישה הזו עד הסוף. ובאמת לתפוס את הבחירות שאדם עושה כפיקציה, כאשליה.

הכל מוכתב מראש על ידי מערך ההשפעות ובאופן תיאורטי, אם רק הייתה לנו את היכולת לנתח את הנתונים הללו, היינו יכולים לשקלל אותם ולחזות מלכתחילה את הבחירות, את ההתנהלות ואפילו את האישיות שתצמח מאדם מסוים.

את בטח מרגישה כמה הגישה הזו מנמיכה את קומת האדם ואינה עולה בקנה אחד עם האינטואיציה החזקה שלנו שלמרות כל ההשפעות, בסופו של דבר אנחנו בוחרים, שיש לנו עצמיות, שיש לנו יכולת לפתח דעה אישית ולעצב או לגלות את האישיות שלנו כמהות שאינה תלויה באופן בלעדי בסביבה החיצונית.

וזה אולי המקום לדייק את הגבולות של הבחירה החופשית. נכון, נקודת הפתיחה שלנו היא לא ריקה, יש לנו עמדת מוצא שכוללת את המטען שאנחנו מביאים איתנו, אבל זה לא הכל. יש לנו את האפשרות להיות מודעים ברמה מסוימת לעמדת המוצא ולהבין את ההשפעה שלה עלינו. יש לנו אפשרות (מוגבלת, אבל קיימת) לשים את עצמנו רגע בצד ולשקול צדדים שונים של הסוגיה לגופם של דברים. יש לנו אפשרות במידה כלשהי להפריד בין הרצונות, האמונות וההרגלים האישיים שלנו לבין טענות, דעות ועובדות שמוצגות בפנינו. אנחנו יכולים לחשוף את הערכים שעומדים בבסיס השקפת עולם מסוימת ולהבין על איזה רקע היא צומחת, יש לנו אפשרות לשנות את הדעה ואפילו את הנחות היסוד שלנו. אנחנו גם יכולים לבחור אם וכמה לאתגר את העולם הערכי שלנו, את מקורות המידע שלנו ואת האנשים שבהם אנחנו נעזרים בקבלת ההחלטות.

כלומר, ההשפעות מבחוץ לא מצמצמות את הבחירה אלא מרחיבות אותה. הקולות השונים שאת שומעת סביבך הן קולות שה’ רצה שתשמעי.

המטרה היא לא להשתלט על ההכרה שלך ולהכתיב לך מה לבחור, אלא לפתוח אופציות שביניהן תוכלי לבחור. אנחנו לא אמורים ולא יכולים להתנתק מהשפעה של דעות חיצוניות.

אם זו לא תהיה המחנכת זו תהיה החברה או כתבה בעיתון. אלה הם ‘חומרי הגלם’ שאיתם נצטרך לעבוד.

הקולות מבחוץ מגיעים אלינו כמו הצעות או תפריט. ההצעות האלה אמורות להישאר בגדר הצעות לא מחייבות, ובשלב הבא הן פוגשות את המסננת הפנימית שלנו, שממיינת אותן ל’לא רלוונטי’, ‘לא נשמע לי’, ‘נשמע טוב אבל לא מתאים לי’ ועוד שלל כותרות.

ככל שמשתמשים בה יותר, המסננת נעשית מדויקת ועוצמתית יותר ואפשר ממש לסמוך עליה. כשתהיה לך מסננת פעילה את תוכלי לפעמים ממש לזהות דעה מסוימת שנשמעת מבחוץ כ’הד’ שמתכתב עם משהו פנימי שאת מתחברת אליו, ואז תדעי בוודאות שזו האמת. מה שעובר את המסננת נשאר אצלך והופך לחלק מהאישיות שלך.

יש קולות שהמסננת מזהה מיד, לטוב ולרע. אם נחזור לאחת הדוגמאות שהבאת כאן, די ברור שהתייעצות עם מורה מחנכת שיש לה מחוייבות ברורה לאג’נדה של מוסד הלימודים, ומשתייכת לחסידות שידועה בעמדותיה הברורות בנושא בו עוסקת השאלה תוביל לתשובה הצפויה שקיבלת. אבל שימי לב לדבר המדהים שקרה כאן: למרות שאת פנית אליה מיוזמתך, ולמרות שמדובר בדמות מרכזית בחייך שאת מעריכה, ולמרות שהיא הסבירה לך בהרחבה על הסכנות והנפילות,

האם אפשר לומר שהצליחו לשטוף לך את המוח באופן שאת לא יכולה להשתלט על זה? המציאות מראה שהלכת ושאלת בעוד מקומות.

העובדה שאת מסתייגת ומציינת את התפקיד שלה ואת השייכות הקהילתית שלה מראה שאת מסוגלת יפה מאד להפעיל חשיבה ביקורתית ולהכניס את המידע הקריטי הזה למערך השיקולים שלך.

את בעצמך יכולה לשמש דוגמה נהדרת לכך שגם אם נחשפנו להשפעה מסוימת, זה לא סוף פסוק. אנחנו עדיין יכולים להציב סימני שאלה, אנחנו עדיין יכולים לתהות על המניעים, המקורות והאמינות של הדברים.

נכון, כנראה שלמרות הכל המורה הזו השפיעה עליך ואולי בגללה את תתני יותר דגש על הסכנות והנפילות, אבל עכשיו זה נתון נטו לבחירתך אם להישאר בחששות או להמשיך את הבירור ולשמוע זווית נוספת מאנשים אחרים עם דעות אחרות. את גם יכולה לבחור אם לקבל את הדברים כמו שהם או לנסות להטיל בהם ספק ולאתגר אותם עם הצבת סימני שאלה. ויותר מהכל, את יכולה לחשוב איך הדברים ששמעת מתקבלים על הלב שלך, זה מרגיש טוב, זה יושב כמו שצריך או שיש תחושה של אי נוחות?

אז לסיכום, לא המורה שלך, לא הידברות ואפילו לא אקשיבה יכולים להחליף אותך ולעצב במקומך את תפיסת העולם שלך.

בסופו של דבר את זו שבוחרת מה לשאול ואת מי, ומה לעשות עם הדעות שמגיעות אלייך (כולל המכתב הזה עצמו..): מה לזרוק לפח, מה להניח בצד ומה לקחת ללב. ואת כבר עושה את זה.

תראי כמה את עירנית להשפעה הרוחנית החיובית לצד ההקצנה בדעות באת מזהה במקומות האופציונאלים שאת שוקלת לשנה הבאה.

אני בטוחה שהקשבה לקולות שסביבך לצד הקשבה כנה לקול שבתוכך יעמדו לעזרתך בכל בחירה שתעשי. וגם אם בתקופה מסוימת תחיי בבועה עם אווירה מסוימת (מה שקורה לכולנו כל הזמן),

את תבחיני שהבועות שלנו קצת שקופות, ואם רוצים אפשר להבחין דרכן בדברים נוספים, ותמיד אפשר לעשות אחורה פנה, לפוצץ את הבועה ולבחור מחדש באחרת (לא קרה שום דבר וזה לא בזבוז. כל מה שקנית ואספת נשאר שלך) או להתאחד עם בועות אחרות ולהעשיר את עולמך ברבדים נוספים.

זו בעיניי גדלות כוח הבחירה של האדם. הוא מוגבל אבל עוצמתי.

בהצלחה בשנה הבאה! מאחלת לך שבכל אשר תפני תהיי בקשב עמוק לקול הפנימי והאותנטי שבך!

חני