The Butterfly Button
אחרי 20 שנות נישואין גילית ש...

שאלה מקטגוריה:

שלום רב, התרשמתי עמוקות מכל התשובות ומכלל היועצים שכתבו בצורה אמפתית ,מבינה ומקצועית מאוד.
אני נשואה יותר מעשרים שנה, ויש לי 4 ילדים מקסימים ,
כיום אני במצב מרוסק. פשוט לפני ירידה תלולה מאוד בבריאות נפשית וגופנית. מתברר (לאחר טיפול פסיכולוגי קצר (שנעצר ביוזמתו כי הוא הרגיש לדבריו בבית דין..)שחייתי בבועה עם בעל כפייתי ביותר, קנאי, ומתעלל מילולית וכספית בצורה קשה . עם התפרצויות זעם שיכולות להיות בנוכחות משפחה, ילדים, וכו, לאחר איומים מצידי הוא קיבל טיפול של כדורי הרגעה נפוצים נגד חרדות אך זה לא משפיע על האישיות כלל, אלא ממתן את התקפות העצבים. יש גם שתיקות ארוכות כשלא מממשים את רצונו, או מחווים דעה שלא ב-קו שלו. תמיד יש הבטחות לשינוי, עד לפעם הבאה.. יש לציין שכאבא, הוא פשוט אדם נהדר ומעניק וגם בחוץ.. עם החברים בעבודה. כל הלחץ נופל רק עליי. האמון כבר נפגם לחלוטין, אני מרגישה שאין מוצא כי גם להתגרש ולהרוס בית זה לא דבר קל, במיוחד כשאין שום בטחון כלכלי. זהו בקצרה המצב. אני מרגישה שפשוט "נכבה לי הכפתור" . אני מתמודדת לבד, אבל כבד עלי מאוד כל המצב. מה עושים?

תשובה:

 

 

שלום לך, יקרה.

קוראת אותך וכואבת מאד.

את כותבת שאת נשואה למעלה מעשרים שנה, יש לכם ארבעה ילדים מקסימים, ו – שמתברר לך שחיית בבועה.

יקרה, הבועה הזו, אלו אותן ההגנות ששמרו עלייך במשך השנים, שעזרו לך להביא ארבעה ילדים ולחוש את קסמם ולאהוב אותם.

ההגנות האלו, שגרמו לך לא לדעת שאת חיה עם איש לא כלבבך כלל, גם עזרו לך לחיות עשרים שנה, ולייצר את האושר שכן הבאת לעצמך, בכוחות מיוחדים, בחיים.

מהפרטים שציינת, אני מבינה (ואם אני טועה – תקני אותי בבקשה) שהטיפול הפסיכולוגי הקצר, שהיה משותף לשניכם, גרם לך להבין עם מי חיית, ובאיזו התמודדות לא פשוטה את מתמודדת בכל יום.

ההגנות, ה"בועה" כמו שאת מתארת, נלקחה ממך, וזה בכלל לא קל, מה מוביל, כמו שאת כותבת, למצב נפשי לא פשוט, ומרוסק.

עצם ההלם הזה, של ההכרות עם מה שאת מתמודדת, הוא בעצמו הלם לא פשוט, כזה שנוטל הרבה מאד כוחות.

ואחרי ההלם, אז החיים עצמם, וכמו שאת מתארת – הוא אדם מקסים בצורה החיצונית, והכל נופל עלייך, מה שמוביל לתחושות קשות ופוצעות מאד.

ויש את שנות ההתעללות עצמן, שהן גובות מחיר יקר יקר.

 

ו – תראי אותך!

אני מביטה שוב במכתבך.

פתחת אותו בהכרת תודה, במילים חמות. את, למרות כל הקושי בחייך, עוד ממשיכה לראות את הטוב, את היופי, ממשיכה לראות ולהאמין בטובה, וזה מרגש, כי זה מוכיח על ייצר החיים שלך שפועם, על כוחות הישרדות גבוהים ועמוקים שיש לך, ואיתם, בעזרת השם הטוב, עוד תצאי לחיים של אושר, כי יש בך את המסוגלות הזו, לראות בטוב.

את רואה גם את הקסם שבילדייך, מה שגם – כל כך לא מובן מאליו, את מסוגלת לראות את החלקים שהוא טוב לאחרים, ולנתח את המצב בצורה רציונאלית. ואני מתפעמת מהרוח האנושית ולמרות הקושי העצום, ממשיכה לפעום, לחיות, לרצות בחיים…

את מספרת, שאת מודעת לכך שגם להתגרש זה לא דבר קל, ואת צודקת. גרושין הם בהחלט אפשרות, שגם התורה נותנת לנו אותה, אבל כרגע, את מודעת לכך שזה לא הזמן, מבחינתך.

כי אחרי שאני קוראת שוב את המילים הכאובות שלך, אני עוצמת עיניים ומנסה לראות אותך, למרות שאינני מכירה אותך, רק מהמילים הספורות והכאובות שתיארת כאן. רואה אותך "כבוית כפתור" כפי שאת מתארת.  באותו מצב מרוסק, עליו את כותבת. וכואב לי איתך.

רוצה לבקש ממך, לראות לרגע כך את עצמך, לחמול עלייך,

ואז… לעבור פאזה, ולהיזכר במי שאת.

תגידי, יקרה, את זוכרת מי את?

יכולה לחשוב על רגעים יפיפיים ואוהבים שלך, כאדם בפני עצמך?

אולי אפיזודות מהאימהות שלך,

אולי רגעים וזמנים בילדותך, אולי כנערה. רגעים כאלו, בהם את בכל התפארת שלך, בכוחותייך, בקסם המיוחד שהשם נתן לך.

מצליחה לחשוב כך? להיזכר בך?

יש רגע כזה?

של כוחות שלך, של שפע שלך, רגעים בהם אהבת או שמחת או היית מאושרת וגאה בעצמך, ויודעת שאת מלאה בטוב?

עכשיו, תנסי לעצום עיניים, ולנשום. פשוט לנשום, להתמלא מהרגע הזה, לתת לו, ובעצם – לעצמך ולכוחותייך, למלא אותך. לומר לך "וואו, תראי אותי, אני האמיתית, זו.. זו!"

(האמת? בסוגריים אני רוצה לציין, שזו בדיוק החזרה בתשובה, לחזור אל עצמנו, אל הכוחות שלנו, אל המעיין המפכה בתוך כל אחת ואחד מאיתנו, אל היופי שלא הועם, אל הנשמה הטהורה ומלאת הכוחות והעוצמה שהשם נתן לנו.)

ועכשיו… עכשיו, עם הפינה הזו בליבך שיודעת שבעצם, בפנים בפנים יש לך כוחות, ורק משברי הזמן והחיים הלא פשוטים שלך עמעמו אותם, עכשיו יש מקום לחפש, מה ייתן לך עכשיו, כח.

בכוונה אני אומרת "לך" כי זו המטרה עכשיו. מה יהיה זה שייתן לך כוח. כרגע לא "לכם" ולא לשלום הבית שלכם, ואפילו לא לילדים המקסימים. ההתמקדות עכשיו היא בך, ורק בך.

מה ייתן לך כוח? מה ימלא אותך?

פעילות גופנית טובה?

הקפדה על תזונה וכושר?

אולי סדרת עיסוי מפנקת?

אולי מוזיקה טובה?

יציאה לחופשה עם עצמך או עם חברה, באה בחשבון? ואם לא ממש חופשה, רק בלוי מהנה יחד?

הלוואי הלוואי שגם תרשי לעצמך ללכת לטיפול, במטרה לתת לך כוח, לא במטרה לתקן שום דבר, לא במטרה לנבור בעבר, רק במטרה להעצים אותך, להכיר לך את עצמך  זו שלפני ההתעללות, לעזור לך לחזור להאמין בעצמך.

אחר כך תוכלי לשקול מה את רוצה לעשות, לאן  לפנות ועל מה לחשוב,

כרגע, יקירה, כרגע זה הזמן שלך, להתמלא כח, לשוב אלייך ואל אוצרותייך.

מסכימה?

מייחלת עבורך.

תמר ע.

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. הי
    בלי קשר לתגובה המקצועית שקבלת, שיותר מתמודדת עם הבעיה מהצד שלך
    מנסיון
    אני ואשתי היינו במצב דומה, לפעמים הבעיה באיש המקצוע שטיפל, הכניס את בעלך למגננה ואותך לעמדה של צדק

    נסי לשקול לקחת מישהו אחר, מישהו שבעלך ירצה ויתחבר לאיו
    אז הוא גם יפתח ואולי תגלי גם שהוא פחות נורא ממה שנראה לך כעת, הרי חיית איתו 20 שנה שכמו שנראה מהכתיבה שלך היו בסדר

    בהצלחה….

  2. יקירה אשמח שתצרי קשר ונחלוק את קשיינו הדומים. קשה להתמודד לבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה לחיות מתוך בחירה ולא מתוך חובה
תודה רבה על הפלטפורמה הזאת והמקום לשאול בו שאלות. שנים חיפשתי מקום שיהיה אפשר לשאול בו. יש לי שתי שאלות: השאלה הראשונה שלי היא על עצם מהות החיים. למה אנשים רוצים כל כך לחיות ונלחמים בשביל לחיות? הרי הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, היה לה טוב למעלה, ובעולם העליון טוב...
סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
הלב שלי נסגר כדי לא להפגע
אנחנו נשואים 5 שנים ו3 ילדים מתוקים! בתחילת הקשר שלנו בעלי היה אוהב, משקיע, מחמיא ותמיד אחרי מריבה הוא היה בא ומתנצל. גם אם הוא לא היה אשם, תמיד הוא זה שהיה בא אליי ומוריד ממש מהאגו שלו ומפייס אותי! במשך השנים זה פשוט הלך וירד עד שהוא הפסיק לגמרי....
נפילות וייאוש בצל המשבר של אשתי
לפני כמה חודשים אשתי עברה תאונת דרכים קשה,יש למצב הזה השלכות רבות על חיינו ומה שרציתי להעלות בשאלתי זה שאנחנו אסורים כמה כמה חודשים. חסרה לי האינטימיות עם אשתי, מכל הבחינות. אני לא יודע כמה זמן המצב הזה יימשך, ואין לי אפשרות לפתור אותו בעצמי, היא מבחינתה עושה כל מה...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
מי יבטיח לי שלא אעבור את הסבל שאמא שלי עברה בנישואין?
תודה רבה על האתר המדהים והאופציה לשאול שאלות. אני בחורה בת 21 אני נמצאת כיום בתקופת השידוכים וחיה בפחד מתמיד שאכנס לנישואים קשים כמו של ההורים שלי, שהתגרשו לפני כמה שנים אחרי שנות סבל ומריבות בלתי פוסקות. בגלל החשש לשחזר את הסבל של אמי, אני מחפשת בכוח תירוצים להוריד בחורים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן