שואלת יקרה מאוד.

כבר לפני החג ראיתי את שאלתך, ותכננתי לענות לך. אך סיבבה ההשגחה העליונה [שלא עזבה אותנו אף פעם..] שאמצא זמן לזה רק בערב יום השואה, שבו העולם ראה בעיניו היאך נראה עולם פראי הנתון לתעלולי האדם. אומתנו חוותה סבל רב איום ונורא, שעל פניו מחדד את שאלתך, ביתר שאת וביתר עוז: "כיצד יתכן שהעם הנבחר יחווה סבל כה רב?". גם בני השטן חיברו על כך שיר היתולי "למה האלוקים שלכם לא עוזר לכם?".

רבינו יעקב עמדין – "היעב"ץ" בפתיחת ביאורו לסידור כותב: "ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם. מי שיעיין בייחוד עניינינו ומעמדנו בעולם. אנחנו האומה הגולה שה פזורה. אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים. ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים היו צרנו. מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו. להשמידנו לעקרנו לשרשנו. מפני השנאה שסבתה הקנאה רבת צררונו. גם לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותינו. כל האומות הקדומות העצומות. אבד זכרם בטל סברם. סר צלם. ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפילו אות וניקוד אחד מתורה שבכתב וכל דברי חכמים קיימים לא יטה לארץ מנלם (איוב טו, כט). לא שלט בהם יד הזמן ולא כלם. מה יענה בזה פילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה. חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה. גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה השם יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר. נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו. בשגם כל הנביאים כבר ראו עומקו והתאוננו והתלוננו על אריכותו הנפלא בטרם היותו. והנה לא נפל מכל דבריהם ארצה. איה איפה פי המכחיש כלה כעשן וכענן. הלא יתבונן וכליותיו ישתונן. כי אלהי עולם ה' בלב שלם אליו יתחנן".

במילים אחרות, נס קיומו – הרוחני והגשמי – של העם היהודי בין כל אותם זאבים שבמהלך תלאות הגלות האיומה והנוראה דישנו את האדמה באפרנו, וזיבלו את שדותיהם בדמינו, הוא בפני עצמו משמש הוכחה עצומה ביותר על נפלאות ההשגחה.

מזמן כתיבת דברי היעב"ץ [שנת תק"ה] ועד ימינו עברו מעל מאתיים וחמישים שנה. אנו יכולים להוסיף על דבריו הנרגשים עוד מספר משפטים: מי היה מאמין שאותו עם של פליטי חרב, אותם עצמות יבשות, שרידי אדם שרק עור ועצמות לגופם, יצליחו להעמיד עולם חדש. עולם שוקק חיים. עולם רוחני המלווה ברווחה כלכלית וחומרית יחסית. האם טחו עינינו מראות שיד ה' עשתה כל זאת? האם אין אנו רואים בעינינו את דברי הפסוק (דברים לב, לט): "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל"?!

ההבדל בין עם ישראל לשאר אומות העולם, מתבטא בכך שאנחנו משמשים כעין מראה של ה' בעולם הזה. כאשר שלומנו ומצבנו טוב, סימן הוא שכוח הטוב בעליונים גובר על כוח הרע, וכאשר חלילה להיפך, הרי זהו סימן להיפך ח"ו…

ניתן להיווכח בזאת מעלעול ארעי בספרי ההיסטוריה. אותם הזמנים שסבלו היהודים, היו זמנים של סבל כללי בעולם. לעומת זאת, כאשר העולם היה בפריחה, גם היהודים סבלו פחות. עצם העובדה שהגויים שואלים "איה נא אלהיהם" מוכיחה שבסתר ליבם יודעים אף המה שאנחנו העם הנבחר, ועל כן מצבינו משקף את מצב השכינה.

מלבד הבדל זה, צריך לדעת עוד יסוד חשוב. בני נח הצטוו בשבעה מצוות בלבד. אותם מצוות מטרתם לשמור על הסדר האנושי [איסור רציחה וגזל], ועל שמירת צלם אנוש [לא לאכול אבר מן החי]. היהודים הצטוו מלבד זאת, בשלל מצוות נוספות שמטרתם היא להפוך אותנו לטובים יותר, "והתקדשתם והייתם קדושים" [אמנם בנקודה זו נבדלו הפילוסופים מהמקובלים. בעוד שהפילוסופים ראו בתיקון האדם מטרה עליונה. המקובלים ראו בתיקון האדם שלמטה בבואה לתיקון בעולמות העליונים. אבל שניהם מודים שמטרת המצוות היא לקדש ולרומם אותנו].

ממילא, ניתן להבדיל בין חסד שנעשה על ידי גוי מטעמי הומניות [מה שקיים לעיתים]; לבין חסד שנעשה על ידי יהודי בשביל מטרה מרוממת יותר, והיא להידבק במידותיו של הקב"ה [כמובן שזוהי קומה נוספת על הציוויים ההומניים].

מקווה שעזרתי לך להבין יותר את מעמדנו המיוחד [והתובעני..]

בניהו.